תשפ"ה

נושאי השיעור: בעניין נטילת ארבעת המינים במקדש - ביום הראשון, ובגבולין - כל שבעה. ותמיהה בנוסח הבקשה [שלאחר ההושענות] תתפרקון ותשתיזבון וכו', ויחזיין עיניכון בבניניה דמקדשא וכו', ותסבון לכון ביומא קדמאה פירי אילנא, אתרוגין לולבין וכו'. ודוגמאות לשיבושים ב'הושענות'. בעניין הבת־קול שיוצאת במוצאי יוהכ"פ ואומרת, 'לך אכול בשמחה לחמך, כבר נשמעה תפילתכם'. ובעניין ברכת אדם לחבירו, 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה', במוצאי יום הכיפורים בלבד. מי שומע את הבת־קול הזאת? יישוב מנהג העולם לומר 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה', גם בימים שאחרי מוצאי יום הכיפורים. ביאור הנוסח שאומרים בעשי"ת, 'זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים וכו' אל חי', ותשובה מדוע נטה מהרי"ץ מנוסח הרמב"ם וקדמונינו שלא גרסו את המלים 'אל חי'. דברי חיזוק לקראת החיתום, בעניין ה'מיילים' [דואר אלקטרוני].

נושאי השיעור: בעניין עטיפה בטלית מצוייצת בזמן התפילה, ובירור בהרחבה לגבי השאלה האם צריך כיום להתעטף בטלית מצוייצת גם בתפילת המנחה וערבית כפי שנהגו אבותינו נע"ג. תשובות לשאלות הקשורות לימים הנוראים. א' האם ראוי שילד קטן יתקע בשופר לציבור לאחר ה'אשמורות', ומה הדין כאשר אין מי שיתקע חוץ ממנו. ב' האם צריך לשנות את הסדר באמירת עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך, כמו הסדר שכתב מהרי"ץ בע"ח בסוף פיסקת אלהי נצור וכו', קדושתך, תורתך. התייחסות למכתב בעניין בת־קול היוצאת מן השמים, כגון האומרת 'לך אכול בשמחה לחמך וכו' (במוצאי יוהכ"פ), ויישוב מנהג העולם לומר ברכת 'תבושר במחילה וסליחה וכפרה' גם לאחר מוצאי יוהכ"פ עד סוכות. ומסקנת מרן שליט"א בעניין זה. ביאור המלים שבשיר 'ישקף אלהים ממעון קדשך ויך', והמלים 'יום אשלפה חרבי ואך'. והמלצת מרן שליט"א לומר פיוט זה בימים הללו, בכל עת מצוא.

נושאי השיעור: השלמה בביאור דברי מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים [דף א'] בעניין השבח שאומרים קודם התפילה, א'דון ה'עולמים ב'על ה'רחמים – ר"ת אהב"ה, ותגובה למכתב כי אולי אכן ישנו מקור בחז"ל לעניין זה. ועל פי זה ביאור לגבי התפילות שהן בלשון יחיד. ותוספת דברים בעניין הכוונה במלים 'אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך', שיהיו בניו יראי שמים וילכו בדרך התורה. בעניין הזהירות לא לאכול דגים עם מאכלי חלב. בירור אופן הכריעה והפסיעות שבסיום תפילת שמונה עשרה, מקור הדברים בגמרא, בספרי הראשונים והפוסקים, ביאור דברי מהרי"ץ בע"ח בזה, סגנון הלשון 'יחזיר פניו', ומה שהביא בשם הזוה"ק ברעיא מהימנא. ביאור דברי רס"ג בסידורו. שקלא וטריא, ותירוץ קושיות מהר"ם לונזאנו על רבינו יונה. הערות על הכתוב בשו"ת וישב הים בעניין זה, סדר עמידת הספירות חג"ת ימין ושמאל, ומסקנת מרן שליט"א כי כל השיטות הולכות אל מקום אחד, והשוואת העניין אל הנענועים שעושים בלולב בכדי לצאת יד"ח כולי עלמא. ואיך לנהוג למעשה.

