וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֳלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה [תולדות]

תשובה לשאלה (ממוצש"ק תולדות ה'תשע"ג) בעניין סנדק רשע, האם נכון שאליהו הנביא בא בשעת המילה ומוחל על כל עוונותיהם של המשתתפים, האם הדבר כן גם לגבי סעודת חתן, והאם זה דוקא בתנאי שחוזרים בתשובה.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק וישב התשע"ג.

באחד השיעורים הקודמים [מוצש"ק תולדות ה'תשע"ג] דיברנו על עניין הסנדק, מיהו נחשב הסנדק העיקרי, האם זה ששמים את התינוק על ברכיו, או זה שמחזיק את רגליו. שאלו בשיעור, שלכאורה אין בעיא אם הסנדק רשע ח"ו, כיון שכתוב שאליהו הנביא בא ומוחל על כל עוונותיהם של כל המשתתפים בסעודת הברית. לכן שאלו, א"כ מה הבעיא? הרי הסנדק כבר אינו רשע.

לאמיתו של־דבר, כל העניין הזה, שאליהו הנביא בא בשעת המילה ומוחלים על עוונותיהם של כל המשתתפים, זהו דבר שלכאורה אין לו מקור. שמעתי טענות בנושא זה, ישנם האומרים שהדבר בדוי ואין לכך מקור.

בספר דרך שיחה [דף ס'], מובאת תשובה של הגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א, שאלו אותו שאלה זאת, היכן נמצא חז"ל שהקב"ה אמר לאליהו שימחול לכל משתתפי הברית? והוא עונה כך, אין כזה חז"ל. זו המצאה. כתוב רק בתוס' פסחים דף קי"ד ע"א, שניצל מדינה של גיהנם. זה מה שמובא בתוספות בשם מדרש, אבל לא שמענו שמוחלים על עוונותיהם של כל המשתתפים בברית מילה.

בספר ישמח לב [סוף סי' ס"ה, דף מ"ט], הביא בשם ספר דגל מחנה אפרים, שהמשתתף בסעודת חתן, דהיינו בחתונה, מוחלים לו על כל עוונותיו. פתחתי את ספר דגל מחנה אפרים, כי הוא לא ציין היכן זה בדיוק, אבל ראיתי מה כתוב שם וכדלקמן. הרי הדבר ידוע, כתוב זאת בירושלמי, שלחתן עצמו מוחלים על כל עוונותיו ביום חופתו, כך למדנו מגבי עשיו, כתוב אצלו, וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֳלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה [בראשית כ"ח, ט']. וכי מחלת שמה, והלא בשמת שמה? אלא מלמד שנמחלו לו כל עוונותיו. אפי' רשע גדול כעשו, ברגע שנושא אשה, מוחלים לו כל עוונותיו. זהו ירושלמי מפורש [פ"ג דביכורים]. אבל בספר דגל מחנה אפרים כותב, לחתן ולכל הנלווים עמו. זהו מה שמצאתי שם [בפרשת בא]. אינני יודע בבירור מי הם 'הנלווים עמו', יכול להיות שהכוונה לשושבינים, או לכל מי שנמצא בסביבת החתן. בכל אופן, יש בזה משהו.

ישנם כאלה הסוברים, כי מה שאומרים שהמשתתף בסעודת ברית מילה מוחלים לו עוונותיו, או חתן שמוחלים לו על עוונותיו, אין הכוונה שזוהי סגולה שישנה ביום זה. אין פירושו שבגלל שנשא אשה, כבר מוחלים לו על כל עוונותיו. כל זה מדובר, רק אם הוא חזר בתשובה. אבל אם אינו חוזר בתשובה, הדבר לא יעזור.

אבל לכאורה קשה, הרי המקור הוא מעשו, וכי סלקא דעתך שעשו חזר בתשובה? הרי הגמ' במסכת מגילה [דף י"א ע"א] אומרת, 'הוא עשו אבי אדום', הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו. שמע מינה כי הוא לא חזר בתשובה.

לאמיתו של דבר, אולי הדבר נכון, כי זה כתוב במפורש בבראשית רבה, על הפסוק 'וילך עשו אל ישמעאל', מלמד שנתן עשו דעתו להתגייר. כתוב במפורש שעשו נתן דעתו להתגייר, ממילא בהחלט מסתבר שהדבר הוא רק בצירוף שחוזר בתשובה. וזאת בעיקבות ישמעאל שכבר חזר בתשובה כנודע. אולי החתן אינו צריך כ"כ להתאמץ, דהיינו יש לו זכות וזה מצטרף, אבל לא כשאינו חושב על כך בכלל או שאינו מעוניין בזה.

