וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם [בחוקותי, ויקרא כ"ו, י"ח]

מפני מה חרבה ירושלם?

מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק מטות שנת ה'תשע"ג.

הגמרא במסכת שבת [דף קי"ט ע"ב] אומרת, מפני מה חרבה ירושלם? אמר אביי, לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחיללו בה את השבת וכו'. אמר רבי אבהו, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל שביטלו קרית שמע שחרית וערבית וכו'. אמר רב המנונא, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של־בית רבן. לא נאריך בכך, כי הגמרא הזאת ידועה. וישנם הרבה דברים שצריכים להבין במאמרים הללו, אבל נעמוד כעת רק על נקודה אחת. ועל כל עניין, מביאים הם ראיות מפסוקים שונים. אמר עולא, לא חרבה ירושלם, אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה. אמר רבי יצחק, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל שהושוו קטן וגדול. אין כבוד. אמר רב עמרם בריה דר"ש בר אבא א"ר שמעון בר אבא א"ר חנינא, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה. דהיינו, רואים אנשים העושים עבירות, ושותקים, נשארים אדישים. אמר רב יהודה, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר [דברי הימים ב' ל"ו ט"ז] וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹד'ים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו, עַד עֲלוֹת חֲמַת י"י בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא. מאי 'עד לאין מרפא'? אמר רב יהודה אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים, אין לו רפואה למכתו.

נמצאו כאן דעות שונות, מדוע חרבה ירושלם. כל אחד אומר, לא חרבה ירושלם, אלא בשביל דבר זה.

ולכאורה צריך להבין, מה דעת כל אחד כלפי הדעות האחרות? ועוד, שהרי הגמרא במסכת יומא [דף ט' ע"ב] אומרת, מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. וקשה, מדוע כאן בגמרא הדבר לא כתוב?

אולי לגבי 'שנאת חנם' יש לומר, שיש כאן דבר דומה, קרוב אליו. דהיינו 'שלא הוכיחו זה את זה'. כלומר, הסיבה שלא הוכיחו זה את זה, מפני שהיתה שנאה ביניהם. גם אם אדם רוצה להוכיח את השני, כיון שבינו לבין האדם השני ישנה שנאה רח"ל, ממילא אינו יכול להוכיחו, מאחר והוא לא יקבל את התוכחה, כי הוא יודע שלמוכיח ישם חשבונות. וכמו כן, זה דומה קצת לדבר האחרון שאמר רבי יהודה, על ש'ביזו בה תלמידי חכמים'. אבל שנאת חנם היה בבית שני, ובגמ' דלעיל מדובר על בית ראשון, שהרי מביאים ראיות מפסוקים שבנביאים.

בכל אופן, נראה שהכוונה היא, כי כולם צודקים. כל החכמים הם אמת, ודבריהם אמת. הרי נימנו כאן שבע עבירות, א' שבת, ב' קרית שמע, ג' ביטול תינוקות של־בית רבן, ד' לא היתה להם בושת פנים, ה' הושוו גדול וקטן, ו' לא הוכיחו זה את זה, ז' ביזו בה תלמידי חכמים. אומר בעל פרדס יוסף [ויקרא כ"ו, י"ח], שזוהי כוונת תרגום יונתן בן עוזיאל. הרי ישנו תרגום עה"ת המיוחס ליונתן בן עוזיאל, אבל זה אינו שלו, כי הוא תירגם רק את הנביאים, כמבואר במסכת מגילה דף ג' ע"א. זה נקרא על שמו, אולם בעצם זהו תרגום ירושלמי. ישנן שתי נוסחאות של תרגום ירושלמי, היה כתוב ת"י בראשי תיבות, ובטעות חשבו המדפיסים שזהו תרגום יונתן, אבל זהו תרגום ירושלמי, בנוסחא קצת שונה.

הפסוק אומר בפרשת בחקותי [ויקרא כ"ו, י"ח], וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם. אומר התרגום, על שבע עבירן דחטיתון קדמי. כלומר, על שבע העבירות הללו, חרבה ירושלם. ומה שכל אחד אומר 'לא חרבה ירושלם אלא בשביל דבר זה', הכוונה כפי הנראה לענ"ד, שכל סיבה לבדה היא מספיקה בכדי להחריב את ירושלם. אבל כל זמן שלא ביזו תלמידי חכמים, היא לא נחרבה. מובא משל למה הדבר דומה, לעשיר שחיתן את בתו עם אדם עני, אבל העני לא נהג כבוד בחמיו העשיר. כאשר העשיר ראה שהעני מתחצף אליו, הוא רצה להענישו. אבל לאותו עני היה קרוב שהוא תלמיד חכם, ובכל פעם שהיה סכסוך ביניהם, היה התלמיד חכם מתערב ומלמד עליו זכות. והעשיר היה אומר, מחול לך. פעם, ופעמיים, ושלוש. כך היה שש פעמים. אבל בפעם השביעית, החתן העני כבר התחצף אפילו לקרובו התלמיד חכם, ביזה אותו. אמר העשיר, אם הוא מתחצף לקרובו התלמיד חכם, זה שמגן עליו תמיד ומלמד עליו זכות, א"כ כעת אין לי בעיא, כיון שהתלמיד חכם לא ילמד עליו זכות יותר, ממילא עכשיו נעניש אותו על הכל, 'שבע על חטאתיכם'. ה"ה בנ"ד, אכן כבר על חטא אחד היה צריך להחריב את ירושלם, אבל הדבר נדחה ונדחה, ובסופו של־דבר עשו אתם חשבון על הכל. הדבר הששי הוא על ש'לא הוכיחו זה את זה', זוהי שנאת חנם, והדבר השביעי והאחרון הוא, על ש'ביזו בה תלמידי חכמים'. ואם כבר מבזים תלמידי חכמים, כבר לא איכפת להם מגדולי הדור, הציבור לא מתייחס אליהם, א"כ אין מי שיגן על הדור, הת"ח אינם מתפללים עליהם, ממילא הדרך פתוחה והם נענשים על הכל.