הגעיות ה"קלות" בתפילה, בקרית שמע ובשירת הים, מה מנהג קדמונינו בזה ואיך ראוי לנהוג |
|||||
מספר צפיות: 5501 | |||||
מתוך השיעור השבועי של מרן שליט"א מוצש"ק מקץ ה'תשע"א
עוד נקודה ששאלו, ביקשו שנברר איך הקריאה הנכונה. יש כאלה שבקריאה של שירת הים וכן בקרית שמע, יש הקוראים בשירת הים קָͅפאו תהומות, ויש כאלה אומרים קפאו תהומות. או צָͅללו כעופרת, ויש כאלה צללו כעופרת. אותו דבר בק"ש, יש אנשים אומרים ונָͅתתי עשב ויש כאלה אומרים ונתתי עשב. האם קוראים עם געיא או בלי געיא? זה נקרא כמו בספר תורה? הרי בספר תורה כולם עושים עם געיא, צָͅללו כעופרת במים אדירים, האם בתפילה יש הבדל, כי הרי בתפילה יש כאלה שעושים בלי געיא. מה נכון ומה לא נכון. אני רואה שאתם לא מכירים את זה. בתהלים כולם קוראים בלי געיות, ואם יש כאלה שעושים געיות, זה חדשים מקרוב באו. אף אחד לא אומר לַͅמנצח, אף אחד לא עושה געיא. אף אחד לא אומר לָͅמה רגשו גויים. תהלים קוראים בלי געיא, ואותו הדבר מגילת איכה, מי שיודע, רק שחלק כבר התבלבלו. אם כן, לגבי התפילה יש בתי כנסיות שעושים כך ויש שעושים כך, והשאלה היא מה הסיבה שיש כאלה ויש כאלה, ומה ההבדל בין התפילה לס"ת, כי הרי בס"ת כולם אומרים עם געיא ובזה לא. באיוב ובמשלי עושים געיות, בתהלים לא עושים. בזמירות לא עושים, הַͅללויה הַͅללו, אין געיות. אבל בשירת הים, אז ישיר משה... ויֹͅאמרו לאמר, צͅללו כͅעופרת, ככה אומרים? אנחנו בעז"ה עושים היום סיום של רמב"ם הלכות שבת וסיום הנ"ך, א"כ תשמעו משהו שקשור לזה. על שאלה זאת מדבר רבי שלום אלבדיחי בעל ספר עולת שלמה, בנו של בעל שאלות ותשובות חן טוב, הבאתי את דבריו בשולי המעיל דף קע"ז, שאל השואל, למה אנו נוהגים פה בארצות תימן לקרוא קרית שמע ושירת הים ופרשת התמיד והזמירות ופסוקי פיטום הקטורת, ושיר השירים בערבי שבתות, ושאר עניינים בלא טעמים, שיר השירים זה לא כ"כ מוכר, כי את שיר השירים אנחנו כן קוראים עם טעמים, אבל אולי כך זה היה אצלו. בכל אופן העיקר הוא אומר, ק"ש ושירת הים ופרשת התמיד והזמירות וכו' בלא טעמים, מימות קדמונים דקדמונים בעת התפילה, ועל מה סמכו הראשונים. כנראה עיקר שאלתו היתה, מה שהפריע לו זה ק"ש, כי בשו"ע כתוב לקרוא קרית שמע עם טעמים, א"כ הוא שואל למה אנחנו קוראים ק"ש בלי טעמים. קרית שמע ודאי שאף אחד אצלנו לא עושה ניגון עם טעמים, הספרדים קוראים ק"ש עם טעמים, האשכנזים לא, וגם התימנים לא. רק הספרדים. א"כ שאל השואל למה אנחנו נוהגים כך. והיתה תשובתי כך, שאלה זו נשאלה לפני כהר"ר אבא מארי [מהר"ר יחיא בדיחי] נע"ג, והשיב בתוך קהל ועדה, הטעם מפני שאמרו ז"ל [גטין ס' ע"ב] דברים שבכתב אסור לאמרם על פה, לפיכך קורין אותם בלי טעמים דרך תפילה, שלא לעבור על דבריהם. הוא סובר שמה שכתוב דברים שבכתב אין אומרים