נושאי השיעור: ביאור דעת הרמב"ם ועוד ראשונים, כי במצות 'זכור את יום השבת לקדשו' כלולה גם ההבדלה במוצאי שבת, ודברי הפוסקים שכתבו כי למצוה זו אין זמן קבוע, וכי בכל פעם שהאדם אומר או עושה דבר הקשור לשב"ק הוא מקיים בכך מצוה זו. וביאור נפלא בנוסח הברכה המקובלת 'שבת שלום'. חידושים מיוחדים ממהר"ז הרופא בנימוקיו – אשר עודם בכת"י - על דברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת, וביאורם. טעמים נחמדים לנוסח ברכת הקידוש בשבת, רצון ג' פעמים, זכרון שתי פעמים, שבת ג' פעמים, וקדושה שש פעמים. תמיהה על חידוש המנחת חינוך, כי מי שאינו אומר את נוסח הקידוש כפי שתיקנו חז"ל, אינו יוצא ידי חובת קידוש מדאורייתא. תגובה למכתב תשובה, מאת מח"ס בארות אליהו על פסקי מהרי"ץ, לגבי הנאמר מפי מרן שליט"א בשיעור הקודם בנודע למ"ש בדעת מהרי"ץ בעניין זה. ובירור האם המושג 'אשתמיטתיה' הוא דרך כבוד או דרך ביזוי. ג' סיבות להכרעת מרן שליט"א לדינא, כי גם הנשים יכולות וצריכות לברך על ההבדלה. בשבח ישיבת 'איתן התורה' בעיר אלעד ת"ו, ופתיחת הרישום לשנת הלימודים הבאה.

נושאי השיעור: המשך בעניין החידוש המיוחד שכתב בספר כנפי יונה כת"י, בעניין ברכת 'שבת שלום', כי היתה מחלוקת בין הימים וכו' ועשה הקב"ה שלום ביניהם. פירושים נוספים לגבי ביאור הפסוק 'ויכל אלהים ביום השביעי', והמלים 'חמדת ימים אותו קראת'. טעם ל'שבת ההתחלה' שעושים לחתן לפני נישואיו. החידוש דלעיל הובא ונתפרסם ע"י מרן שליט"א בדברים שנשא לרגל הכתרת הראשל"צ הרב הגאון דוד יוסף שליט"א, חכמת דוד המלך בברחו מפני שאול, ביאור מה שאחז"ל אמר הקב"ה לדוד אתה שפכת דמים רבים וכו', ובשבח הראשל"צ בעל הלכה ברורה אשר מחזק את התימנים ועדות ישראל בשמירת מסורת ומנהגי אבותיהם. האסמכתא שהביא רבי' זכריה הרופא מן הפסוק 'זכרו כיין לבנון', לגבי מ"ש הרמב"ם כי אין לקדש ביין שאסור לניסוך ע"ג המזבח. ותמיהות בעניין סיפור על בחור ישיבה תימני שהתארח אצל הגר"א קוטלר זצ"ל בליל הסדר, וכשרצה לנהוג בעניין מסויים כדעת הרמב"ם, סירב הגרא"ק לכך, ונימק זאת בכך כי ישנו שולחן ערוך אחד... המשך בעניין השאלה, עד מתי צריכים הציבור להמתין בסוף הזמירות, לפני ישתבח, כאשר עדיין אין להם מניין. וביאור מחלוקת הלבושי שרד והמחצית השקל בדעת המגן אברהם. תשובות להערות אשר הובאו בשיעור הקודם בעניין זה. ביאור חדש ומאיר עינים מאת מרן שליט"א, כי הזמן שכתב מהרי"ל 'חצי שעה', אין לו קשר אל השיעור 'כדי לגמור את כולה'. ובירור פלוגתא דרבוותא האם 'סמוך', זהו חצי שעה. תמיהה על מ"ש בשו"ת יפה נוף, שברוך שאמר וישתבח נחשבות ברכה אחת.

