היזק ע"י מכונית בשלולית של מים

כל הגורם נזק לחבירו אפילו באופנים שפטור מדיני אדם, כי גְּרַמָא בנזיקין פטור (כגון רופא בקי שטעה במלאכתו והזיק), מכל-מקום חייב בדיני שמים, עד שישלם לו נזקו, או יפייסנו וימחול לו ח:

ח. עיין סימן ל"ב סעיף ב' וש"ך שם סק"ב, וסימן שצ"ו סעיף ד', וסימן תי"ח סעיף י"א, ויורה דעה סימן של"ו סעיף א'. וע"ע בדברינו לעיל הלכות עדות סימן רי"ב הערה ה' ד"ה וטוב, ובחלק יו"ד הלכות החולה והרופא סימן קע"ד סעיף ד'.

גְּרַמָא בנזיקין דפטור כמו שהעלינו בפנים, מוסכם הוא גם לדעת רבינו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך כמבואר בש"ך סימן שפ"ו סק"ד ובקצות החושן שם סק"ב, דלא כסמ"ע שם סק"א. ורק גְּרַמֵי חייב, דקיימא לן כר' מאיר בב"ק דף ק. דְּדָאֵין דינא דִּגְרַמֵי כמו שכתב מרן בהדיא בשלחן ערוך שם סעיף א', והיינו כגון השורף שטרו של- חבירו שהפסיד עי"ז את חובו, והאריכו ראשונים ואחרונים לבאר הגדרים והחילוקים שבין גרמא לגרמי ואכ"מ, ועיין מ"ש בס"ד בחידושינו על הגמרא בבא בתרא דף ב. גבי מחיצת הכרם שנפרצה. ולעיל הערה ה' אות ד' ד"ה ומה. ובביאורי מהרי"ץ על חושן משפט שבשלהי שו"ת פעולת צדיק חלק ג' דף קע"ו על סימן י"ד ד"ה מי שאמר לחבירו. ולשון גְּרַמֵי, נלע"ד שהוא רבים של-תיבת גְּרַמָא, דהיינו שזה כמו גרמא כפולה, כי נחשב גרמי כאשר הנזק קרוב יותר להיות וכאילו עשאו בידים, ולכן ניקדתי המ"ם בצירי ולא בחירק, ודוק. וע"ע מ"ש בס"ד בלשון חכמים מרפא.

שלולית של-מי-גשמים, כמו שמצוי כיום בימות החורף בצדדי הכבישים, צריכים נהגי המכוניות לנסוע אז לאט כדי שלא יותזו מים על בגדי העוברים ושבים ב"מדרכה" וילכלכום. ואם הזיקו, חייבים לשלם, כי אין זה גרמא אלא כוחו ממש. עיין פתחי חושן חלק חמישי פרק ג' הערה ט"ו. מיהו לפי דעת הרמב"ם דבשניהם ברשות, פטור אם הזיק שלא בכוונה כדלעיל הערה ג' ד"ה ומבואר, נראה דהוא הדין בנדון דידן, ואם כן לכל הפחות יכול המזיק לומר קים לי כוותיה דהרמב"ם. ועיין לעיל הלכות לעיל הלכות בית-דין סימן רי"א סעיף ל"א.