דברי חיזוק והתעוררות לקראת חודש מרחשון, התרחקות מהמכשירים המכשילים שבדורינו, והגברת כח הקדושה על הטומאה ע"י לימוד בספר הזוהר הקדוש.

דברי חיזוק והתעוררות לקראת חודש מרחשון, התרחקות מהמכשירים המכשילים שבדורינו, והגברת כח הקדושה על הטומאה ע"י לימוד בספר הזוהר הקדוש.

נזכרתי עי"ז, בדברים שצריכים אולי לעורר עליהם. התחלנו פרשת בראשית, ויש שאלה במפרשים, למה מתחילים פרשת בראשית אחרי סוכות? הרי בראשית זו התחלה, והעולם נברא בראש השנה, א"כ היינו צריכים לקרוא בראשית בר"ה. למה זה כביכול לא מסודר נכון. היה צריך להיות שמר"ח תשרי, מראש השנה נתחיל בראשית. אולי ביום ר"ה צריכים לקרוא משהו מעניין היום, ביו"ט קוראים מעניין המועד, אבל בשבת לפני או אחרי ר"ה. כך נתחיל את השנה, שיהיה מסודר קריאת כל התורה, מראשית השנה ועד אחרית שנה, ונגמור את התורה בסוף חודש אלול. זו שאלה שעומדים עליה הרבה מפרשים, גם מהרי"ץ מדבר על כך בעץ חיים [שחרית ראש השנה דף ס"ה ע"ב], והוא אומר תירוץ על דרך הסוד.

כדי לתרץ את שאלה זו, נביא את דברי החיד"א בספר עבודת הקודש, מורה באצבע אות רצ"ח, וצריכים לקחת את הדברים לתשומת לב. אחר החג, חג סוכות נקרא סתם חג, וחודש מרחשון, יתאמץ ביראת שמים ותלמוד תורה לשמה, כי הוא תחילת השנה, והוי סימנא טבא לכל השנה. יש עניין בימים האלה, להשתדל יותר ביראת שמים ובלימוד תורה לשמה, כי זאת היא ההתחלה. אם רוצים להצליח בכל ימות השנה, חשובה מאד ההתחלה. כמו שאם אדם מתחיל את היום ברגל ימין, הוא מצליח בכל היום. אבל אם אדם מתחיל את היום בעצלות, אם בבוקר הוא מתעורר ככה בקושי, יצה"ר מתגבר עליו, א"כ כל היום אח"כ הולך עקום. תמיד חשובה ההתחלה. אם אדם מתגבר כנגד יצה"ר כבר בתחילת היום, כל היום אח"כ ממשיך בסדר. לכן גם חשוב שקימת האדם בבוקר תהיה בקדושה ובטהרה, בפרט אם הוא מכין מים לנטילת ידים ליד המטה, כך שהוא יכול ליטול ידיו מיד כשקם, א"כ הוא מקדש את כל היום. אמנם כל ההתחלות קשות, ההתחלה קשה, אבל זה מיקל על ההמשך. א"כ הוא אומר, ועתה כי קרוב הוא לעשרת ימי תשובה, צריך להורות ולהראות כי כל מה שעשה לא היה לפָּנים ח"ו, ואם עתה יתחיל לפרוק עול ויתרשל מעבודת ה', לא לרצון יהיה ח"ו. לכן אדרבה, יעשה סימן טוב לכל השנה, ירוץ כגיבור בעסק התורה והמצוה כיד ה' הטובה עליו. דהיינו, בימים הנוראים ואח"כ בחג הסוכות, כל אדם משתדל להתעורר בעבודת ה', כל מה שהוא יכול, אבל עלול להיות מצב שאחרי כן 'נשכח כל השׂבע'... אדם קיבל על עצמו קבלות טובות, לפחות קבלה אחת ביום הכפורים, ועד לשנה הבאה, אולי הוא יזכור זאת ביום הכפורים הבא ויעשה תשובה על כך שהוא לא קיים את הקבלה... א"כ מה עשית? והסיבה היא, כי שוכחים מהר. לכן כל אדם צריך לרשום לו זאת, שלא ישכח, לבל ילכו וייעלמו מעיניו.

ובפרט, דיברנו על הנושא של המכשירים הטמאים, "המכשילים" החדשים שלצערנו רק מוסיפים והולכים. צריכים לדעת, זה אחד הדברים המונעים את הקדושה. גדולי הדור הכריזו מלחמה נגד זה, וחשוב מאד לא לקרר את העניין הזה. מי שמזלזל בזה, מי שמחפש לו כל מיני היתרים, או כל מיני צדדי היתרים, הוא בבחינת בן בליעל, שמקרר את האמבטי. אלו דברים חמורים מאד, שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום. אינני רוצה להזכיר את שמות המכשירים האלה, בעבר הזכרתי אותם [בדרשת מרן שליט"א במעמד הגדול של הקבלת פני רבו, חוה"מ סוכות ה'תשע"ג] אבל אולי עדיף שלא להזכיר את שמם הטמא בכלל. כולם יודעים במה המדובר, לא כדאי להזכיר אותם.

אבל הוסיפו לי פה איזה דבר, שצריך לעורר עליו. ישנם כאלה החושבים, שכל זה מדובר לגבי גברים, אבל לא לנשים ובנות. כביכול הן לא צריכות להימנע, כי הן חושבות ששמירת העיניים זה רק לגברים. זו טעות גדולה. דהיינו, בודאי שיש הבדל בין אשה לאיש, האיש מתעורר יותר בקלות, אבל עניין הטומאה זה דבר חמור גם לאשה. דהיינו, אם היא רואה דברים כאלה, או נמצאת במקומות כאלה, כבר אינני מדבר על קניונים וכל מיני מקומות של טומאה ופריצות, שהיא מילתא דפשיטא, בזה אין שום הבדל בין אשה לאיש. בכגון דא, מה שאסור לאיש, אסור גם לאשה. הדבר מפורש בפוסקים. עאכ"ו אשה מעוברת, שמזיקה לָנֶצַח גם לעובר רח"ל. וכדאי להביא מש"כ בספר מעלות המדות, מעלת יצר טוב דף רי"ב, המעלה השש עשרה. הוא כותב מפורש [מדת יצר הרע], בני, תשמרו עצמכם מן העריות, מפני שהאדם מתפתה אחריהן ונפשו של האדם מחמדתן ביותר. וכל מי שמתפתה אחריהן, סופו נטרד מן העוה"ב, מפני שהיא מן המצות החמורות שבתורה. הוא מביא שאלה, בשני פסוקים בתורה בפרשת אחרי מות כתוב 'ושמרתם', לפני פרשת העריות ואחרי כן, ולכאורה זה נראה מיותר. תדע שכן הוא, שהתורה ריבתה על העריות, שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן. לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר. שמירה לפניהן, דכתיב [ויקרא י"ח, ה'], וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי י"י. שמירה לאחריהן דכתיב [שם בפסוק כ"ו], וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. שתי שמירות הללו למה? הוא אומר כך, שמירה לאיש, ושמירה לאשה. שנשים לא יחשבו שאצלם לא צריך להישמר, דהיינו לעשות כל מיני הרחקות וסייגים. צריך שמירה. שהאדם ישמור את עצמו, וגם האשה. שמירה מאשתו, ושמירה מאשה אחרת. דהיינו בזמן של ריחוק, אז גם מאשתו. שמירה בעינים, ושמירה בלב. שמירה בשפתיים, ושמירה במעשה. וכו', הוא מאריך פה עוד בעניין זה.

בכל אופן, שלא יחשבו שח"ו אצלן אין איסור, ושלהן מותר להשתמש במכשירים האלה, כי אין הבדל. כמו שהדבר אסור לאיש, כך הוא אסור לאשה. צריכים בכלל להתרחק מדברים אלו כמטחוי קשת.

אחת העצות לזה, בדור כ"כ טמא ומטונף, שבגדר כמו חובה, אדם יחייב את עצמו לקחת תרופה בכל יום. והתרופה הטובה היא, בלימוד הזוהר הקדוש. כמו שלוקחים ויטמין לשמירה על הבריאות, צריך לקחת כל יום לפחות עמוד אחד בזוהר. מי שיכול עוד יותר, אדרבה. והדבר בדוק ומנוסה, כפי שאמרנו, שזה בבחינת תרופה. אפשר להגיד עוד שזה בבחינת אקונומיקה, מלבין מנקה ומוציא את כל הפסולת, מבער את הכל, ומקדש ומטהר את האדם. והנסיון הוכיח. כל יום ללמוד עמוד אחד לפחות, בספר הזוהר הק'. ובבוקר זה הכי טוב, כמו שאמרנו שהוא מתחיל את היום בקדושה.

ראיתי מעשה שמביאים בשם ספר ליקוטי סיפורים [פרלוב, דף פ"ו], שפעם נזקקו בני עיירה הסמוכה לזמבין רב חדש. חיפשו רב, ויש מועמדים. הגיע אליהם מועמד אחד, ודרש לפניהם דרשה. ממש פה מפיק מרגליות, דרשן שיודע לדבר יפה. חשבו לקבל אותו כרב. אבל הפריע להם דבר אחד, הם שמעו מפיו איזה מלים שהם לא כל כך, דיבורים המראים שחסר קצת משהו ביראת שמים שלו, והסתפקו אם לקבל אותו או לא. פנו בני העיירה לרב החסיד רבי אברהם. אמר להם, תבדקו את ארון הספרים בבית שלו, תראו אם יש לו זוהר. אם נמצא ספר הזוהר, תקחו אותו. ואם לא, לא. חיפשו ולא מצאו. א"כ מובן שחסר לו ביראת שמים, אם אינו משתמש בתרופה ובעצה הזאת. אכן לא נמצא בביתו ספר הזוהר, ויהי הדבר לפלא.