נושאי השיעור: המשך בעניין הבדלה לנשים במוצאי שבת בבית, ע"י מי שכבר יצא ידי חובת הבדלה בבית הכנסת, והראיה [שהובאה בשיעור הקודם] ממנהג העיר צנעא לאכול חבושים לאחר ההבדלה בבית הכנסת במוצאי יוהכ"פ, והרחבה בדין הברכה על חבושים, חיים ומבושלים. למה אוכלים חבושים - סְפַרְגַּל, במוצאי יום הכיפורים? המשך ביאור דברי הרמ"א, בעניין הדלקת נר חנוכה סמוך לפתח הבית. ובירור מדוע הרמב"ם כפל את לשונו וכתב 'מדליק בתוך ביתו מבפנים'. והאם הדבר מעכב, להדליק דוקא בטפח הסמוך לפתח. בעניין מקום הדלקת נר החנוכה בבית הכנסת בכותל דרום, וביאור תשובת הגרשז"א למשגיח ישיבת קול תורה, כי אינו משנה את המנהג הקיים בישיבה בעניין זה, 'כדי שלא יאמרו שהראשונים טעו', ופירוש הגר"י מרצבך זצ"ל לדברי הרמ"א 'או בדרום המנורה'. דברים לזכרו של הרה"ג ציון נדאף זצ"ל, שנלב"ע השבוע בירושלם עיקו"ת. לגבי 'מסיבת חנוכה' שתיערך אי"ה לאחר השיעור, ובשבח הכוללים נתיבות מהרי"ץ, ביאור המושג 'נתיבות', ומהו ההבדל שבין 'נתיב' לבין 'דרך'. בעניין הפיוט מעוז צור ישועתי וכו', שהתקבל בכל תפוצות ישראל, הוספות שהוסיפו עליו, ובעיקר התוספת מאת הרמ"א, רבינו משה איסרליש, אשר חשוב לאמרה כעת בזמנינו שישראל נלחמים עם הישמעאלים.

נושאי השיעור: חשיבות ההשתתפות בצער השכינה על חרבן בית המקדש, ובפרט לתלמידי חכמים. ולגבי הראיה מזה שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה מפני ש'זמר יווני' לא פסק מפומיה, וכי זאת הסיבה שהקב"ה לא אמר שמועה מפיו וכו', ולבסוף כן אמר מאמר בשמו אשר קשור דוקא לצער על חרבן ביהמ"ק. השלמה לגבי השאלה מדוע רבי מאיר קבור מעומד, בגלל מה שגרם לברוריה אשתו. המשך בעניין בית שמאי ובית הלל, מדוע אין הלכה כבית שמאי. דברי ספר מגלה עמוקות, כי נעש"ה אדם זהו ר"ת, נ'מלך ע'ם ש'מאי ה'לל, ויסוד כללי כי ברמזים ובגימטריאות וכדו' לא מחשיבים את האות וא"ו השימושית, וכן לא את המלה 'את', וכדומה. חידוש נפלא במאמר המובא בסוף ששה סדרי משנה - לאחר מחלוקת ב"ש וב"ה בעניין מתי חלות דבש נחשבות משקה - עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות וכו'. וביאור העניין שתלמידי בית שמאי וב"ה לא שימשו כל צרכם, שאינם אשמים בכך. ביאור המחלוקת שבין המצפה איתן לבין הגרי"ז שטרן, בעניין הגימטריא שבמלים 'מסוף העולם ועד סופו', כלפי מספר הפעמים שהוזכר רבי עקיבא בש"ס וכו'. תשובה לשואל לגבי מה שאמר מרן שליט"א בשיעורו השבועי [מוצש"ק וירא], בעניין אכילת דגים בסעודה המפסקת. בעניין 'מבצע התרגום' שעושים כעת. חשיבות קריאת התרגום, הן מצד החיוב מתקנת חז"ל, והן מצד התועלת שישנה בכך בפרט בזמנינו.

נושאי השיעור: המשך בעניין ימי השובבי"ם, ביאור מ"ש בספר מוסרי השל"ה כי שעבוד מצרים היה כדי לזכך עוונות ראשונים וכו', ומ"ש בספר יסוד ושורש העבודה בעניין קבלת הייסורים באהבה, כגון מי שמרגיש צורך לגרד ולחכך בגופו – שלא יגרד. השלמה בעניין אדם המבדיל במוצש"ק לבני ביתו, לאחר ששמע הבדלה בבית הכנסת, והערה על מה שכתבנו בס"ד בשע"ה לגבי ברכת בורא מאורי האש, שלא יברך שוב. טעם נפלא לעניין תוספת שבת, בערב שבת ובמוצאי שבת, ועל פי זה תירוץ לגבי השאלה שהרי עדיין ישנה מחלוקת בין ימות השבוע, כי תוספת שבת היא רק ביום ששי ויום ראשון. לגבי השאלה בדבר ס"ת שנמצא בו ספק בעת הקריאה, והקטן אשר ראה את הכתב ושעל פיו הכריעו נתברר אח"כ שהיה ערבי, האם אפשר לסמוך על כך? דברי הגר"ד לנדו שליט"א בעניין תפקיד בני הישיבות הקד' בזמנינו, כי לימוד התורה הוא שמציל את היישוב היהודי בא"י, וכי ישנו לימוד חובה גדול על עם ישראל מכך שהישמעאלים מאמינים יותר באל אחד. אין לנו לדאוג מכך, כי יש תשובה לסתום את פי השר שלהם. עניין הביטוי שלהם 'אללה אכבר', והרחבה לגבי אמונת הישמעאלים באלהים, כי אמונתם היא להם לרועץ, ומשתמשים בזה מחמת תאוותיהם. ובדבר החות'ים שבתימן.

