וּשְׁקָה לִּי [פרשת תולדות]

ההתכחשות למסורת תימן היתה עוד לפני תקופת מהרי"ץ, וכן בדורו, וכ"ש בדורנו.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק עקב התשע"ט.

כדוגמא נציין למה שהוא כתב בהקדמתו [דף כ"ח] על התנ"ך ר"י לומברוזו, שלצערנו הספר ההוא אינו בר השגה, ואיני יודע מדוע אפילו באוצר החכמה לא צילמו אותו, צריכים להמליץ להם. מהרי"ץ מדבר על הספר ר"י לומברוזו הרבה פעמים, אבל הוא לא נמצא אצלינו בהישג יד.

באותה הקדמה [דף כ"ח] הוא כתב כך, תנ"ך זה הדפיסו ר' יעקב לומברוזו בשנת ה'שצ"ו, כאשר ראה את שיבושי הספרים בדפוסים, אזר חלציו להוציא מהדורא מתוקנת עד למאד. מהרי"ץ מזכירו בחלק הדקדוק מהדורא קמא הרבה לשבח, אבל אחר-כך במהדורא בתרא הוא נזהר בדבריו טובא והשיג עליו. על פי בדיקה שערכנו, הרבה פעמים כאשר סָתַם מהרי"ץ כיצד יש לגרוס, הוא בא לאפוקי מגירסת דפוס זה.

לפעמים לא מובן מדוע מהרי"ץ מעיר על איזה מלה כי כך צריך לגרוס, למאי נפקא מינה? הרי גם בדפוסים המצויים כן היא הגירסא? ממה הוא בא לאפוקי? תמיד ידענו כי בודאי הוא בא להוציא מדעת דפוסים מסויימים שהיו בזמנו, אבל כעת התברר שהוא מתכוון לאפוקי מדעת רבי יעקב לומברוזו, שהוא חכם מתונס, שהוציא תנ"ך מדוייק עפ"י המסורת שהיתה בארצותם, ולפעמים מהרי"ץ מזכירו בראשי תיבות, רי"ל. דלא כרי"ל, או נגד רי"ל. או מהרי"ל. וכוונתו לאותו רבי יעקב לומברוזו.

צריכים לדעת כי בעבר, עוד לפני מהרי"ץ, וגם בדורו, רבים התכחשו לגמרי למסורת תימן, לכן עד היום רבים, ואפילו בזמנינו, מוסיפים שמן למדורה. לא מתייחסים בכלל לתיגאן ולספרים העתיקים, לא הסתכלו ולא עניין אותם.

תראו למשל בשו"ת רביד הזהב [סי' מ"ד] לגבי הפסוק [בראשית כ"ז, כ"ו], גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי, ששאלוהו כיצד לקרוא את תיבת 'ושקה'. והשיב להם בזה"ל, ושקה לי השי״ן בשו״א ופת״ח כן היא הקריאה הנהוגה ברוב בתי כנסיות. תחשבו אולי הוא הביא מספרי התאג, מבניה הסופר או משהו דוגמתו. אבל לא. תשמעו מה הוא כותב, רק מדפוסים. התיגאן בכלל לא קיימים בראש שלהם. וכן הוא בכ״ד גדול – הוא דפוס ונציה, שהוא ספר ענק - וברוב ספרי הדפוס. וכ״כ בספר לוית חן שער א' פ"י וז"ל, וכן בשורק ובגעיא על אות נקודה בחטף פת״ח לתפארת הקריאה. וזהב, ושקה לי, עכ״ל. וכ״כ בספר יסוד הניקוד שער התנועות יסוד ל״ב, והשיג על האור תורה שדחה דברי המאירי.

מה עם ספרי תימן? לא נזכרו ולא עלו אצלו אפילו לדיון.

תיגאן ותכאליל, מאן דכר שמייהו ברביד הזהב, ובשתלי זיתים.

ממשיך הרביד הזהב לדון על קריאת תיבת וַאֲמֻשְׁךָ [שם פס' כ"א]. וז"ל, ואמשך, על משקל גבולך. כ״כ מהר״י לומברוזו. וכן היא הקריאה הנהוגה בכל הקהילות.

קיצור הדבר, שכחו ממסורת תימן, לא הזכירו אותם, לא ייראה ולא יימצא. עד שקם מהרי"ץ.

לגופו של עניין, מה שהוא מסיים כי כך נהגו בכל הקהילות, אינני יודע את כוונתו. יכול להיות שבזמנו כך קראו, כי בביהכנ"ס אלאוסטא הכניסו כבר את כל ספרי הדפוס, וגם את החומשים, כך מסתמא השתנתה המציאות עד שרוב בתי הכנסת, ובכל אופן אותם שבעירו צנעא, קראו כך, ושכחו את המסורת הישנה. מסתמא במקומות אחרים בתימן שמרו גם אז על המסורת הקדומה.

זכינו שהקב"ה לא השבית לנו גואל, וגם בזמנינו עדיין רבים מן הספרים העתיקים האלו קיימים, כך שבמקומות מסויימים על דברים שאנחנו מסתפקים בהם, ולא יודעים בדיוק כיצד לקרוא, כי מהרי"ץ לא דן בהם, אפשר לברר ולדעת. מהרי"ץ היה מוסיף מפעם לפעם מעט מעט, והוא לא הספיק לכתוב על הכל. בכל זאת הוא עשה את עיקר המלאכה, אבל לפעמים מתעוררים דברים חשובים נוספים הצריכים ליבון ובירור.

מי שירצה להגיע לספרים הקדומים, יכול לעשות זאת, לברר ולגלות את האמת במו עיניו.