תשפ"ד

נושאי השיעור: בעניין הנוסח שאומרים בימים הנוראים, "ותִכָּתבון כולכון ואנא עמכון, בספר החיים, ובספר הזכרון, ובספר מחילה וסליחה וכפרה", ובירור הדיוק בנוסח ברכת אדם לחבירו - או לציבור - בימים הנוראים עד מוצאי יוהכ"פ. ביאור מאמרו של רבי כרוספדאי [ראש השנה דף ט"ז ע"ב], שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים, נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים וכו', וכי ישנם 'ספרים' בשָמים? בעניין חמשת הספרים הנזכרים בפיוטים 'רחמנא', 'אבינו שבשמים', 'אבינו מלכנו' [השלמה לשיעור קודם], בירור מקום הוספת הפיסקא 'כתבנו בספר זָכִיּוֹת', ותשובה לשואלים כי מדברי מהרי"ץ משמע שישנו צורך להסמיך את 'כתבנו בספר פרנסה טובה' אל 'כתבנו בספר חיים טובים'. "הפר עצת כל אויבינו", המלה 'כל' לרבות את האויבים שבתוכנו. ביאור מהר"א הכהן ב'דרוש לתשובה', כי אנחנו מתפללים על ביטול מחשבות האויבים והשונאים שבינם לבין עצמם, והערה על דבריו. 'ספר הזכרון', מקורו מן הקדמונים, כגון רבי' עמרם גאון, וכן רש"י. האם ישנם שלשה ספרים או חמשה ספרים, יסוד גדול לגבי הכלול וצפוּן בדברי תורתנו הקדושה, כגון שמו של כל אדם מישראל, מעשים שהיו עם גדולי ישראל בעניין זה, ועל פי זה תשובה על השאלה דלעיל. בעניין 'משמרת המקדש' – מניעת הדיבור בבית הכנסת, עליו חתמו מתפללי ביהכ"נ פעו"צ ב"ב. 'אתרוגי הוד והדר' – אתרוג תימני מיוחס בכשרות בד"צ פעו"צ. בשבח הקובץ החדש דברי חפץ חלק כ"ב, והתייחסות למאמרים המובאים שם בעניין פת הבאה בכיסנין, ובדין חוזר וניעור, ומראה חוּם.

נושאי השיעור: הערה לגבי נוסח 'מי שבירך' לחיילי צה"ל וכו' שעשו רבנים עם השקפות לאומיות, ונוסח 'מי שבירך' שאותו כדאי להגיד כעת לרגל המצב. בעניין החצוצרות שהיו תוקעים בהן בני אהרן הכהנים בעת מלחמה, דעת הרמב"ם כי גם בזמנינו יש לתקוע בחצוצרות על כל צרה שלא תבוא וכו', מדוע אבותינו נע"ג בארץ תימן לא נהגו זאת, אלא תקעו בשופרות. מנהג אבותינו נע"ג לומר את שירת הים כסגולה להצלה משונאי ישראל, ופסוקים נוספים שראוי לכפלם, חוץ מן הפסוק תפול עליהם וגו'. השלמה לשיעור הקודם בעניין ביצת בית יענה, כי אמנם היא שותקת אבל היא גם נלחמת כאשר באים לקחת את ביציה. כנראה שתפילותינו בימים הנוראים לא היו כראוי וע"כ באה אלינו הצרה הזאת, ועל כן יש להוסיף כעת בתפילות הללו. השלמה בעניין הגורסים 'שועתנו תעלה לשמי מרומים, אֶל מלך יושב על כסא רחמים', וראיות נוספות כי צ"ל 'אֵל' בצירי ולא בסגול. השלמה בעניין הפיוט יום נעקד יצחק וכו', שישנם כאלה הנוהגים לאמרו בראש השנה, ולגבי המלים 'שוחט והנשחט והמאכלת', ביאורים נוספים בפיוט זה, ושתי הערות על המובא בתכלאל עטרת זקנים. המשך בעניין מדה כנגד מדה בזמנינו, הרחבה לגבי השאלה האם אנחנו כיום יכולים להבין מהו החטא שאותו צריך לתקנו, ביאור המעשה שהובא לגבי אלה שביקרו בבית הכנסת של עזרא הסופר וכו', וכן בעניין ההילולא בקבר רשב"י בל"ג בעומר, שהאריז"ל רצה לבטלה, השלמה לגבי כמה עניינים שהובאו בשיעור הקודם מדעת גדולי ישראל ומסקנת מרן שליט"א. אמירת הפסוק כל כלי וגו' בזמן אזעקת אמת.

נושאי השיעור: בירור חידוש מרעיש שהעלה הרמב"ן על הפסוק האמור לגבי הגר, 'ותענה שרי ותברח מפניה' [בראשית ט"ו, ז'], כי שרה ואברהם חטאו בזה, ומפני כן הקב"ה נתן להגר בן את ישמעאל פרא־אדם שצאצאיו יענו את זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי'. וראיה שדבריו אלו נכתבו ברוח הקודש. ביאור דברי הגמ' [כתובות דף קיא.] לגבי שלושת השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל וכו', ובפרט לגבי השבועה 'שלא ימרדו באומות העולם', האם בהקמת מדינת ישראל עברו על שבועה זו, האם מועיל רשיון אומות העולם. אמירת הרשעים כיום כוחי ועוצם ידי, הקושי שלהם כיום באמונה. הרחבה לגבי נוסח התפילות שצריך להתפלל שהשלטון במדינה ישתנה לטובה, לא שתתבטל המדינה. וכן נוסח 'מי שבירך' עבור אנשי המלחמה וכו'. תיקונים לנוסח מי שבירך, המיוחד לעומדים כיום במערכה של מלחמת שמיני עצרת, שהובא בשיעור מוצש"ק נח.