בעל פה, זה דוקא אם אומרים עם טעמים. אח"כ הוא אומר תשובה אחרת, ואני הצעיר קל שבקלים נראה לענ"ד שלא נהגו בארצות תימן אלא במה שהוא דינא דגמרא בכל מנהגיהם, ורב שלהם רבינו הרמב"ם ז"ל עמוד ההוראה שלהם בערי תימן. וזה לא נזכר בגמרא ולא בהרמב"ם ז"ל שהוא מאריה דאתרא ושאר פוסקים. הוא אומר, מה בכלל השאלה? שכתוב בשו"ע? אתה צריך לדעת, אם אתה מדבר על תימנים, אל תסתכל בשו"ע אלא ברמב"ם. וזה אומר ת"ח גדול מקובל אלד'י, בעל עולת שלמה רבי שלום אלבדיחי, מממשיכי דרכו של מהרי"ץ. אביו מהר"י בדיחי היה ראש הישיבה בביהכ"נ של מהרי"ץ. א"כ הוא אומר אני בכלל לא מבין מה אתם שואלים, הרי עמוד ההוראה שלנו הוא הרמב"ם, ומה שכתב מרן הקדוש ודעמיה, היינו לכתחילה ודרך חסידות הוא. אח"כ הוא אומר, ומיהו אין אנו בקיאין בניגון הטעמים בזמן הזה, וגם ברוב המון עם אינם יכולים לדקדק באותיותיה עם קצת טעמים בניגונים, ומפני הטורח. וממשיך הלאה ואומר שיש חדשים מקרוב באו, קצת המוני עם בזמנינו זה, כשקורין ק"ש בעת התפילה, שעושין ניגון הטעמים של השֹרים פסקי פסקי, דהיינו בזמנו התחילו כאלה שרצו לעשות קרית שמע עם טעמים, והוא תמה עליהם וטוען כמה טענות, גם שהם לא עושים זאת כמו שצריך, ואחת הטענות שהוא מעיר בהמשך זאת השאלה שלנו, עוד שנית עושין נעימה בתנועה שלפני השוא, וקורין אותה במאריך הנקרא געיא כמו ונͅתנו, בשͅדך [הוסיף בגליון, וכן בשירת הים נͅוזלים, קͅפאו, יͅרדו] וכיוצא. וכן קמץ רחב או פתח או סגול, ואינו אלא מרחיב השפתיים במבטא לא בקריאה. ולא הבינו מה שכתוב במחברת התיגאן, לשון הקודש והערבי, שעשו לנו אבותינו הקדמונים, ולימדונו והנהיגו אותנו כפי קבלתם. וכתבו שיש נוהגים לכתבו ויש נוהגין לבטלו בין בכתיבה בין בקריאה, ודקדקתי על זה ומצאתי בקצת דפוסים, אבל לא לפי מנהגינו פה בארץ התימן. והעד על זה יעידון יגידון כולם כאחד שמבטלין אותו. וג"כ ראיתי בימי חרפי, כולם כאחד כקטן כגדול, כשעולים לס"ת שלא לאמרו, במכל שכן כשקורין בציבור [ר"ל בזמן התפילה. יב"ן] שמבטלין אותו. ועד האידנא בעירנו צנעא וברוב המקומות, נוהגים שלא לאמרו כשעולים לס"ת, וכל שכן בשאר קריאה. על כן אין לנו לזוז ממנהג אבותינו שלימדונו, עד שיבא אליהו ויורנו האמת. אתם יודעים מה כתוב פה? הוא מעיד שבימי חרפו אף אחד לא קרא קͅפאו תהומות, לא בספר תורה ולא בתפילה. והוא אומר תסתכלו בתיגאן. אז הנה הבאתי פה תאג, ומי שרוצה יבוא יראה במו עיניו שאין געיות. כל הגעיות מה שאנחנו אומרים, בעצם לא כתבו אותם. לדוגמא, שמע ישראל בפרשת ואתחנן, וא֣הבת שם יש טעם שופר הולך, אבל בכל לבבך, אין געיא בכל לבͅבך. אשר אͅנכי מצוך, אין געיא. אתם יכולים לראות. אבותינו בתיגאן לא עשו פה געיות, וממילא הקריאה המקובלת בעבר היתה בלי געיות. אותו דבר בשירת הים, קפאו תהומות, צללו