בעניין ק"ק תימן יע"א, שצריכים להחזיק במנהגיהם גם כאן בארץ ישראל |
||||||||
מספר צפיות: 7363 | ||||||||
כ"ד אב ה'תשע''ג | ||||||||
בעניין ק"ק תימן יע"א, שצריכים להחזיק במנהגיהם גם כאן בארץ ישראל מתוך שו"ת עולת יצחק למרן שליט"א ח"א סימן קס"א ב"ה יום א' ז' אדר ה'תשמ"ז. לכבוד הרה"ג דגריס באורייתא תדירא רבינו ומורינו ר' יצחק רצאבי וכו'. שמחנו לקבל תשובתו המאלפת [נדפסה לעיל סימן ק"ב], ואת דרכו בבירור מנהגי תימן המיוסדים על אדני פז, ונראה שהדברים התקבלו על לב הלומדים דבריו הנפלאים. ויש שנשאלה שאלה מפי אחד מהחבורה, כיצד קהילת קדש תימן יע"א ממשיכה לנהוג את מנהגיה, אחר שעיקר המנהג בארץ הקודש הוא מנהגי הספרדים. וראייתם לזה ממה שפסק מרן בשו"ת אבקת רוכל סי' רי"ב, הובאו דבריו בשו"ת יביע אומר להגרע"י שליט"א חלק ה' סימן ל"ז (ח' או"ח) שהאשכנזים הגרים בעיר פליבנא נגררים אחר מנהג הספרדים שבאותה עיר בקולות ובחומרות שלהם, משום שבתחילה בעת שנעשה שם יישוב יהודי ובאו יחד ספרדים ואשכנזים היו הספרדים מרובים על האשכזים. ואף אם נתרבו אח"כ האשכנזים, כיון שהאשכנזים הראשונים בטלים אגב הספרדים ונעשו כספרדים, צריכים לנהוג כמנהגי הספרדים ע"כ: ואף שהרב השיב בתשובתו [הנז"ל] שמרן הב"י הניח לכל קהילה וקהילה להמשיך במנהגיה, הני מילי שהתישבו כבר במקומם והיה בידם מנהג מסויים, הורה להם מרן דאל ישנו מנהגם בגלל פסקו, אך אנן קעסקינן היכא דעלו מחוצה לארץ לארץ ישראל על דעת להתיישב בא"י, דמפני המחלוקת דלא תראה התורה כשתי תורות חס ושלום, דיבוטלו המנהגים הקודמים וינהגו במנהג ארץ ישראל הקדום שעיקרו מיוסד על פסקי מרן השו"ע: ונראה דהיה להשיבם מדברי הגאון ר' מרדכי נבון ז"ל (מחבר ספר בני בנימין) בתשובה כת"י כתב וז"ל, שאע"פ שיש לבני גלות אשכנז פעה"ק ירושלם ת"ו בי"ד קבוע בפ"ע, וקהלה קבועה בפ"ע, חייבים לעשות כאן כמנהג בני עדות הספרדים, וראיה לזה ממ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' מ"ב) דבשלמא אילו באו שם קהל אחר בבת אחת ניחא וכו' ע"כ (הובאו דבריו בשו"ת יבי"א שם). וכן הובא בספר ארץ חיים לר' חיים סתהון ז"ל כלל כ"ד דהיכא דהיו שתי הקהילות יחד לא שייך בהו לא תתגודדו. ואף יישב את דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל דאיירי דבאו יחידים. ונראה דכך היה כשבאו קהילת תימן יע"א ארצה, באו יחד קהילה שלימה. אך כיון דעניין זה כל התורה כלולה בו, רצינו את תשובתו של הרב שליט"א שיבהיר לנו כיצד כל קהילת תימן ממשיכה לנהוג במנהגיה אף היכא שהם מיעוט בעיר ולהם ביכ"נ משלהם אף שבי"ד אין להם, ואף שאין להם מורה שיורה להם בכל דיני התורה: ונחתום בהודאה על תשובות הרב שליט"א, וחפץ ה' בידו יצלח שיפוצו מעינותיו חוצה ולזכות את הרבים בתורת אמת. המצפה לישועת ה' דניאל קדיס (גודיס) הלוי ירושלם עיה"ק תשובה: לק"י ניסן ה'תשמ"ז. אל יקרת המעלות ידידי המופלג בתורה ויראת שמים, כש"ת הרב דניאל קדיס הלוי שליט"א. שלו' רב לאוהבי תורתיך וגו'. מה שכתבת שאין ראייה מהא דהניח הב"י לכל קהילה במנהגיה, משום דשאני התם דכבר נתיישבו במקומם קודם הוראותיו בשלחן ערוך