נושאי השיעור: המשך בעניין מנהג אבותינו נע"ג לומר את שירת הים כסגולה להינצל מאויבינו ושונאינו, ולפי מצבנו כיום ראוי לכפול גם את הפסוק 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת', שהם הפלסטינים שעמהם היא המלחמה. מדוע בשירת הים התחילו עם פלשת, וביאור הש"ך כי הפסוק תפול עליהם וגו' קאי על פלשת. מעשה נס נפלא שאירע בתימן על גזירה שנגזרה על היהודים, וניצלו בזכות אמירת שירת הים וכו'. תגובה למכתב בעניין דלעיל, וכן לגבי עניין 'אלף למטה'. מעלת חידושי תורה. יבחר אלהם, חידושים. השלמה בעניין הסגולה באמירת הפסוק כל כלי וגו' בעת צרה, למה כופלים אותו שלוש פעמים, ומדוע המלה 'תָּֽקום' מלעיל. תיקונים והערה על המדפיסים שהביאו בשם מהר"י פתיה זצ"ל סגולה להינצל מן הסכנה. האם ישנו מקור לעניין כי מי שרוחץ את אביו אחר פטירתו, לא יזכה בחלום לעולם לראותו. בעניין אמירת אבינו מלכנו כעת בימי מלחמת שמיני עצרת.

נושאי השיעור: המשך בעניין מאמר הגמ' הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום, ביאור הפסוק [בסוף פר' ויצא] וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וגו' וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם, ועל פי זה ביאור הנאמר בפיוט עת שערי רחמים וכו', שובו לשלום מלאכי מחניים. האם ישנו חילוק בין יחיד לרבים, לגבי לומר לך לשלום, בשלום. המשך לגבי דברי הרמב"ן כי חטאה שרה אמנו וכו' שעינתה את הגר 'בכל מיני העינוי', חיזוק לדבריו ממדרשי חז"ל והמפרשים שפירטו 12 עינויים בסה"כ, תירוץ מהרש"ל כיצד שרה אמנו הציעה לתת את הגר שפחתה המצרית לאברהם אבינו ע"ה, שקלא וטריא בדברי הנצי"ב מוולאז'ין כי דברי הרמב"ן הנז"ל הינם נגד דברי חז"ל. שני טעמים מדוע בפסוק 'מפני שרי גברתי אנכי בורַחת', האות רי"ש במלה בורחת היא בפתח ולא בקמץ, למרות שזהו סוף הפסוק. המשך הבירור מבחינה השקפתית לגבי המדינה וצבאה, ועניין ג' השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, האם ההשתתפות בממשלה היא מחזקת את שלטונם, התייחסות לדברי בעל ויואל משה מסאטמר, שורש ההבדל שבין הרבנים האשכנזים לספרדים בעניין זה, ודברים מופלאים שכתב הש"ך לגבי השאלה כיצד יצחק אבינו אהב את עשיו הרשע. חשיבות אמירת נוסח הפרת עצה בעת צרה, ואמירתו כעת בסיום השיעור לרגל מצב מלחמת שמיני עצרת הנמשכת. תוספת דברים בעניין ביאור מ"ש הרמב"ם כי ג' השבועות הן על דרך המשל, ובעניין רפואות אלטרנטיביות שהן מהצד ההפוך מן הקדושה.

נושאי השיעור: בעניין מעות חנוכה לילדים בזמנינו, שאין רצוי לנהוג זאת ולאמץ את הדבר בקהילותינו, כיון שמקורו מאומות העולם בארצות אירופה, וגם מטעמים נוספים. תוספת דברים בעניין הגירסא בנוסח על הנסים, ופושעים ביד 'עושי' תורתך, שהחשמונאים עסקו בתורה. בית דין של חשמונאי גזרו על גויה משום נשג"ז, וקבעו לדורות את הלכות חנוכה שבש"ס. בעניין חשיבותם ומעלתם של לומדי התורה הקדושה - 'עוסקי תורתך' - בזמנינו כיום, והאם יש דין 'תינוקות שנשבו' לאחינו הטועים. גם בזמן החשמונאים, היו מתפללים ומזכירים שם שמים בתחילת יציתם לקרב (וכן קדמונינו בתימן), והיתה מלחמה קשה על העיר עזה. בעניין עשירי בטבת, שחל השנה בערב שבת הבאה, וח"ו שלא תתחדש גזירת חרבן חדש. ושעדיף לא להניח תפילין במנחה זו.

נושאי השיעור: המשך בעניין השאלה איך לדון את אחינו התועים שפרשו מדרך התורה, האם יש להם דין של גוי או של תינוק שנשבה, והשלמה לגבי בניהם ובני בניהם אשר גדלו כך. תגובות מרן שליט"א למכתבים שנשלחו לגבי הנאמר בשיעור הקודם בעניינים דלעיל. המוצא אבידה בעיר שרובה חילונים, האם צריך להשיבה, והאם צריך להתאבל על קרובים חילונים. תשובה לשואל בעניין הנאמר בשיעור הקודם, כי הרמב"ם לא כתב בנ"ד הלשון 'יראה לי' משום שכך קיבל מאבותיו ורבותיו. תגובה לשואל בעניין הנאמר בשיעור לגבי גירסת הגמרא 'ומונח בחותמו של כהן גדול'. בקשת עזרה לצורך המשך הוצאת העלון תוצאות חיים.

