ויחי

"לכבוד מרן שליט"א. כתב מהרי"ץ (עץ חיים ח"ב דף צ, א) בביאור הפזמון שבשמחת תורה 'כביש כל מלכוותא, ואחריב כל מדינתא בחרבי ובקשתתא, על ידי משה רחימא', כי אע"פ שלא כבש משה רבינו אלא ארץ סיחון ועוג, י"ל שהוא לשון תפילה כמו 'בחרבי ובקשתי דיעקב, שת"א בצלותי ובבעותי', ע"ש. האם ניתן להוכיח מדברי מהרי"ץ שכך היתה הגרסא מקובלת אצלו בפסוק בחרבי ובקשתי לתרגם 'בצלותי ובבעותי', כי אם לא היתה זו גירסת ספרי תימן היה מציין שכ"ה רק בדפוסים. ודלא כמ"ש מהר"י קורח זלה"ה במרפא לשון, בחרבי ובקשתי, בספרי תימן קרא ותרגום..."

"נראה לפי ענ"ד, דלדידן שאין ריוח פרשה כלל, אין לעשות שום ריוח נוסף. איננו יכולים להתחכם, להניח שיעור אות אחת נוספת. אין לזה מקור. כיון שבספרים הישנים אין שום ריוח... ממילא אני חוזר בי ממה שכתבתי בשו"ת "עולת יצחק", שמשמע שם, שלעשות ריוח זה בגדר "מהיות טוב" וגו'. ואף שזה נכון מצד אחד, כי זה לא גורע. אני אומר זאת, למרות שמצאנו הוראה מגאון עוזנו מהרי"ץ זצוק"ל, ההפוכה לכאורה מדברינו...". מתוך "השיעור השבועי" מפי מרן פוסק עדת תימן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א, שנמסר במוצש"ק ויחי, טבת ה'תשע"ז

כשאומר החזן לישועתך קויתי ה' בסוף רפאני, צריכים הציבור ללחוש עמו יחד פסוק זה כדי להתעורר בכוונה לצפות לישועת ה'. מתוך דברי מרן שליט"א בקלטת מס' 57, לישועתך קויתי ה'.