נושאי השיעור: יסוד מעולה שכתב המלבי"ם בפירושו על המזמור בתהלים [י"ד] אמר נבל בלבו וגו', וממנו נלמד לגבי הישמעאלים כי למרות שהם מזכירים את שם ה', אין אמונתם שלימה, רק מן השפה ולחוץ. ושתי ראיות לכך, שהם אויְבי הי"ת. השלמה לגבי 'כתר בן אשר', האם ישנה ראיה מדברי הרמב"ם כי שש השורות שלפני שירת האזינו צריכות להיות צרות, בגלל סברתו שאין להרחיב אותיות. בעניין הסכנה שהצבת אנטנות סלולריות בקרבת בניני מגורים ומוסדות חינוך. ונשמרתם מאד לנפשותיכם. עניין הוצאת עין הרע 'בעופרת', לא היה ולא נברא בק"ק תימן יע"א. וכן סגולת ר' מתיא בן חרש. דברים לרגל השמחה במעמד הכתרת רבנים חדשים לבית ההוראה פעולת צדיק. יראת שמים, סייעתא דשמיא הנצרכת לכל מורה־הוראה. קסם על שפתי מלך. להשגיח שיהיה השרטוט בס"ת ובמגילות, בעל חריץ, ואם לאו הם פסולים. ארדי, צ"ל חסר יו"ד. מקצת שבחי הרבנים שליט"א ומעלותיהם.

נושאי השיעור: השלמת התשובות להערות בעניין 'כתר בן אשר'. חמש הוכחות נוספות (מלבד כ"ו הקודמות) כי כתר בן אשר שהיה בחאלב והמצוי כיום, אינו הכתר אשר היה לנגד עיני הרמב"ם, וספרי התורה של ק"ק תימן יע"א כתובים עפ"י הכתר העיקרי של בן אשר שהוא מהדורא בתרא. תוספת דברים לגבי מ"ש בטוש"ע כי 'צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד', וביאור המשנה באבות 'מאד מאד הוי שפל רוח', האם הכוונה לנהוג בקיצוניות יתירה, ואין לזה קשר לדברי החזון אי"ש בעניין חשיבות הקיצוניות בקיום התורה וההלכה.

