מודעא רבא לאורייתא

לק"י תמוז התשע"א בשכ"ב

בית מדרש ובית כנסת לחניכי הישיבות

בראשות מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א

מודעא רבא לאורייתא

זכינו בס"ד מקרוב במוצ"ש פינחס לתלות ביצת בת יענה בבית מדרשנו (לצפייה לחץ כאן) לאחר שמרן שליט"א ביאר בשיעוריו השבועיים לעת עתה חמשה עשר טעמים נפלאים למנהג זה ועוד היד נטויה בעז"ה [שהיה בעבר בתימן ובעוד מקומות (כגון צפת, מירון, ארם צובא וטורקיא) ונשתכח בעוה"ר]. ומתוך חיבת הדברים, בכדי שתהיה ההסתכלות בה לצורך המכוון, גמרנו אומר לצרף לתלייתה את אותם הטעמים אשר כל  אחד מהם נפלא ומחודש בפני עצמו, והרי הם לפניכם בקיצור נמרץ.

מובא בספרים שהיענה מסתכלת על ביצתה ויוצרת בה חום ע"י ההבטה ובכך מתבקעת הביצה והולד יוצא לאויר העולם, ואם אחר מפסיק ביניהם הורגת אותו כי ההפסקה גורמת שהביצה תהיה מוזרת ולא יצא ממנה אפרוחים (עי' עיני יצחק על שע"ה סי' כ"ו סק"ד).

א. ולכן תולים ביצתה כדי לעורר שעיקר קבלת התפילה ע"י הכוונה ולא יהיו מחשבות שונות מפסיקות בינו לאבינו שבשמים (שפתי כהן והיעב"ץ).

ב. לרמוז שהשי"ת משגיח עלינו בכל רגע (מדרש תלפיות).

ג. לזכור שעיני השי"ת תמיד בא"י מקום המקדש וע"י כך יבוא האדם להתפלל בביהכ"נ הנקרא מקדש מעט על הגלות ועל החרבן (שם).

ד. להורות כי עינינו תלויות אל השם אלדינו עד שיחננו (נפלאים מעשיך).

ה. שלא ישיחו בשיחה בטלה בביהכ"נ כביצה שאין לה פה (עולת שלמה) (ושמו ביצה זו בדווקא אשר היא גדולה וחזקה, וכן להלן).

ו. ויש שאומר עוד שישתוק אפילו מדברי תורה כיענה שאפי' מכין אותה שותקת (טעם הצבי).

ז. דמבת היענה ילפינן בחולין דהיוצא מן הטמא טמא, ולכן יזהר לטהר פיו קודם שיתפלל כדי שגם תפילתו היוצאת מפיו תהיה טהורה ותתקבל בשמים.

ח. על זה הדרך אפשר לומר עוד שאע"פ שיש סברא להתיר ביצה היוצאת מעוף טמא [כדכתב הר"ן, שאף ביצת טהורה חידוש הוא שמותרת, דהוה לן לאוסרה משום אבר מן החי, ואם בכל זאת מותרת משום ששונה הביצה מגוף העוף י"ל שגם ביצת עוף טמא מותרת], מכל מקום אסורה. ה"ה תפילה ושאר דברי קדושה היוצאים מפה טמא, שאף שיש סברא להתירם לא יתקבלו בשמים. 

ט. שיתפלל בהתלהבות [כמובא בשל"ה ובעץ חיים למהרי"ץ] כביצה שצריכה חום ובכך היא נבקעת.

י. שיסתכל בסידור ולא יסיח דעתו להביט לצדדים [כמובא במ"ב בשם האר"י].

יא. שהיענה אכזרית ולכן אסור לאכלה (כדאיתא בתוס') ולא כן הקב"ה שמרחם על בניו ויקבל תפילתנו לרצון אם נתנהג ברחמנות.

יב. שהיענה עוזבת את בניה ורומסים אותם עוברים ושבים, ואנו מבקשים מהקב"ה שלא יעזבנו ולא יטשנו בגלותנו למרמס אוה"ע.

יג. זכר לחרבן שהרי קול היענים מוזכר לגבי אבל ומספד (אבל כבנות יענה (מיכה א' ח') ובעוד הרבה מקומות). והיינו דהוי קישוט לביהכ"נ ומאידך הוא זכר לאבל, ובכך נפטרים מאמה על אמה שאינה מסוידת ואכמ"ל.

יד. לעורר על הצדקה בביהכ"נ בשעת התפילה שלא כיענה שאכזרית על בניה ומתרחקת מהם בכדי לא לתת להם אוכל.

טו. לרמוז שאם התפילה לא תתקבל ה"ז מפני החרבן שחסר בשפע הניתן לישראל (כדרך הכתוב באיכה (ד' ג') גם תנים וגו' הניקו גוריהם בת עמי לאכזר כיענים במדבר וכיעויין שם במהר"ם אלשיך, והכא נמי השפע ניתן לאוה"ע ואכמ"ל) וכשנתקן עונותינו יתקבלו תפילותינו.

Þנכתב ע"י אחד ממשתפי השיעור יצ"ו

Ýהדברים היו לעיני מרן שליט"א ונתן ברכתו  עליהם

Ýנמסר בשיעורים האחרונים וניתן לשמעם שוב

Ýניתן להשיג ביצי היענה במס' 026422083