האם מותר לתלות אות בס"ת והכללים בזה

תליית אות או תיבה בס"ת, המנהג וההלכה בזה

מתוך שערי יצחק השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א מוצש"ק תזריע מצורע התש"ע

נעבור לנושא אחר, שאלה שהיתה אצלנו בבית הכנסת, בספר תורה. שאלה הלכתית, בלי שום קשר למה שדיברנו. בזמן האחרון, היתה שאלה בספר תורה, שמעל המילה אהרן, היה יו"ד. בין הה"א לרי"ש. הראו לי את זה, ורציתי לשמוע מה אתם אומרים. אינני יודע מה קרה לסופר, אולי התחיל לכתוב שם למ"ד משום מה, ונעצר, בכל אופן זה מה שיש עכשיו בספר תורה. בין הה"א לרי"ש למעלה, בין השיטין, יש אות יו"ד. האם הספר כשר או פסול.

בתשובה לשאלה מהקהל: לו היה צריך להיות אות יו"ד במלה, דהיינו, אם היה צריך להיות כתוב אהירן, מצד הקרבה של האות למלה, היינו מכשירים. כי הרי אפשר לתלות אותיות ואפילו מלה שלימה בס"ת. הדין לא השתנה גם בזמנינו. אם במקום אשה כי תזריע, כתבו כי תזרע, ועשו את היו"ד בין הרי"ש לעי"ן, זה כשר. בגלל שהיום לא רגילים לקרוא כך, הדין ישתנה? אפילו קסת הסופר פוסק שאפשר לתלות. טעה ודילג תיבה או יותר יכול לתלותה בין השיטין. יש מושג לתלות אותיות אפילו מלים שלמות, בין שיטה לשיטה בספר תורה. במקרה שלנו, הוא תלה את האות יו"ד בין הה"א לבין הרי"ש.

אנחנו פסלנו את הספר, בגלל הסברא הזאת. כי אילו היה צריך להיות פה יו"ד, היה כשר. א"כ עכשיו שלא צריך להיות ויש, ממילא זה נחשב הוספה.

נבאר את העניין. יש בט"ז ביורה דעה סימן רע"ד נידון. ידוע, כמה צריך שיהיה ריוח בין תיבה לתיבה בספר תורה, כמלוא אות קטנה, דהיינו כמו אות יו"ד. כך בגמרא, ברמב"ם, ובשו"ע רע"ד סעיף ד'. יהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר, שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת.

אומר הטורי זהב, גם פחות מזה כשר. הדין של כמלא אות קטנה הוא לכתחילה, אבל לא מעכב. וכך מדייק הט"ז, מדלא כתב סתמא או שקירב שתי אותיות, דהוה משמע קירוב שלא כדין דהיינו שאין ביניהם כמלא אות קטנה דפסול, אלא ודאי דאין פסול דיעבד אלא כשהן ממש כאחת על פי תינוק דלא חכים ולא טיפש, ואז הוא פסול. ולא נקט תחילה שיעור הרחקה כמלא אות קטנה אלא לכתחילה וכו'. אלא ודאי כמו שכתבתי. עכשיו הוא אומר, מה קורה, אם סופר שכח את האות האחרונה. למשל, כתב בפסוק אשה כי תזריע, במקום תזריע תזרי, שכח את האות עי"ן, הרי לכאורה אם הוא יתלה את האות עי"ן למעלה, שתי המלים ייראו כאות אחת, והרי צריך להיות ריוח בין תיבה לתיבה כמלא יו"ד. אם נכניס, זה ידבק את שתי התיבות. אומר הט"ז, לא. זה לא משנה. אם מבחינת הכתב רואים שהן שתי מלים, כי האות היא למעלה מהשורה של המלים, כשר. העיקר שיש אפשרות להכניס את זה. והוא אומר, וכבר טעה בזה מורה אחד. ומוסיף, וגם מו"ח ז"ל [הב"ח] כתב שמדברי רמב"ם משמע ששיעור אות קטנה אינו אלא לכתחילה.