כעופרת. אבל באו ספרי הדפוס ושם יש את כל הגעיות האלה, והוא מעיד שבזמנו זה לא היה בכלל, הדבר עדין לא נכנס. מי שיראה בחלק הדקדוק, גם ממהרי"ץ בהרבה מקומות מוכח שהוא לא הכיר את זה בכלל. אולי פעם הסברתי את זה, מהרי"ץ כותב למשל, הͅאנכי אריתי, הוא אומר געיא בה"א, אבל לא באל"ף. באל"ף בכלל לא היתה געיא, לא שיש געיא גם בה"א. הסברתי את זה גם בנפלאות מתורתך ואינני יכול להאריך בזה עכשיו. כמובן, יש געיות מסוג אחר, כמו לͅכל הבהמה, וͅהיתה, לא מדברים על הגעיות האלה. אנחנו מדברים על געיות שרק מאריכים את התנועה, כמו אͅנכי, כמו לבͅבך, שאין כאלה בכלל בתיגאן. לא שאין בכלל, אלא יש כאלה שכן ויש כאלה שלא, אבל הרבה געיות אין. א"כ יוצא שבעבר לא קראו אותם בכלל, לא בס"ת ולא בתפילה, אבל לאט לאט נכנסו ספרי הדפוסים ושם יש את כל הגעיות האלה, וממילא על ידם זה נכנס לציבור. היום כבר איננו יכולים לבטל את זה, כי זה כבר שגור. וכנראה שגם אבותינו לא היה איכפת להם, כיון שהגעיא הזאת היא לא משמעותית, אם להגיד אנכי או אͅנכי, הכי הרבה משכתי אותו קצת, זה לא שינוי של ממש. אבל בכל אופן אלה שעושים בשירת הים קפאו תהומות בלי געיא, צריכים לדעת שזה המנהג המקורי, ובעבר כולם קראו כך גם בס"ת וגם בתפילה. היום כבר נחתו דרגא, עושים חילוק, בס"ת הם כן אומרים כי כבר יש את זה בספרים, אבל בעבר גם בס"ת לא עשו את זה. רק שתשימו לב, אינני אומר לעשות כך, אני רק אומר שצריכים לדעת שכך היה בעבר. לדעת את הנקודה הזאת שכך היה, ואי אפשר להכחיש את זה. קרית שמע נשארנו כולנו במנהג המקורי שלא עושים. אותו הדבר בתהלים, וגם באיכה מי שעוד מחזיק את המנהג הזה. בתהלים נשארנו לפי המסורת של הקדמונים, כיון שלא קוראים את זה ביחידות אלא קוראים כל הציבור, ממילא נשארה המסורת כמו שהיתה בעבר בלי געיות, ואם אתם רואים אנשים שעושים געיות בתהלים, זה חדשים מקרוב באו, כי ראו בספרים שיש געיות. בתהלים של פעולת צדיק הורדנו את כל הגעיות האלה, ועשינו את זה כמו שהיה במקור בעבר, כמו התיגאן. אבל צריך לדעת שבתיגאן האמיתיים, גם בספר תורה זה כך. לצערנו המסורת הזאת כבר נשתכחה, נתפשו כבר כל הגעיות האלה, ואי אפשר להוריד אותם. על הגעיות האלה אמרו, מאן דבעי געי, מאן דלא בעי לא געי. לא צריך להתייחס לגעיות האלה, ומי שאמר או לא אמר אין לזה משמעות. אבל מה שכן, כמו שאמרנו, יש געיות כמו אͅשר וכוי"ו, דברים שיוצאים מן הכלל, לא געיא שרק מרחיבה את התנועה כמו מͅחנה, לזה אין שום משמעות מחנה או מͅחנה זה אותו דבר. ממילא מה שאנחנו קוראים בקרית שמע בלי געיות בשדך, ונתתי, זה המנהג המקורי. וכמו שהוא אומר זה מה שהיה מאז ומעולם שעשו לנו אבותינו הקדמונים ולימדונו והנהיגו אותנו כפי קבלתם. זה קבלת הקדמונים. אבל בשירת הים זה כבר נכנס וקשה כבר לשנות. בתשובה