פרשת התמיד לאחר ברכות התורה, והכוונה בקריאתה

צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו' (במדבר כ"ח)

כתב מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים ח"א דף י"ב ע"א: המנהג לקרות פרשת התמיד אחר ברכות התורה. ואח"כ קורין פרשת ברכת כהנים, והטעם משום שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. ופירוש 'וירד', וכבר ירד, הרי דקדם הקרבת הקרבנות לנשיאת כפים, וכמו שאהרן ע"ה נשא כפיו אחר הקרבת הקרבנות, כמו כן צריכים אנו לסדרם. ונכון. גם בזמן המקדש היו קרבנות קריבים ואחר כך נשיאות כפים. ואנו צריכים לעשות דוגמת המקדש. וכן מבואר בדברי הרמב"ם בסדר התפילות וז"ל, נהגו העם בכל יום בשחר אחר שקורין פרשת צו וברכת כהנים, קורין משנת אלו דברים וכו'...

עוד נראה לי, שמה שנהגו לקרות פרשת התמיד, אין הכוונה בקריאתה במקום קרבן, אלא לזכר בעלמא, ובמקום הקרבן היא התפילה, כאמרם ז"ל תפלות נגד תמידין תקנום, ואם יקרא פרשת התמיד לשם קרבן, א"כ הוי כמקריב שני תמידין, דהיינו פרשת התמיד והתפלה, וקאי בלא תוסיף, ועיין בטור וש"ע סי' מ"ח.

ותדע שכן הוא, שהרי לא נזכר בהרמב"ם חיוב לאמרו. גם בתפלת מנחה לא הזכירו הרמב"ם והטור ולא בתכאליל. ומה שנהגו עתה לאמרו, הוא עפ"י הרד"א, ולזכר בעלמא. וכן מצאתי בכל בו וז"ל: נהגו לומר פרשת התמיד, כדי להזכיר מעשה התמיד.

ולזה תראה שהראשונים תקנו וקבעו רבון העולמים וכו' שיהיה שיח שפתותינו וכו', קודם ברכת התורה. להורות דלא קאי רבון העולמים אפרשת התמיד, אלא אתפלה בכללה. וכדרך שתיקנו המקובלים תפלות מיוחדות קודם כל תפלה ותפלה.

להסבר מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א על פיסקא זו, והבנת דברי מהרי"ץ במה שכתב "וקאי בלא תוסיף" – לחץ כאן