כששאלו שאלה זאת בשיעור, מה הבעיא אם הסנדק רשע, והרי מוחלים לו כל עוונותיו? ענינו שזה דוקא אם הוא רוצה לחזור בתשובה. אבל לא על אחד שרצונו רק להיות סנדק ואינו רוצה לחזור בתשובה. [ויש שאדרבה, אם לא יתנו לו להיות סנדק, הוא יכעס, ובכלל לא יגיע לברית מילה]. הוא רוצה רק שיכבדו אותו כסנדק, ולכן הדבר אינו מועיל.

כותב מהרח"ו בספר עץ הדעת טוב [ח"ב עמ' ל"א, מאמר לחתן], מזה העניין למדנו, כי עשו שב בתשובה, ועל כן נמחלו לו עונותיו, ונקראת מחלת. וכמ"ש רז"ל בב"ר סו"פ תולדות, הוא מביא את המדרש הזה, וילך עשו אל ישמעאל, מלמד שנתן דעתו להתגייר. מחלת, מלמד שנמחלו לו עונותיו. והוא מדייק זאת מהפסוק, וזה אָמרוֹ, וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל. זאת הוא ראה. דהיינו, הוא התבונן בעצמו כי רעות בנות כנען, עד עכשיו יש לו נשים נכריות העובדות ע"ז, כעת הוא רוצה לתקן את מעשיו, והולך אל ישמעאל בן אברהם אבינו, וישמעאל הרי חזר בתשובה. למרות שכתוב מלכתחילה ששרה אמנו ראתה את ישמעאל מצחק, חז"ל אומרים דהיינו עובד ע"ז, אבל כעת ישמעאל חזר בתשובה ממה שהיה בעבר, עכשיו הוא צדיק. עשיו ראה שישמעאל בסדר, לכן הוא רוצה לקחת את בתו. כלומר, כי הנה עשו רצה עתה לשוב בתשובה מאשר חטא בתחילה אשר נשא נשים רשעות מבנות חת, את יהודית ואת אהליבמה עובדות ע"ז, והוא עמהן עובד ע"ז. ותכהין עיני יצחק מעשנן של אלו, כמ"ש בבראשית רבה כ"ו ל"ה ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה. ועתה שב בתשובה, וראה כי נשא תחילה נשים עובדות ע"ז ומורות רוח יצחק ורבקה, וכיון שראה שהיו רעות בעיניו, חזר בתשובה, ויקח את מחלת בת ישמעאל, שהיתה ממשפחת אביו אברהם ויצחק. עכ"ל. אמנם הוא לא הוסיף את פרט זה, שישמעאל חזר בתשובה, אבל כנראה חייבים להוסיף נקודה הזאת.

בכל אופן נחזור לשאלתנו, מה מקור הדבר שכל המשתתפים בברית מילה, זוכים ונמחלים להם עונותיהם? הבאנו שישנם הטוענים שזו המצאה, והדבר בדוי. ואכן, בספרי חז"ל שלפנינו, הדבר אינו נמצא. אבל, יש לכך מקור נעלם. כותב זאת בשורה אחת, בעל ספר חמדת ימים, בעניין יום הכפורים. כנראה הוא המקור הראשון, עכ"פ מה שנמצא בידינו, וגם הוא לא ציין את מקור הדבר. אבל עוד מעט תראו. נמצא שהדבר כבר כתוב לפני כמה מאות שנים. הוא כותב זאת לגבי יום הכפורים בסוף פרק שביעי, אברהם אבינו נימול ביום הכפורים בשחרית, כמו שארז"ל. זהו חז"ל מפורש, כתוב כך בפרקי דרבי אליעזר, ותוס' מביאים זאת במסכת ר"ה [דף י"א ע"א ד"ה אלא]. ולכן הוא אומר, מצוה לרוץ היום למצוה זו. דהיינו, אם יזדמן לך ברית מילה ביום כיפור, תעשה השתדלות ותגיע לשם, כי זהו מעניינא דיומא, שהרי אברהם אבינו ע"ה נימול ביום זה. והוא מוסיף, ובפרט לפי מה שאמרו, כי אליהו שואל כפרת הנמצאים שם אצל כסאו, כי אותה אנו מבקשים כהיום הזה. הוא כותב בלשון 'אמרו', שאליהו שואל כפרת הנמצאים שם וכו', כנראה הוא בעצמו לא ידע מה המקור. אבל בכל אופן רואים, שזהו דבר שהיה מקובל כך בזמנם.

