ספר תורה - מכתב להגרי"ש אלישיב בענייני מנהג ומסורת ק"ק תימן

מתוך שערי יצחק - השיעור השבועי מוצש"ק מקץ ה'תש"ע

עוד דבר שאמרנו בשיעור הקודם ולא סיימנו אותו, הבאתי איזה שאלות שבחור ישיבה שאל בזמנו את הרב אלישיב שליט"א על מנהגים של תימנים, רציתי להקריא לכם את השאלה. קיבלתי את זה ממש בזמן האחרון, מכתב ששלחו אליו והוא לא ענה עליו.

כתוב כך,

בס"ד, היום ששי לסדר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ה'תשל"ב. אל מעלת כבוד הרב הגאון יוסף שלום אלישיב שליט"א נרו יאיר, כאור בהיר. כנהר שלום. יואיל נא מעלת כבוד תורתו לפשוט לנו כמה הלכות עמומות שיש אצלנו, אשר חשיבותן גדולה למעשה, ואלה המשפטים: א'. בעניין ספרי תורה כמנהג ק"ק תימן יע"א שיש בהם שינויים בכמה מקומות ממסורת שאר קהילות ישראל, [מקום פרשה בפרשת צו, וחסרות ויתירות בכמה מקומות, וחד מינייהו ויהי ויהיו כל ימי נח. אשר כבר דן בשאלה זו בספר לשכת הסופר במקומו,] והם מיוסדים על פי ספר תורה שכתב הרמב"ם, אשר בשו"ת פעולת צדיק למהרי"ץ ח"א סי' כ"ד פסק ספר תורה שנכתב כמנהג קהילות אחרות פסול לדידן יעו"ש.

הרי אם יש ספר תורה שנכתב לא כפי המנהג שלנו, דהיינו שיש בו שינוי חסרות ויתרות לפי שיטתנו באחד עשרה השינויים, מהרי"ץ פוסק שהספר הזה פסול. דהיינו, לא להוציא אותו. ואפילו אם הוצאת ובקריאה התגלה שיש שינוי, למשל בפרשה מקץ מה שקראנו, במלה פוטיפרע, אם כתוב בשתי תיבות במקום תיבה אחת, הרי אצלנו היא מלה אחת, שהרי בעצם זה ממלת פוטיפר רק הוסיפו לו את העי"ן בגלל שהוא נפרע, ובמסורת שלנו היא נכתבת תיבה אחת, וידוע הדין ששתי תיבות שנעשו כתיבה אחת או תיבה אחת שנחלקה לשתים, פסול ומחזירים את הספר ומוציאים אחר.

וממשיך הבחור השואל וכותב, אע"ג דהרמ"א באו"ח סי' קמ"ג כתב דאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות, ס"ל למהרי"ץ דאין זה עניין לספרים שלנו שהם מדוייקים על פי ספר הרמב"ם, על פי ספר עזרא הסופר, כמו שכתב בעץ חיים דף ס"ה ע"א. אך לעומת זאת נמצא בשו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם ירושלם ה'תרצ"ד סי' צ"א, שדבר התלוי במחלוקת המסורות בישראל, אין לפסול ספר אחד מהספרים.

אם כן יוצא שכשאנחנו מדברים אודות ספרי תורה שלנו, שהם על פי הרמב"ם ועל פי ספרו של בן אשר, ובנו של הרמב"ם כותב מפורש שאם יש מחלוקת לא פוסלים, יש פה נידון איך להכריע. וזו שאלה חמורה.

והמשיך השואל ושאל, איך הדין בפרשת זכור, אשר רבים מהפוסקים סוברים שהיא מדאורייתא. וכן איך הדין בהיפך, במי משאר קהילות ישראל שבא לקרות בספר תורה שהוא כמנהג ק"ק תימן, שלפי דברי הר"א בן הרמב"ם הנז' יכול לברך ולקרות בו, אך בספר כף החיים או"ח סי' קמ"ג פסק שאסור עד שיתקן מטעם השינויים שבספר תורה זה.

אני מפסיק לרגע ורוצה לומר לכם מה שנזכרתי, לפני כמה שנים בדרכי לכולל עצר לידי מישהו את רכבו ואמר לי, אתה יודע, שמעתי במוצאי שבת שיעור, והרב אמר בשיעור לא לקרוא בספר תורה של תימנים פרשת זכור (זה היה בלווין לפני פורים), מאחר ויש שינויים בספרי תורה של התימנים, ופרשת זכור היא מדאורייתא, לכן הוא אמר שצריך לקרוא רק מספרי תורה של ספרדים או אשכנזים.

אמרתי לו, תשמע, אם הם מפרסמים שהספרים שלנו פסולים בכדי לקרוא בהם פרשת זכור, אנחנו נפרסם שהספרים שלהם פסולים לכל השנה, לא רק לפרשת זכור. אבל אנחנו לא מדברים על לפסול, יש מחלוקת וישנם חילוקי דעות, אבל צריך לדעת שאדרבה, הספרי תורה שלנו הם הכי מדויקים. כבר אמרנו בשם המנחת שי שבספרי אשכנז כתוב ויהיו כל ימי נח, ובעבר האשכנזים כתבו כמו שאנחנו, כך הייתה המסורת בעבר גם אצלם. לפני מאתים חמישים שנה בערך הם שינו, וזה בגלל המנחת שי, כי הרי לא היה לו את ספרו של בן אשר. רק לפני כמה עשרות שנים מצאו את הספר של בן אשר, והתברר להם שהמסורת שלנו הכי נכונה. בן אשר הוא בעל המסורה הכי גדול שהיה בטבריה, מסורת של כמה וכמה דורות. כתוב בספרים, כל מקום שיש מחלוקת בין בן אשר לבן נפתלי, כאילו יצאה בת קול מהשמים ואמרה הלכה כבן אשר. מה שעשה הרמב"ם בחסרות ויתרות, זה מה שאנחנו העתקנו לספרי תורה שלנו, כי לאבותינו היה את ספר התורה של הרמב"ם. ולגבי פרשיות פתוחות וסתומות, כתב הרמ"א בשלחן ערוך שהעיקר לעשות כפי דעת הרמב"ם שהוא על פי בן אשר, ולכן לגבי הפרשיות כולם קיבלו את שיטת הרמב"ם. לו היה להם את החסרות ויתרות של הרמב"ם כמו שהיה אצלנו, גם הם היו הולכים לפי הרמב"ם גם בזה, אבל לא היה להם. במציאות היום הספרי תורה הכי מדויקים הם הספרים שלנו, כי הספר של בן אשר שהיה בחאלב ובזמן הרמב"ם היה במצרים התגלה, והוא מאשר את המסורת שלנו.

לכן אני אומר, אם הם יגידו שהספרי תורה שלנו פסולים לפרשת זכור, אנחנו נפסול את הספרים שלהם לכל ימות השנה, כי במקורות שלהם כתוב למעשה כמו המסורת שלנו, אם כן עדיף שישתקו.

זאת הסיבה שהרב אלישיב לא ענה על השאלות הללו. שאלתי את מי שהביא לי את המכתב, למה הוא לא ענה? הוא סיפר לי שמצאו את זה בגנזים של הרב אלישיב, כנראה שיש לו שאלות ששמר מהעבר, והביאו לי את המכתב הזה בלי תשובה. אמרו לי, אכן הרב אלישיב אמר שאיננו יכול לענות על דבר כזה, כי הוא לא מבין בענייני מסורת התימנים. גדולי ישראל האשכנזים מבינים שזה נושא שהם לא יכולים לענות עליו, אני לא מבין למה הספרדים חושבים שהם כן מבינים.

שאלה שניה ששאל אותו בחור את הרב אלישיב, גם היא באותו מכתב, מיום שישי סדר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שנת תשל"ב, הרב אלישיב שמר את זה עד עכשיו, האם רשאי אדם לשנות ממנהג אבותיו ונוסח תפילתם וגם ממבטאם, מחמת שעקר מקומו למקום ששם אין נוהגים כמנהג אבותיו וקשה לו להשאר במנהגו הקודם, וגם אין דעתו לחזור למקומו הראשון. ואיך הדין ביוצאי תימן שידוע שמבטאם הוא היותר מדויק כמו שהובאו הדברים בנושא זה בשו"ת ישכיל עבדי למה"ר עובדיה הדאיה זצ"ל, וכן מנהגיהם הם היותר עתיקים, ונוסח תפילתם על פי הרמב"ם.

המצפה לתשובת כת"ר ברוב כבוד ויקר. אתם יודעים מי חתום פה?

יצחק רצאבי. ישיבת קול תורה בית וגן ירושלים עיה"ק.

זה מכתב ששלחתי בזמנו בשנת תשל"ב ושכחתי ממנו בכלל כי הוא לא ענה על השאלות, לכן הדבר נשכח ממני, אבל לפני כמה חדשים מישהו בא והביא לי את המכתב הזה שנשמר. בכל אופן, כיון שלא קיבלנו תשובות מוסמכות על השאלות הללו, ממילא היינו צריכים לברר לבד את התשובות לשאלות הנז'. ללבן הדק היטב את הנושאים האלה. וברוך ה' במשך השנים הכל בעזרת השם התברר, כידוע.