נושאי השיעור: ביאור הגר"י איבשיץ זצ"ל מדוע שפת עם ישראל נקראת בשם 'לשון הקודש', והתייחסות למובא בספר עמוד ההוראה לגבי הר"ר כלפון משה הכהן זצ"ל מגרבא שהיה מדבר עם אשתו בלשון זכר, ובעניין קריאת שם לנקבות בשמות של זכרים. הערה לגבי המובא שם בעניין הושטת חפץ מידו ליד אשה זרה, ובעניין לחיצת יד לאשה זרה. התייחסות למכתבים שקיבל מרן שליט"א בעניין ה'מי שבירך' המיוחד לזמן המלחמה עבור העומדים במערכה, כפי שפורסם בעבר בחוברת שערי יצחק

נושאי השיעור: ביאור הפסוק בפרשתנו (בשלח) ויוגד למלך מצרים כי ברח העם, ויהפך לבב פרעה וגו' ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעבדנו, והשלמה לגבי עניין שנאת בני ישמעאל שבאה לידי ביטוי באכזריותם הרבה כלפי בני ישראל. המשך בעניין 'מי שבירך' לעומדים במערכה מול כל אויבינו ושונאינו, והסיבה הנוספת מדוע אנו נמנעים מלהזכיר את הצבא והמדינה וכו' במפורש, ושכאשר יש ריבוי דינים עדיף שלא להזכיר את שם האדם במפורש בפניו. דברים מתוך הספר החדש תורת הקדמונים חלק ג', בעניין תינוקות שנשבו, האם אפיקורוס צריך עדים והתראה, וכן חיזוק לשיטת הנימוק"י והרמב"ן שאין חילוק בין מייסד השיטה לבין בניהם ותלמידיהם, ולגבי דברי החזו"א בעניין דין 'מורידין'. דברי רבנים ספרדים בדורנו אשר מחזקים את מנהגי התימנים, כגון בספר תורת הקדמונים הנז"ל, ובעוד ספרים, ודברי מרן שליט"א בעניין ישיבות שאינן מאפשרות לבחורים תימנים לנהוג כמנהגם, כגון בנפילת פנים. דקדוק בדברי הרמב"ם לגבי הקראים הכופרים בתורה שבע"פ, כי ראוי למשוך אותם בדברי שלום עד שיחזרו ל'איתן התורה', הרחבה בביאור המלה 'איתן', והצעת מרן שליט"א לקרוא לישיבה התימנית החדשה שתיפתח באלעד ת"ו בשם 'איתן התורה'. בשורה טובה בהוצאת שו"ת עולת יצחק חלק שני במהדורא חדשה. אסיפת הצלה בעניין פגעי הטכנולוגיה. בשבח ההוצאה החדשה של לימוד בספר הזוה"ק בכל יום, ע"י מאורות הדף היומי בראשות הרה"ג קובלסקי שליט"א.

נושאי השיעור: החת"ס היה פותח את שיעורו בלימוד מוסר, ודברי מרן שליט"א בעניין החשיבות לפתוח בלימוד בספר הזוה"ק. תגובה למכתב ובו ארבעה תירוצים לגבי ביאור יש חמשה דמים טהורים וחמשה דמים טמאים, וכל העובר עליהם כאילו עבר על עשרת הדיברות. על שלוש נקודות נוספות במכתב דלעיל, לגבי תרגום הפסוק בחרבי ובקשתי, ולגבי כמה מניין השנים לשטרות בשנתנו זו, ולגבי 'איתן התורה' שהיא גימטריא כשמו של מרן שליט"א. תוספת דברים לשיעור מוצש"ק כי תשא התשע"ט, לגבי השאלה האם עניין משנכנס אדר מרבין בשמחה הוא גם באדר הראשון, ותפילת מרן שליט"א על מפלת אויבינו ושונאינו בחודש זה. חשיבות אמירת ג' הפסוקים אחרי התפילה, אל תירא מפחד פתאום וגו', והמלצה להוסיף גם את הפסוק כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו' בפרט בתקופה זאת. השלמה לגבי האליל עם שלושת הראשים, האם הוא קשור להינדים. תגובה לטענה כי מכתבו של האור שמח בעניין ג' השבועות וכו' הינו מזוייף, וראיות מגדולי ישראל הסוברים שהקמת המדינה אינה נגד ג' השבועות, ובדעת הגרי"ז מבריסק. רבים מגדולי ישראל אינם סוברים כדעת נפש החיים, שכתב כי עניין גדולה עבירה לשמה וכו' אינה למעשה אחרי מתן תורה. ביאור נפלא מהגר"י איבשיץ בתשובת ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך, בברכות דף י' ע"א, בהדי כִּבְשֵׁי דרחמנא וכו'. ואיך היא פשטות הדברים. שו"ת הציבור, בסוף השיעור.