וכו' אמת הדברים, וגם אני לא נתכוונתי להביא ראייה מזה לעצם הנדון מצד ביטול ליושבי המקום מקדם, שהרי לא ירדתי לזה אלא בסיפא בכתבי בזה"ל, ובעיקר העניין, כבר ציינתי קצת וכו' דלא שייך בנ"ד קמא קמא בטיל וכו' וזה ברור למעיין, ותמהני שלא הרגשתם בזה. ואף שהקדמתי ופתחתי בזה מעיקרא, ברם שפיל לסיפיה. אבל מה שכתבתי ייאמר נא אמירה נעימה לכו נא בדרך מרן וכו', הוא בדרך מוסר, כמובן מרמיזת הדברים ומליצתם (ועי' ספר חסידים סימן ט"ו לימדה תורה דרך ענוה לרבנים וכו') שמרן הקדוש מרוב ענוותנותו לא רצה שישנו המנהג בבית מדרשו הוא בכבודו ובעצמו אעפ"י שהקהל מעצמם עשו כהוראתו, קל וחומר בנ"ד שכל הקהילות שאינם ספרדים, דהיינו ק"ק תימנים וק"ק אשכנזים, אמרו ואומרים בפה מלא, שאינם רוצים ואינם רשאים לשנות ממנהג אבותיהם, שאין כלל מקום לכופם. וכבר קרוב למאתיים שנה שנמצאים אשכנזים בארץ ישראל, ותימנים יותר ממאה שנה, והמה הולכים בעיקבות רבניהם שהוח להם שגם כאן נהרא נהרא ופשטיה. ומתחילה נכללו התימנים בירושלם עם כוללות הספרדים, ואח"ז אירע מה שאירע עד שהוכרחו להיפרד איש מעל אחיו והקים הרא"ח נדאף (בעל ספר ענף חיים ושו"ת זכרוני אי"ש, ועוד) בית דין לתימנים בפע"צ, והאריך בקונטריסו זכור לאברהם כל פרטי הקורות אותם: ואף אם נראה לחכם מובהק בדורו שדרך ההלכה מורה כדבריו, סוף סוף יחיד הוא לעומת רבים ועצומים בכל אלו הדורות דלא סבירא להו כוותיה אלא מיעוטא דמיעוטא מגדולי האשכנזים, אבל רובם החזיקו במנהגם ולא הרפו ומינייהו רבנן דפקיעי שמייהו, ודי אם נזכיר מאחרונים שבהם כמהרי"ל דיסקין והגרי"ז מבריסק והחזון איש, ומהקודמים להם פאת השולחן ותורת חסד וכו' הא ודאי יחידאה איהו ולרבים שומעים. בפרט שיש לחשוד עצמו שמרוב רצונו שילכו כל הספרדים בעיקבות מרן הש"ע גם באיזה דברים שנטו ממנו גדולי הספרדים בדורות אחרונים, רוצה להכניס ולהכליל התימנים ודומיהם עמהם. ואיתא בברכות דף לז. עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת: ועוד דישמעאל כהנא, מסייע כהני, עיין חולין דף מט. ובלשון זה כתב בשו"ת שער אפרים כנגד מהרשד"ם שמשבח נוסח פיוטי הספרדים, דאין ראייה ממנו כי הוא היה ספרדי, וישמעאל כהנא וכו'. ואף אם תמצי לומר ויל לאידך גיסא דהאשכנזים והתימנים נוגעים המה ג"כ בדבר. עכ"פ אין מכריע, ויעמוד כל אחד במקומו כי יפה השתיקה, עד יבוא מורה צדק ויורינו במהרה בימינו אמן. גם אני רואה אדרבה גברא רבה מהספרדים עצמם אומר בפה מלא דהאשכנזים נחשבים כבית דין בפע"צ, והתימנים כב"ד בפע"צ. הוא ניהו הגרב"צ אבא שאול שליט"א. ודבריו נדפסו בחוברת השמש (מספר 2) והם נאמרו במעמד מאות אברכים ובני ישיבות כאן בעיה"ק בני ברק. ושם נדפס עוד בשמו בזה"ל, אבותינו ורבותינו הקדושים הם הבית דין שלנו, עכ"ל. ואני זוכר שאמר בלשון זה, וא"ת מי הם הבתי דין שלנו, (התשובה) רבותינו בדורות עברו ע"כ. ויתבאר בס"ד להלן בסמוך: ומה שכתבת לתרץ עפ"ד הגר"מ נבון שכשבאו קהל שלם בבת אחת ליכא משום לא תתגודדו, כן כתבתי מכבר בהקדמה לאגד"פ פרי עץ חיים שציינתי במכתבי הקודם בשם הפר"ח בשם מהר"י בן לב, ושכ"ד מהרשד"ם וכו'. ומה שטענת