נושאי השיעור: ביאור דברי הגמ' במגילה [דף טז:] בעניין קריאת עשרת בני המן בנשימה אחת, ובעניין מתיחת האות וא"ו ד'ויזתא', ובעניין כתיבת עשרת בני המן אריח ע"ג אריח. שקלא וטריא בתירוץ המחודש שכתב בספר דברי ירמיהו, לגבי השאלה מדוע הרמב"ם הביא רק את הדין שצריכים לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת, כי לדעתו הדבר הוא מחלוקת בגמ', והדעה למתוח את הוא"ו של וא"ו דויזתא חולקת על הדעה הראשונה. תשובה לשאלה מדוע הרמב"ם בחר לפסוק כדעה הראשונה שבגמ', לפי דבריו, ולא כדעה השנייה. מו"מ על עצם דבריו, כי ישנה בכך מחלוקת בין חכמי הגמרא. הרמב"ם לא הביא בחיבורו ענייני כתיבת המגילה, כגון פרשיות פתוחות וסתומות, וחסרות ויתירות, וכדומה. התייחסות למגילות מסויימות שהיו בהן גם פרשיות פתוחות, אבל העיקר למעשה שכל פרשיותיה סתומות. מדוע ישנו הבדל בעניין פרשיות פתוחות וסתומות, בין התורה לבין נביאים וכתובים. חידוש נפלא. האם צריך לקרוא את עשרת בני המן בנשימה אחת גם ב'תיקון פורים'. בת היתה לו להמן, ושמה רצצתי. האם ניתן להוכיח דלא כהדברי ירמיהו, מהא דבגמרא כתוב בלשון 'אמר רבי יוחנן', ולא 'רבי יוחנן אמר'. וכן כה"ג לגבי עניין 'אחד משמונה בשמינית' בגאוה, ושקלא וטריא בדברי הרמב"ם בפיהמ"ש ורבינו בחיי בביאור עניין 'אחד משמונה בשמינית'. אם תקנתו שלמצורע היא להביא עץ ארז ואזוב ושני תולעת, בכדי שישפיל את עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב, מדוע צריכים להביא את שני הדברים? והאם התולעת, היא הדבר הכי נמוך? מהי תולעת שני. בשבח כולל האברכים החדש נתיבות מהרי"ץ, וקריאה להעביר [גם] להם 'זכר למחצית השקל'. מגילת אסתר "עדת קדושים" שיצ"ל במהדורא חדשה ומתוקנת. קונטריס 'מצה זו שאנחנו אוכלים'. אגדתא דפסחא עץ חיים למהרי"ץ זיע"א. מיני תבלין וקטניות לפסח ללא חשש חוזר וניעור. סדר המילה מאת הרב שלמה גרשי הי"ו.

נושאי השיעור: חידושים בעניין ברכת האילנות. א' צריך להוסיף 'נָאוֹת', לאחר המלים 'בִּרְיוֹת טובות'. ההבדל שבין 'בִּרְיוֹת' לבין 'בְּרִיּוֹת', ביאור כי כאשר הבי"ת מנוקדת בחירק נכללים בכך אילנות, ומדוע לא גרסינן בהדיא 'אילנות'. ב' במלה 'להתנַאות', האות נו"ן בפתח. ג' תיבת 'בהן', בנו"ן. אין לומר ברכת האילנות אלא כאשר ניכר ונרגש נוי הפריחה. ערב פסח שחל בשבת - כבשנתנו זו - כיצד לעשות את הסעודות בשב"ק. מעשה שהיה עם אביו של מרן שליט"א - הגה"צ הרב נסים רצאבי זצ"ל - בעיר רצאבה שבתימן, כאשר חכם אחד התיר לבני משפחתו לאכול מצה בערב פסח שחל בשבת. ויסוד כי אין לסמוך על איזו דעה יחידאה, נגד מה שמקובל בהלכה ובמנהג. על דרך הנאמר לעיל, אין לסמוך על תשובה שפורסמה לאחרונה בעניין צירוף קטן למניין, ואפילו שלושה קטנים, כי היא דעת יחיד. החובה לפשפש במעשינו עקב הגזירות שישנן כיום, כגון גזירת גיוס בני הישיבות, וגזירת המעונות. וכן מצב המלחמה השורר בארצנו הקד'. פירוש שמותיהם של־ארגוני הטרור של־אויבינו הקמים עלינו, כגון, חֲמַאס, אַלְקַאעִדַהּ, חִזְבְּאַללַּה, פַתְּח, ולימוד מתוך השמות הללו שרומזים לנו בכך מן השמים כלפי עוונות עם ישראל הזקוקים לתיקון. החיזוק בעניין גזירת הגיוס, צריך להיות לא רק בלימוד התורה, אלא גם בענייני צניעות וקדושה, וחשיבות הנישואין בגיל שמונה עשרה. ומעשה מזעזע שמובא בתנא דבי אליהו. קריאה להשתתף בכינוס כנגד הגזירות על התורה, ובפרט על גזירת הגיוס, שיתקיים ביום חמישי ער"ח ניסן, בירושלם עיקו"ת. מבוקש עורך לחוברת שתתריע בעניין השיר 'לכבוד התנא האלהִי, רבי שמעון בר יוחאי', שצריך לומר הה"א בחירק, כי זהו חירוף וגידוף לומר 'האלהַי'. בשבח 'ישיבת בין הזמנים' המתקיימת בעיר רכסים ת"ו, שמארגן ידידנו הרב עובדיה סיאני הי"ו.