נושאי השיעור: שתי שאלות על דברי הגמ' בסנהדרין, לעולם יקדים אדם תפילה לצרה וכו', דברי מהרי"ץ זיע"א באשמורות לגבי המלים שבנו אליך בבושת פנינו, ביאור דברי המבי"ט כי כשמתפללים לפני הצרה זאת סיבה שהתפילה תתקבל, דברי ספר משנת אהרן הנוגעים לעניין דלעיל, וכי המינות ורדיפת הדת שבעם ישראל גורמות לצרות בא"י. פירוש נוסף לגבי המלים שבנו אליך בבושת פנינו עפ"י הספר ערבי נחל, ותירוץ על הקושיות דלעיל. בביאור דברי הרמב"ם בסוף הלכות ממרים בעניין ימות המשיח, לגבי הנצרים והישמעאלים. המשך לגבי דברי נפש החיים כי לא אמרינן גדולה עבירה לשמה אחרי מתן תורה, הסבר כי הראיה מהאבות הקד' שלא קיבלו את התורה וכו' אינו מוכרח, וראיות מגדולי ישראל שלא כדבריו. השלמה לגבי דברי הרב סלובייצ'יק והראיה משלמה המלך שרצה להרוג את ירבעם, ובעניין הגירסא בתרגום כי שלמה רצה להרוג את אחיה, והאם תרגום שיר השירים הוא מיונתן בן עוזיאל. תוספת דברים בעניין ישיבת איתן התורה, ובדבר הניגון הישיבתי שהוא ניגון אשכנזי, ומקור השירים של עדות אחרות

נושאי השיעור: עוד בעניין הישיבה החדשה 'איתן התורה' שתוקם בעזרתו יתב' בעיר אלעד ת"ו, והסיבה שנקראה הישיבה בשם זה, עפ"י דברי הרמב"ם בעניין תינוק שנשבה. שמיעה לגדולי הדור, זהו איתן התורה. משנכנס אדר מרבין בשמחה. מעשה נפלא שהיה בתימן, ביהודי שבכה לגוי 'מפני העניות', על שאיים לאבד את כל יהודי תימן ח"ו. חודש הרמדא"ן לערבים אותיות אדר המן. וְגָבַר ישראל. ושבכל דור ישנו המן חדש. האם אדם שקנה מגילת אסתר חדשה, או ספר תורה חדש, עליו לברך שהחיינו? לפי מנהגינו כרמב"ם שמברכים גם על כל מצוה שהיא קניין לאדם. בעניין כתיבת ספר תורה, והאם מקיימים מצוה גם בקניית ס"ת. באמירת איזו פיסקא בהגדה בליל הסדר, יוצאים יד"ח מעיקר הדין. בעניין זכירת מעשה עמלק, ומניין למד הרמב"ם כי עמלק ארב לעם ישראל בצאתם ממצרים. חידוש בעניין כשנראה סתירה בין מ"ש הרמב"ם בספר המצוות, לבין מה שכתב בחיבורו משנה־תורה.

נושאי השיעור: בעניין החילוק שבין יחיד לרבים, באמירת אדם לחבירו 'לך לשלום', דברי בעל שדה יצחק (גואטה). תגובת מרן שליט"א למכתבי הרה"ג חיים לוי הי"ו מארצה"ב בעניין דלעיל, ולגבי מה שאין העולם חוששים להחזיק ולתלות דיוקנאות ותמונות. התייחסות למ"ש מרן שליט"א בשו"ת עולת יצחק כי בבית האבלים מכסים את המראות, כדעת היערות דבש. וביאור מחודש לגבי יוסף שראה דמות דיוקנו של אביו. ובירור דעת החפץ חיים ודעת החזון איש בעניין זה. תוספת שני דברים חשובים בעניין זה, ומכתב מהדיין הרה"ג הלל הלוי שליט"א. המשך בעניין 'לך לשלום' או 'לך בשלום'. תשובה לשאלה בעניין מ"ש מהרי"ץ זיע"א בחלק הדקדוק פרשת כי תשא, לגבי והעלֵיתָ והעלִיתָ, סימן אֵח"י. וביאור נפלא ממרן שליט"א כי זהו אינו סימן בעלמא, אלא שהדבר קשור אל יוסף הצדיק. והוראה למעשה כי רק גוערים על כך, אם טעה הקורא בספר תורה, אבל לא מחזירים אותו. בעניין פסיקת שופטי בג"צ כנגד בני הישיבות הקדושות שיחיו, מכתב נוסף מאת הר"ח לוי הי"ו בעיקבות מה ששמע מדברי מרן שליט"א [דרך הטלפון] שנאמרו בסעודת פורים, ומה שאמר הגר"ד לנדו שליט"א בעניין זה, ופירוש הנצי"ב בספרו העמק דבר לגבי הפסוק ושמרתם את כל חוקותי וגו' ולא תקיא אתכם הארץ. חשיבות ותועלת התפילות בתקופה זו, על כל הגזירות הפוקדות אותנו בעוה"ר, כי הן מצטרפות לתפילות הדורות שעברו. וביאור מה צריכים לכוון, כשאומרים ב'הפרת עצה', תופר עצת כל אויבינו וצרינו ושונאינו. תזכורת בדבר חשיבות הלימוד באגדתא דפסחא עץ חיים למהרי"ץ זיע"א, וחלוקת החוברת בחנם למי שמקבל על עצמו ללמוד בה. ובשורה טובה בהוצאת הספר החדש זְהַב שְׁבָא, על הלכות פסח.