מזה בא הגאון ר' שלמה קלוגר, בספר שנות חיים, ומדייק דיוק מעניין. מה שאומרים לתלות בין אות לאות, זה דוקא באופן שיש מקום להכניס את האות בתוך השורה. אבל אם אין מקום להכניס, הדין הוא שפסול. למשל, אם החסרת אות וא"ו, צריך לראות שיש מקום להכניס וא"ו קטנה או יו"ד בין זה לזה. אבל אם זו אות מי"ם, או אל"ף, שהיא אות גדולה, זה לא טוב.

בתשובה לשאלה מהקהל: נכון, בסוף מלה זו גם שאלה, איפה לתלות את האות. איפה לשים בדיוק. יש בזה ויכוח גדול בין המלאכת שמים ללשכת הסופר. גם בתיבה, אם שכח את המלה תזריע, איפה צריך לשים אותה, מעל 'כי' או מעל 'וילדה'. הכלל הוא, שצריך לשים אותה באופן שהקורא יבין לבד, לפי הכתב. לא שהוא יודע איך זה בפסוק, אלא שמבין לפי צורת הכתיבה, איפה צריך להשלים את המלה הזאת. שמתוך הכתיבה מוכח שההשלמה היא פה. וכך זה גם פה. לא ניכנס לכל הפרטים. בכל אופן לפי שיטת הגרש"ק, צריך שיהיה מקום בפנים.

בלשכת הסופר דחה אותו. הוא אומר, זה לא נכון. יש דין בהלכות סוכה, סוכה המדובללת, אם הסכך מדובלל, ולמטה חסר, הדין הוא שאם יש טפח מלמעלה, ולמטה מקום פתוח, אמרינן חבוט רמי. דהיינו, רואים אותו כאילו הוא למטה. אבל בתנאי שזה מקביל. דהיינו שהסכך שלמעלה יש לו מקום להיכנס למטה. אבל אם יהיה פחות, אני לא רואה כאילו הוא למטה. רוצה הגרש"ק להשוות את הדין שלנו לדין של סוכה. כמו שסוכה, היא כשרה למעלה רק אם יש מקום למטה, אותו הדבר גם אצלנו. מכל הפוסקים לא נראה כך. אין הלכה כזאת. אפילו שאין שום מקום להכניס, זה כשר.

לכן בנושא שלנו, במקרה הזה, אילו האות היתה צריכה להיות, דהיינו אילו היה צריך להיות כתוב אהירן, זה היה כשר, א"כ אם זה כשר בתורת אהירן, ממילא זה פוסל מצד אות יתירה, כי אני מחשיב זאת כאילו כתוב בתוך השורה. לכן הוצאנו ספר תורה אחר.

ההלכה היא כמו לשכת הסופר, וכמו שנראה מכל הפוסקים, שכשתולים תיבות או אותיות, בין שיטה לשיטה לא צריך שיהיה מקום בתוך השורה. כל ההבנה בנידון של הטורי הזהב בסעיף קטן ב', שהוא לא מצד שצריך להיות בתוך השורה, רק מצד שבין התיבות לא צריך להיות ממש כמלא אות קטנה, וזה לא מעכב. אם אני רואה שהן שתי מלים, זה מספיק. העיקר שיש הפרדה.

בתשובה לשאלה מהקהל: להראות לקטן, לא יעזור. כי יכול להיות שאפילו בכל מקום שיתלו אות, הקטן לא יהיה קורא אותה. קטן שואלים בדבר שאנחנו מסתפקים. מה שאנחנו יודעים, לא שואלים קטן. הקטן זה לא על דברים ברורים. למשל אם תשאל את הקטן על נו"ן פשוטה הוא יאמר שזה זא"ן, הוא לא מכיר נו"ן פשוטה. הוא למד את האותיות לפי אותיות הדפוס. אני רק אומר דוגמא, לא כל דבר קטן מועיל. וגם לא כל דבר קטן פוסל.

אולי נסיים פה, מבחינת הזמן. ויה"ר שהקב"ה יסייענו על מעשי רצונו, לעשות רצונו כרצונו, אכי"ר.