תשובות לשאלות בענייני קריאת התוכחה

מתוך "חלק השו"ת" שבסוף השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בהר שנת ה'תשע"ב.

חלק מהשו"ת:

שאלה: לגבי קריאת התוכחה, יש כאלה הנוהגים שאת פסוקי 'מוסר ה' בני אל תמאס וכו', אומר החזן לאחר שהקורא כבר התחיל לקרוא כמה פסוקים מהמברך, ובדיוק לפני התוכחה החזן אומר את הפסוקים האלה, ואח"כ הקורא מתחיל את התוכחה. האם זה נכון?

תשובת מרן שליט"א: אינני מכיר את המנהג הזה, לומר זאת באמצע הקריאה, אלא רק את אלו האומרים אותם לפני שהוא מתחיל לברך. כנראה אלה נוהגים כך, בגלל שהרי הקורא עדיין לא הגיע לתוכחה, הרי הוא התחיל כמה פסוקים לפני כן, ומה שהחזן אומר זאת באמצע אין זה נחשב הפסק, כי החזן או מישהו אחר אומר זאת, ולא המברך. יכול להיות שיש מקומות שנוהגים כך. אבל אנחנו לא נוהגים בכלל לומר את הפסוקים אלו. וכי נוציא עכשיו את ספר משלי ונתחיל לקרוא באמצע קריאת התורה?!

שאלה: מאיפה מתחילים את קריאת התוכחה?

תשובת מרן שליט"א: אנחנו מתחילים מ'ואכלתם ישן נושן', איננו מתחילים את המברך מ'ואם לא תשמעו לי'. בתיגאן יש חילוק, יש תיגאן כך ויש תיגאן כך, אנחנו נוהגים שזה המשך של שלישי. התוכחה היא שלישי, הוא מתחיל מ'ואכלתם ישן נושן', וממשיך גם את התוכחה. יש כאלה שמתחילים 'ואם לא תשמעו לי', והם טוענים שזה לא דומה לתוכחה שבפרשת כי תבוא. אבל אני בדקתי בתיגאן, ויש כך ויש כך. רביעי אצלינו זה 'דבר אל בני ישראל', מה שאצלם חמישי. חמישי אצלינו מתחיל 'ואם בהמה'. הששי אצלינו זה 'ואיש כי יקדיש', מה שבספרים הרגילים זה שביעי. והשביעי אצלינו מתחיל 'ואם לא יגאל את השדה'. כך אנחנו נוהגים לפי תיגאן. אמנם יש תיגאן אחרים, אבל עדיף יותר כך.

בתשובה להערה מהקהל: גם אלה שמתחילים 'ואם לא תשמעו לי', מתרגמים את התוכחה. אנחנו מתרגמים את התוכחה, בלי קשר אחד לשני. ואכן, עד היום לא מצאנו מקור לאלה שלא מתרגמים את התוכחה. אם מישהו ימצא מקור, אני הראשון שלא אתרגם. צריך לתרגם את התוכחה. ובמקום שלא מתרגמים כדאי שיתרגמו, אם אפשר בלי מחלוקת. אם תהיה מחלוקת עדיף שלא יתרגמו, כדי שקללת התוכחה לא תתקיים ח"ו בעוה"ר.

שאלה: מי שקורא את הקללות, הוא זה שאומר את המי שבירך שאחרי הקריאה?

תשובת מרן שליט"א: החזן אומר. אולי יש כאלה נוהגים כך, כביכול הוא קילל אותם ולכן עכשיו הוא צריך לברך, כנראה הם סוברים כך. בכל אופן, כל מקום לפי מנהגו, אין קפידא בדבר. הרי אף אחד לא מתכוין ח"ו לקלל את האחרים, אם הוא מתכון לקלל אותם, כבר כתוב 'כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא [לו] תבא' [משלי כ"ו, ב]. מי שמקלל אחרים, הקללה חוזרת אליו. ח"ו לקלל מישהו. הוא רק מזיק לעצמו. אנחנו גם לא מעלים לתוכחה סתם בר נש, אלא מעלים גברא רבא, ובודאי שח"ו אינו מתכוין לקלל. לכן אנחנו גם קוראים את התוכחה בקול נמוך בד"כ. יש כאלה שאמרו, אדרבה, צריך לקרוא בקול חזק, 'כשופר הרם קולך'. אבל צריך לקרוא זאת בהכנעה.

והמקום ב"ה יסייענו ויעזרנו על דבר כבוד שמו.