נושאי השיעור: לגבי מה שאין איסור בל תוסיף במצוות מדרבנן, ביאור היסוד שכתב הרמב"ם בתחילת ספרו משנה תורה. קושי בלשונו שכתב, כך 'אנו' אומרים. ומדבריו לגבי קריאת המגילה, שהיא 'כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה וכו', כדי לברכו ולהללו', נראה לכאורה דס"ל שישנה חובה להלל את הקב"ה, ולא מספיק רק לקרוא את המגילה. השלמה [לשיעור הקודם] בעניין ההוכחה מנוסח מא כ֗בר וכו' באגד"פ, כי אין בו הודאה, בשונה מפסוקי חסדי י"י אזכיר וגו' לפני קריאת המגילה. תוספת בביאור דעת רש"י, עפ"י מ"ש בשפתי חכמים. דבריו בעניין הלל הגדול, כי יש בו קס"ו תיבות. וחידושו כי מ"ש 'קרייתא זו הלילא', הכוונה היא על הלל הגדול. וקישור הדברים אל הרמזים שכתב בספר חמדת ימים. ראיה מדברי ספר קרית חנה דוד, כי 'קריאתה זו הלילא' היינו, שקריאת המגילה עצמה היא הלל. מסקנא לדינא לגבי ספק הגרשז"א בהליכות שלמה, מה יאמר מי שאין לו יכולת לומר את כל ההגדה, ומה הדין לגבי מי שלא הודה להקב"ה בקריאת המגילה או בהגדה. תגובה למכתב בעניין הקושיא על המשנ"ב, מדוע התעלם מהרבה ראשונים שפירשו כי מה שאמר רבן גמליאל כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, אין הכוונה שלא יצא יד"ח ממש אלא שלא יצא כראוי, ובעניין למה לא אומרים לגבי הגדה של־פסח שקריאתה זו הלילא. בעניין ברכות ודברים שבקדושה כנגד בית הכסא שדלתו נעולה, והבהרת מרן שליט"א לגבי תשובות לשאלות הנשאלות ממנו בטלפון, במסגרת זמני 'קבלת קהל' בביתו. וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ, אמירת סליחות לאחר השיעור לרגל המצב בארצה"ק, תפילה בעת צרה לכולי עלמא היא מדאורייתא, ודברי מהר"ח סנואני זצ"ל כי הנהגת הקב"ה עם האדם היא מדה כנגד מדה. מוצא מהר"ח סנואני ממחוז שרעב, התייחסות למה שאומרים בשמו כי מה שהם אומרים צירי במקום חולם, 'יש לזה סוד ויסוד על פי הסוד', ודברי מהר"ש שבזי זיע"א שהודה בעצמו כי זהו חירוף וגידוף. התייחסות למכתב שאלה לגבי הגירסא בתפילת שמונה עשרה, מחיה מתים אָֽתָּה רב להושיע, והאם המלה מוריד הטָל מורה על הפסק אתנחא, ולמה בימות הגשמים אין אומרים מוריד הגָּשם. יש לתקן הגירסא בקדושה, כבודו והודו 'מָלֵא' העולם, ולא מְלֹא העולם.

נושאי השיעור: בעניין מדת הרחמנות, וביאור מה שכתוב בגמרא ביצה על עתירי בבל, שהם 'מערב־רב קאתו'. תוספת דברים בביאור מ"ש מהרי"ץ זיע"א בחלק הדקדוק (פרשת כי תשא) לגבי והעלֵיתָ והעלִיתָ, סימן אֵח"י. שקלא וטריא בחידושו של מהר"ח בן עטאר כי כל הערב־רב מתו בחטא העגל. מקורות נוספים לעניין זה וביאורם. ועפי"ז ביאור נוסף לגבי השינוי דלעיל. פירושים נוספים בעניין זה. הקשר שבין יוסף הצדיק לבין המנורה. תשובות לשאלות בענייני ליל הסדר, האחת לגבי שתיית קפה אחרי ליל הסדר, האם ישנו הבדל בין קפה לקפה, ולמה מרן שליט"א לא ציין בספרו ש"ע המקוצר כי מהרד"ם בשת"ז התיר לשתות קפה. והשנייה בעניין נטילת ידים בברכה לטיפול הכרפס. האם המצה נחשבת מיכלא דאָסוּתא במשך כל ימות השנה.

נושאי השיעור: המשך (מהילולת מהרי"ץ) ביאור תשובת מהרי"ץ זיע"א בעניין ה'פרשיות' שבפרשת צו, 'כל חלב' ו'המקריב', ודבריו בע"ח כי על כל שינוי מוציאים ס"ת אחר, וכן בספרו חלק הדקדוק פרשת נח ע"פ ויהיו כל ימי נח. הערות על דברי מה"ר עמרם קורח זצ"ל בספרו סערת תימן, בעניין מסורת ספרי תורה של־תימנים. שלוש עשרה ראיות והוכחות כי מסורת התימנים היא הכי מדוייקת ומעולה יותר מכל המסורות, ואפילו יותר מן ה'כתר' של בן אשר. והשלמה בבירור העניין כי להרמב"ם היה כתר בן אשר אחר ממה שנמצא כיום. התייחסות לדברי הרב מולקנדוב שליט"א, ולדברי הרב מאזוז שליט"א, לגבי העניין דלעיל. ובעניין ס"ת מקודש ומיוחס של מהר"ם מרוטנבורג, שגם שם יש פרשה ב'כל חלב'. תגובה לגבי טענת הרמ"מ בעניין 'הצליחה נּא', והמסקנא שצריך להיות בדגש. וטעם נפלא לכך על־פי הסוד.