לשאלה מהקהל: אתה מדבר על געיא כמו הͅשיבולים הͅמשבצות, הגעיות האלו נמצאות גם בתיגאן, ודוקא אותם הציבור לא עושה. עושים בדיוק הפוך, מההיפך אל ההיפך. דהיינו, יש געיות שכתובות בספרים המדויקים ואפילו בבן אשר, כמו וͅלאהרן, וͅבשכבך, וͅיחנו, הͅמחנה, דברים מהסוג הזה. אבל פה צריכים לדייק, הקדמונים קראו הͅמחנה הͅנערה, אלה שקוראים לא לפי התיגאן ולא מדייקים קוראים המͅחנה, הנͅערה, אבל בתיגאן כתוב הͅמחנה, הͅנערה. היום אנחנו באמצע, עושים גם את של התיגאן וגם את של הדפוסים, הͅנͅערה, הͅמͅחנה, אנחנו יוצאים ידי חובת כולם, כי גם לפי התיגאן לא נורא אם נעשה את הגעיות האלה, הדבר לא מפריע. כי הרי גם הם בעצמם עושים לפעמים בתיגאן את הגעיות האלה, הדבר לא קבוע שלא עושים אותם, הרבה משמיטים וכותבים שיש ספר שכותב ויש ספר שמבטל. במלים אחרות, גם לפי מסורת הקדמונים אנחנו בסדר, כי הם רק אומרים שזה מיותר ואין צורך, אבל לא שהם מקפידים לא לעשות. ואם אנחנו עושים, זה טוב, יש לנו על מה לסמוך. אבל אלה שעושים את הגעיא רק בהנͅערה ולא עושים הͅנערה, זה כבר חוסר דיוק. יש הרבה געיות שלא נפוצות בציבור, כמו שנמצא בתאג תורת אבות. אבל בתאג תורה קדומה הוסיפו הרבה געיות, וזה לשבח. אפילו שלא נהגנו אנחנו מקבלים אותם, כיון שבספרים המדויקים כך כתוב. וכיון שבקריאה בציבור מאן דלא בעי לא געי, לכן לא התייחסו לזה כל כך, אבל מי שמדייק אדרבא שיעשה כך וזה משובח. זו קריאה יותר מדויקת. בתשובה לשאלה מהקהל: במלה ונתתי, אם אדם לא יעשה את הגעיא בנו"ן אלא בתי"ו, אם יגיד ונתͅתי, מחזירין אותו, כי זה טעות, מאחר ואמר בלשון עבר. הרי יש הבדל אם אתה אומר וזͅבחת או וזבͅחת, וזͅבחת זה לשון עתיד, וזבͅחת לשון עבר, פה כבר יש שינוי משמעות. רק כשיש וי"ו שמהפך את העבר לעתיד זה שונה, אבל אם לא יהיה וי"ו, ודאי שיש פה חשש גדול של שינוי משמעות. אבל זה לא בגדר של געיא, ואͅהבת למשל, שם זה לא קשור למה שאנחנו מדברים, כי שם יש שופר הולך באל"ף, וזה לכולי עלמא, ומי שאומר ואהͅבת, טועה. לצערי שמעתי כבר כאלה פתחנים שאומרים ואהͅבת, המארי בעצמו לא יודע ואומר לא נכון. בואͅהבת אין געיא, אבל יש טעם. אבל במלה לבͅבך יש געיא, ואכן אפשר לבטל אותה וזה לא נורא, כי המסורת מבטלת את הגעיות האלו מאחר והן מיותרות. אבל אני אומר, שכדאי לשמור על מסורת הקדמונים, ואגיד לכם מדוע, בשירת הים, בעבר גם אלה שעשו געיא לא אמרו וͅיͅאמינו, וͅארוͅממנהו, נͅחלͅתך, אלא אמרו בלי געיא באות הראשונה. אצלי שגור בפה בלי געיא. דהיינו, יש כמה מלים השגורות בפי, שאפילו שאנחנו עושים געיות כמו צͅללו, אבל נשאר לנו שריד מהקדמונים בחלק מהמלים שלא עושים געיא, ואני משאיר את זה כך, זכר למה שעשו אבותינו, מאחר שסוף סוף הדבר לא מעכב. |
|||||
|
|||||
כניסה לחברים רשומים |