דשאני נ"ד דאין בית דין בפע"צ וכו' נלע"ד דלשון בית דין דנקטו חז"ל ביבמות יד. לגבי נדון דידן לאו למימרא שזהו הקובע, רק משום דכל מילי דמתא רמיין עלייהו. וכיו"ב אשכחן בהא דקידושין דף כט. היכא דלא מהליה אבוה, מיחייבי בי דינא לממהליה, וכבר הוכיח בספר המקנה שם דאי אפשר לומר דרק הב"ד חייבים, דהא קרא סתמא קאמר המול לכם כל זכר ושכ"מ מלשון הרא"ש, והא דנקטו ב"ד משום דעלייהו רמיא המצוה להזהיר את העם ע"ש. וכדבריו מתבאר בהדיא מהרמב"ם, שאעפ"י שבתחילת הלכות מילה כתב בית דין כלשון הגמ', חזר ופירש שם רפ"ג מצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן. וכ"מ בפיהמ"ש ספי"ט דמסכת שבת ע"ש. ושו"ר שכ"כ בס' כורת הברית דף כ"ז ע"ב. ועוד מצינו מעין זה בלשון הרא"ש לגבי מצות הבאת המצורע לכהן ואכמ"ל. מה גם דבזמנינו הוגבל מצד הממשלה שהבתי דין לא ידונו אלא בענייני אבן העזר בלבד [ולמרבה בענייני חשן משפט, אם רצון הצדדים בכך] ואין עסקם בשאר מצוות התורה שבהם הוא עיקר ורוב חילוקי המנהגים, אלא על הרבנים די בכל אתר ואתר. ועיין ביאור הלכה סימן תס"ח ד"ה וחומרי, שמבואר שם דקהלה בפע"צ היינו שיש להם כל צרכי ציבור כנהוג, דהיינו בית הכנסת ומורה צדק ומקוה וכדומה עש"ב, ואמנם בדורות שעברו היו מקוואות נפרדים לאשכנזים ולספרדים, כדמוכח במעגל טוב להחיד"א שם כתב שבהיותו באמשטרד"ם טבל במקוה של האשכנזים, וכן נזכר בעניין אחר בשו"ת רב פעלים ח"ד יורה דעה סוף סימן ט"ו. אלא שבזמנינו המקוואות משותפות בלי הבדל קהילות כי אין הם מייסדיהם, ממילא אין זה קובע: ולעניין מה שכתבת שיש מקומות שאין להם רב שיורם בכל הדינים, נלע"ד פשוט מסברא דעד כאן לא אצטריך רב לקהילה לעיכובא לעניין זה אלא כשהנדון כשדרים בעיר אחת בלבד. אבל כשאנו דנים על שנתיישבו במחוז שלם, וכל שכן כבנדון דידן שהם בארץ שלימה, מאחר שלבני קהילה זו עצמה במקומות אחרים יש רבנים בפני עצמם, אף הני מיעוטא מגרר גרירי אבתרייהו, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. ועוד י"ל דצריכות הב"ד שעליו דנו חז"ל מצד לא תתגודדו, היינו בשאלות חדשות המתעוררות שזה גורם מחלוקת דומיא דפלוגתא דבית שמאי וב"ה. ולא בנ"ד שתלוי במנהגים מדורות שעברו (יסוד זה זכורני שהוצאתי מדברי הרדב"ז בתשו', וכעת אין הפנאי מסכים לחפש). ואולי לזה נתכוון הגרב"צ שליט"א שאמר שרבותינו בדורות עברו הם הב"ד שלנו, כדלעיל. ובצירוף מה שביארנו דלשון ב"ד לאו דווקא: ובכן אהובי לרוב אהבתך אהבה דוחקת לכתוב לך את הנלע"ד הקצרה בשאלות אלו, אעפ"י שלא הייתי חושב כעת להשיב בעניין זה, כי יש עוד פרטים שצריכים עדיין ליבון ובירור, הלא הם כמוסים עמדי וחתומים באוצרותי. אבל מפני ששאלות אלו חוזרות ומתעוררות, ע"כ אקווה בעזרתו יתב' שיסייעני להוציא מחשבתי אל הפועל, ולהעלותם על הכתב ולהפיצם בישראל בדפוס. ומכל מקום תעיין היטב במה שכתבתי בזה, ואל תמנע מלהעיר מה שיעלה במחשבתך, או חוות דעת שאר בני חבורתא קדישתא דידכו, ותסתיים מילתא מיני ומינייכו: ואחתום בשי"ש טו"ב, ותזכו לשנים רבות ומועדים טובים. הצ' יצחק רצאבי יצ"ו |
||||||||
|
||||||||
כניסה לחברים רשומים |