נושאי השיעור: ל"ג בעומר – הילולא דרשב"י, והדלקה שתיערך לראשונה ע"י מרן שליט"א. צורת פרשיות פתוחות וסתומות בס"ת, מניינם בתורה והרמז שבכך, מדוע ישנה קפידא כ"כ גדולה בעניין הזה שאם שינה הספר פסול. מדוע ישנן בתורה יותר פרשיות סתומות מאשר פרשיות פתוחות, וכן בנ"ך. ארבע הוכחות נוספות לכך שכתר ארם צובא המצוי כיום, איננו הכתר אשר ממנו העתיק הרמב"ם. ביאור תשובת מהרי"ץ בעניין מי"ם ד'מחלת', וראיה שאבותינו נע"ג עיינו בכתר של בן אשר בעצמו. במלה הראשונה בתורה, 'בראשית', רמוז שמו של בן אשר. בשב"ק הבאה, חיזוק בענייני פגעי הטכנולוגיה.

נושאי השיעור: כוונת הפסוק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, והרמז שישנו ברווחים שבשירה. מו"מ בדברי ספר קסת הסופר על דברי שו"ת בעי חיי (שהובא בסוף השיעור הקודם) לגבי השורות הארוכות שבפרשת האזינו. ביאור תשובת הרדב"ז שהובאה בתשובת מהרי"ץ זיע"א, שמחמתה כתב מהרי"ץ כי טוב להחמיר להשוות את השיטות בששת השורות הראשונות ואעידה וגו', וארבעה חילוקים מנדון דידן. והתייחסות לשמונה שינויים אשר נעשו מקרוב בספרי תורה בתימן בעיקבות תשובת מהרי"ץ זו. דוגמאות לכך שבכתיבת ס"ת אבותינו נע"ג לא חששו לדעות יחידות, וממילא אין צורך להחמיר כדעת מהר"ם לונזאנו – שהוא שיטת יחיד – לגבי עניין 'ואעידה'. התחלת התשובות על מכתבו של הרה"ג יהודה עדס שליט"א לגבי הדברים שנאמרו בשיעורים הקודמים בעניין כתר בן אשר. תשובה למי שטען בעניין פרשיות 'כל חלב' ו'המקריב', כי אולי לא אצל הרמב"ם חלה הטעות, אלא טעה מי שממנו העתיק הרמב"ם. התחלת ביאור העניין כי ה'סימנים' לקריאת התורה במנחת שבת ובשני וחמישי, כפי התיגאן וכמנהגינו, מקורן מן הרמב"ם כת"י מהדורא בתרא, וקטעים אלו לא הובאו ברמב"ם מהדורת הרש"ב פרנקל בסוף ספר אהבה. בשבח שו"ת נתונים המה להרה"ג נתנאל עומיסי שליט"א.

נושאי השיעור: ביאור הג"ר נסים רצאבי זצ"ל לגבי המושג המובא בדברי חז"ל, 'נתן בו עיניו, ועשאו גל של עצמות', כי הכוונה לל"ג זהרורין אשר מחיים את הנשמה. ומעשה שהיה עם היעב"ץ כאשר שמע מישהו שהתלוצץ על עניין זה ועשה זאת לעיניו, ועי"ז חזר הלה בתשובה. בעניין פרשת 'ברכת כהנים' שיש בה חמש פרשיות סתומות למרות שזהו עניין אחד, והקשר לחמשת האוירים שעושים הכהנים באצבעותיהם בשעת נשיאת כפיהם. ביאור נפלא למה בספר־תורה דידן ובתיגאן כת"י כתבו את פסוקי ברכת כהנים בצד שמאל, והשאירו בצד ימין חלק. ושראוי להחזיר עטרה לישנה. והשלמה בעניין צורת כתיבת פרשת האזינו, ועשרת הדיברות. שמותיהם של אותם 'שבעים מזקני העם' שאסף משה רבינו, וטעם למה קבעו את סימן הקריאות בפרשת האזינו – הזי"ו ל"ך. ןעל פי זה למדנו טעם חדש לכתיבת שירת האזינו בששים ושבע שורות דוקא. המשך בעניין השורות הצרות בפסוקי ואעידה בם וגו', שלפני שירת האזינו, והאם עדיף להרחיב קצת את האותיות בכדי שישארו בצדדים פחות מתשע אותיות, והתייחסות לספרי תורה שעשו כך בעבר. בעניין כתיבת התיבה 'הלי"י' תגמלו זאת, והוכחה עשרים ושש שהכתר בן אשר הנמצא כיום איננו הכתר אשר היה לנגד עיני הרמב"ם. בקשת עזרה והתרמה עבור אחד מידידנו הי"ו.

נושאי השיעור: שלשה-ארבעה פירושים מדוע דברי נביאים נקראים 'דברי קבלה', ותיקון דברים לגבי מה שהבאנו בעבר בשם השיטה מקובצת. האם גם דברי ה'כתובים', הם נחשבים דברי קבלה? תשובות לטענות הרה"ג אהרן גבאי הי"ו בעניין ריוח פרשיות 'כל חלב' ו'המקריב', וכתר ארם צובא המפורסם כיום שהוגה ע"י בן אשר. דוגמאות לגירסאות טובות בכת"י הרמב"ם, אשר משום מה לא הובאו ברמב"ם שבהוצאת הרש"ב פרנקל. ביאור מדוע ישנה צפיפות בכתיבת חמשת השורות שאחרי שירת האזינו, ובעניין השאלה האם מותר לכתוב תיבות או פסוק שלם שהושמטו בס"ת, בין דף לדף. בעניין האפשרות כעת להשיג ביצי בת יענה, לתלייה בבתי כנסיות, כמנהג אבותינו נע"ג. בשבח החוברת החדשה 'יסוד הבית', הלכות והנהגות בין איש ואשתו.

