מניין השנים לשטרות

ובכלל ענייני עיבור השנים שכתבו קדמונינו בתכאליל [עיין מהר"י בשירי דף ק"צ, והר"י משתא דף תרמ"ז] איתא בזה"ל, בסוף שנת הארבעים [ נ"א בתחילת השנה הארבעים ואחת] מבניין בית שני מת עזרא הסופר, ומלך אלכסנדרוס מקדון, ופסקה הנבואה מישראל וכו' ג'תמ"ט. ומאחרי שנה זו, נהגו (האנשים כלל) ישראל מאותו הזמן, לכתוב הזמן בשטרות ובכתובות ובגטין ממלכות אלכסנדרוס, והיא נקראת כך וכך למניין שטרות. וזמן שטרות, דבר מפורסם באומה, מדוייק מזמנו עד עתה, אין ספק בזה, ואעפ"י שאין לנו בו פסוק נבואי, לפי שההתמדה דור אחר דור היא ראיה גדולה, עכ"ל מועתק ללשה"ק:

מניין זה היה נהוג אצלינו בכל ק"ק תימן יע"א כולם, בכל ענייניהם, כגון כתובות וגטין, קולופונים שבסוף הספרים, שטרי הלוואות, תשובות ואיגרות וכו' עד שעלו לארצינו הקדושה. והגם שנשאר בתקפו אצל יתר הפליטה אשר בתימן, כאן בארץ ישראל כמעט נשתקע, אחרי שבפועל אין כותבין בכל השטרות גיטין וכתובות וכו' את השנים לשטרות אלא ליצירה, מסיבות ידועות. ועכשיו שהעיר ה' את רוחי העני, להתקין נוסח הכתובה כפי מנהגינו כצביונו וכמתכונתו, החזרתי גם מניין השטרות לישנו, בצירוף למניין היצירה. וכבר החל להתפשט בארץ ובתפוצות, כן ירבה וכן יפרוץ. לפיכך אם עד עתה הייתי מן הנמנעים להזכיר המניין לשטרות משום דמיחזי כשקרא, מהשתא דלכל הפחות בשטר הכתובה יש לו זכר שפיר דאמי. אמנם גם בגט אם נצטרך להסדיר, נכתוב בס"ד שני המניינים הללו בנוסח שסידרנו בכתובה בס"ד. דהיינו שנת חמשה אלפין ושבע מאה וכו' לבריאת עלמא, דהיא שנת תרין אלפין ותלת מאה וכו' לשטרי, למניינא די רגילנא לממני ביה:

וראה זה חדש אשר לא היה לעולמים, לוח מסודר להשוות את השנים לפי בריאת העולם עם המניין לשטרות, זה לעומת זה. תחילה הרגשנו הצורך בזה, כשבאנו להחליף כתובות שנכתבו מזה שנים רבות שהיו פסולות, בנוסח חידוש כתובה דאשתכח בה טעותא, ומפני שהזמן בהם היה לבריאת העולם, הוזקקנו לבטל זמן בכל פעם כדי לעשות חשבון המניין לשטרות, על כן אמרנו מה טוב שיהיה החשבון מסודר, לעזר ולהועיל לכל מאן דבאעי: