כל המתאבל – זוכה לנחמה

ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית פרשת ויחי נ,י)
 

במדרש, ולמה עושין שבעה? כנגד שבעת ימי המשתה. אמר להם הקב"ה, בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל שבעה ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר 'והפכתי אבלם לששון ושמחתים מיגונם', עכ"ל. 

וידוע, דהאבל המתאבל כדין וכהלכה, הוא מצטער יותר ממי שהוא נתון בבית האסורים, שאין לו (לאבל) להרבות דברים ולא לשחוק ולא לצאת לחוץ, ולפיכך אם נתאבל כראוי, שכרו גדול, וזוכה לשמחה ולנחמה שלימה, וזוכה להיות עניו וכה"א ויספו ענוים בה' שמחה. ואומר, שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה, כל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה בחיינו ובימינו אכי"ר.  

(מתוך קיץ המזבח לכהר"ר חיים כסאר זצ"ל)