נושאי השיעור: תשובות לשתי שאלות [מסוף השיעור הקודם]. א' בעניין ברכת השד֗אב, מדוע ברכתו עשבי בשמים למרות שגזעו עבה. ב' בעניין אכילת עוף אחרי מאכלי חלב, ומה הדין אם מרגיש שנשאר בפיו ובידיו שאריות ממאכלי החלב. המשך התגובות למכתב החדש מאת הרה"ג יהודה עדס שליט"א, בעניין כתר ארם צובא המפורסם כיום שהוגה ע"י בן אשר. שלוש דוגמאות להשערות המובאות בספר סערת תימן, אשר אין להן שחר. חשיבות אמירת 'תיקון חצות' בימי בין המצרים. בשבח ישיבת בין הזמנים בעיר רכסים ת"ו.

נושאי השיעור: הודעה על כי בסיום השיעור, תתקיים תפילה מיוחדת להצלת והצלחת עם ישראל, ואמירת 'פיוט-סליחה' מיוחד שנתחבר ע"י מו"ר הגאון נסים – הרנב"ן - רצאבי זצ"ל, הפותח נאֻם עבד. ביאור כוונת תרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק [ישעיהו ס"ב, א'] לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ͏ִם לֹא אֶשְׁקוֹט. עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וגו'. כי הסיבה שהקב"ה עושה שיהיו תמיד מלחמות בין הגויים עצמם, עד ביאת משיח צדקנו, היא בכדי שלא יהיה להם פנאי להילחם עם ישראל. והרחבה בביאור נוסף. השלמה לשיעור הקודם, בעניין דברי הגה"צ ישראל אבוחצירה, לגבי קטרוג שר ישמעאל בשמים, כנגד עם ישראל שאינם שומרים על גדרי הצניעות, ותשובה נוספת לטענתו זאת, כי זה בגלל שהם אוכלים בשר גמל, שטבעו צנוע. כוונת מהר"ש שבזי זיע"א בשירה שבת מנוחה היא וכו' 'תשמיד לאיש שעיר, בזוי וגאה', היא על התורכים אשר שלטו בזמנו בארץ תימן. והצעה להוסיף כיום את המלים 'תשמיד לאיש פרא, מאוס וגאה', לצורך מצבנו. בעניין הסגולה המיוחדת שישנה באמירת פיטום הקטורת, תשובה לשואל האם מותר לכתוב את פיטום הקטורת על קלף וכו', והאם מותר להשתמש ב'מכואט' של ס"ת לצורך נביאים וכתובים. ביאור דברי גאון עוזנו מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים בעניין חשיבות אמירת פיטום הקטורת, וכי אין צורך לומר פעמיים פיטום הקטורת בשחרית. הבנת דברי ספר סדר היום, כי הוא עַרָּב לכך שמי שיקרא פעמיים ביום את פיטום הקטורת מתוך קלף כשר כמו ס"ת וכו', יינצל מכל הצרות. תירוץ אחד לשלוש שאלות. א' מדוע מנהג העולם לומר פיטום הקטורת בתשעה באב במנחה, אף שאסור עדיין אז בתלמוד תורה. ב' מדוע לא אומרים קדיש דרבנן, אחרי פיטום הקטורת במנחה. ג' מדוע במנחה של כל יום מקצרים את פיטום הקטורת, ומסיימים במלים 'והקטיר והשתחוה ויצא'. שקלא וטריא בעניין האיסור לכתוב פרשיות מן התורה, ובדברי הרה"ג דוד יוסף שליט"א בספרו הלכה ברורה – אוצרות יוסף, האם מותר לכתוב את פיטום הקטורת על קלף או על נייר וכו', ומה שכתב אביו הגרע"י זצ"ל בשו"ת יביע אומר בעניין זה.

נושאי השיעור: נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וגו' [הפטרת השבוע], עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם וגו', מהו ההבדל שבין 'ציון' לבין 'ירושלם'. וביאור הנוסח שאנחנו אומרים בסיום תפילת שמו"ע, וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלם וכו'. מהו הקשר של תוספת זאת, לנוסח עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו וחסדיו וכו'. ומדוע אומרים בסוף הנוסח פעמיים אמן, 'אמן ואמן'. השלמה לשיעור הקודם, בביאור דברי החיד"א בנחל קדומים [פרשת ואתחנן] בשם חכמי קשטיליה בעניין אמירת פעמיים 'נא' בתפילה, כי דבר זה מועיל שהתפילה תתקבל. ומה שהביא כי המקור הוא מכך שפעמיים נא זהו גימטריא מיכאל, ותירוץ על מה שפקפק ונשאר ב'צריך ישוב'. התחלת תשובות לחכם אחד שערער על כל העניין דלעיל, לגבי אמירת פעמיים 'נא'. בקשת עזרה לתמיכה במשפחת ת"ח. פירוט והרחבה בעניין שאלות ותשובות הרנב"ן, המובאות בספר החדש אור הנר חלק ג'.

נושאי השיעור: המשך ביאור התשובות לשתי החקירות האחרונות [מתוך י"א החקירות שהובאו בשיעור הקודם] בעניין כתיבת פיטום הקטורת ע"ג קלף. החקירה הראשונה היא, מה הן הכוונות שצריך לכוון, פרט לְמה שצריך לכוון ע"ד הפשט. סיום בירור התשובה לחקירה האחרונה, האם כתיבת פיטום הקטורת ע"ג קלף מותרת לכתחילה. הרחבה בעניין ההיתר לכתוב זאת וכיו"ב בשלוש שלוש תיבות, ראיות כי מנהג כל ישראל מדורי דורות הוא להקל בכתיבת פסוקים מן המקרא, כדעת הגאונים והרי"ף וסיעתם, דלא כהרמב"ם והש"ע. לדעת האוסרים, המדובר הוא לא רק לגבי פסוקים מן התורה, אלא אף מנביאים וכתובים. אלול בַּפֶּתח. בעניין סיום בפסוק טוב בהפטריות חזון, איכה היתה, שובה, עפ"י מנהג ק"ק תימן יע"א, ביאור תמיהת מרן שליט"א ע"ד מהרי"ץ, והתייחסות למי שניסה לכתוב יישוב על תמיהה זאת. תוספת שמוסיף מרן שליט"א בכלל הפסוקים שלפני ההבדלה במוצש"ק, בימים הללו, נגד כל האויבים הקמים עלינו לכלותינו, לאחר הפסוק ליהודים היתה אורה ושמחה וגו'.

נושאי השיעור: ביאור הטעם שכתב מהרי"ץ בעניין הפתיחה לתפילת שחרית, א֗דון ה֗עולמים ב֗על ה֗רחמים וכו', ר"ת אהבה, לרמוז מצות ואהבת לרעך כמוך, קודם התפילה. וטעם נוסף ממרן שליט"א כי ר"ת אהב"ה בא לרמוז שנוסח התפילה שלנו, מיוסד ומקביל לרמב"ם בספר 'אהבה', ולכן ברכת המפיל חבלי שינה וכו' כתובה בתחילת התכלאל. השלמה לשיעור הקודם בביאור מ"ש מהרי"ץ [בהקדמה לאשמורות] כי רשם את סדר י"ב האשמורות העיקריות "לאהבת המעיין", וביאור המושג החדש הזה, כי יש מצוה מיוחדת לאהוב תלמידי חכמים ובני־תורה. בעניין הבית האחרון שבפיוט בעת רצון תחינתי וכו', הבט משמיך ורומה, ורחם עדה וכו'. חידוש שצריך להוסיף מלה, 'קיימא', קיימיה דאברהם רחימא וכו', והסיבה לכך כי שתי בריתות כרת הקב"ה עם אברהם אבינו ע"ה. צריך להדגיש הבי"ת 'כי מרדנו בּו', בפיסקת לַֽאדנָֹי אלהינו הרחמים והסליחות. ושגיאה נוספת שם, כי כתבו והדפיסו שֵם הוי"ה במקום אדנות. כאשר ישנם אנשים הנחפזים וממהרים, האם אפשר לקצר בפיוט דְּעָנֵי לַעֲנִיֵּי עֲנֵינַן, והאם ניתן לומר בסיום הפיוט רק פעם אחת י"ג מדות. ביאור עניין ה'בת־קול', שיוצאת בכל יום ואומרת 'אוי להם לבריות מעולבונה של־תורה', וכן 'שובו בנים שובבים'. מדוע היא יוצאת, אם אף אחד אינו שומע אותה? על פי הדברים דלעיל, ביאור מאמר הגמרא בתענית [דף כד:] לגבי רבא אשר נענש על כך שבבית דינו מת אדם שנתחייב מלקות, כי עוררו אותו מן השמים לחזור בתשובה, אבל הוא לא התעורר. התחלת תשובה לשואל, היתכן שחכמי קשטיליא יטריחו את הקב"ה, שיוריד גשם בתקופת תמוז. ובעניין סיפורי האדמורי"ם. שמחה גדולה לרגל פתיחת הישיבה החדשה לבני תימן 'איתן התורה'.

נושאי השיעור: פתיחה בדברי שבח והודאה להשי"ת, על השמדת אויב וצורר גדול של עם ישראל. פרשת השבוע נקראת 'נצבים' בלבד, כי 'וילך' היא רק חצי פרשה. ובלשון קדמונינו נע"ג נקראת 'נצבים כֻּלָּהּ'. פירוט והרחבה על פי המפרשים, מהרש"א, בן יהוידע, צדקת הצדיק וכו', לצורך ביאור יסודות י"א החילוקים [עשרה שהובאו בקצרה בשיעור הקודם, ועוד אחד נוסף כעת], שלא היה הדבר נחשב צורך וכו' כמו שעשה שמואל הנביא, שבין רבא אשר הטריח את הקב"ה להוריד גשם בתקופת תמוז [עיין שיעור קודם], לבין חכמי קשטיליא אשר התפללו שירד גשם אז. וביאור עניין עטיפתם בטליתות, שזה לצורך אמירת י"ג מדות של רחמים. דין שאלת גשמים בימות החמה בארצות הצריכות אז למטר. עבירה לשמה. התנצלות בענוה, לפני שחולקים ומעירים על חכמים אחרים. בדברי בעל לשם שבו ואחלמה, לגבי ההבדל שבין הנסים שהיו בדורות הראשונים, לבין האחרונים. חומר עניין ביטול אמירת התרגום בקריאת ספר תורה. בשבח הקונטריס החדש 'מקרא 'קודש' – דיני ומנהגי ראש השנה, מאת הרה"ג משה רצאבי שליט"א.