בא בעל שלחן גבוה [חלק יו"ד סימן רס"ד ס"ק י"ב], לרבינו יוסף מולכו משאלוניקי, ואומר כך. הרי מובא בפוסקים בשם בעל אור זרוע, שמצוה לחַזֵּר אחרי סנדק ומוהל צדיקים ויראי שמים, כיון שאליהו צריך לשבת על יד הסנדק, ואם הסנדק יהיה 'מן חק ירחם השם', א"כ לא רק שאליהו לא ירצה לשבת על ידו, אלא שהוא עוד יברח ממנו לפחות ד' אמות... אם רוצים לזכות שאליהו הנביא ישב שם, צריך שהמוהל והסנדק יהיו צדיקים. כך כותב האור זרוע, ומביא זאת הרמ"א בשו"ע [שם]. אבל טוען בעל שלחן גבוה, אולי לא חייבים כן, כיון שהרי נמחלים עוונותיהם של המשתתפים. בהתחלה הוא מסביר כך, כיון שנהגו לעשות כסא לאליהו סמוך לכסא של סנדק, אם כן צריך שהסנדק יהיה צדיק, כדי שישב אליהו זכור לטוב אצלו. אבל הוא אומר, ולפי המדרש שאמרו שאין אליהו בא לברית מילה אלא א"כ מכפר הקב"ה את כל עוונות הנמצאים שם, והביאו הרב חמדת ימים בקיצור בח"ב סוף פרק שביעי. א"כ הוא טוען, יכול להיות שגם אם הסנדק לא יהיה אדם הגון וצדיק, והוא אומר שכך היו נוהגים בזמנו בעירו, שלא היו מקפידים על זה, והוא אומר שלפי מדרש זה הדבר בהחלט מובן.

א"כ הוא אומר כך, אל תחשוב שדברי בעל חמדת ימים הם רק לגבי יום הכפורים. נכון שזהו הנושא שעליו הוא מדבר, אבל כוונתו לומר שכיון שאנשים רוצים להתכפר ביום זה, א"כ הברית מילה מוסיפה זכות. אלא בכל יום ויום שיש מילה, שהקב"ה גוזר על אליהו שילך ויִמצא שם, משום שאמר 'קנא קנאתי כי עזבו בריתך בני ישראל'. א"ל הקב"ה, חייך שבכל מקום שבני ישראל מקיימין מצוה זו, אתה תהיה שם. אתה צריך להיות שם, ולראות במו עיניך שאכן הם מקיימים ברית מילה. והפה שאמר עזבו בריתך, יאמר שקיימו. א"כ בא שולחן גבוה ואומר, וע"ז שמעתי שיש במדרש, שאם יש איזה רשע באותו המילה, אומר אליהו להקב"ה, איני הולך לשם משום פלוני הרשע שיש שם. והקב"ה מוחל כל עוונותיו, כדי שילך אליהו לשם. א"כ אין אנו צריכין לדבר הזה של אור זרוע, לבקש איש תם וישר להיות סנדק או מוהל, דכל העומדים שם הם מכופרֵי־עון. עכשיו כל העומדים שם צדיקים.

מסקנא זאת, אינה כל כך פשוטה, והוא בעצמו חוזר בו בסוף דבריו. הוא אומר, שישנה סיבה אחרת לכך שהמוהל והסנדק יהיו צדיקים, כיון שהם מכוונים כוונות טובות, וממילא הדבר גורם שהתינוק יהיה כמותם. דהיינו, אין קשר לכך שהם עצמם צדיקים, אלא שיכוונו כוונות טובות במעשיהם, ודבר זה ישפיע טובה על התינוק. בעהי"ת עוד נרחיב בל"נ בעניינים דלעיל באחד השיעורים בעתיד.

*********************

השלמה (ממוצש"ק וישב התשע"ג) בעניין חתן שנמחלים לו עוונותיו ביום חופתו, והאם דוקא כשעשה תשובה.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק מקץ התשע"ג.

איתא בירושלמי [מסכת ביכורים פרק ג' הלכה ג'], רבי זעירא, הוון בעיין ממניתיה, ולא בעי מקבל עלוי. רצו למנות את רבי זעירא, מי שנקרא אצלנו בגמרא בשם רבי זירא, (בירושלמי מוסיפים עא"ן, כי זאת אות גרונית הנבלעת). הוא היה גדול בתורה, ורצו למנותו לתפקיד ציבורי, אבל הוא לא רצה ולא הסכים לקבל. כד שמע ההן תנייא תני, 'חכם, חתן, נשיא, גדולה מכפרת', קיבל עליה ממניתיה. נודע לו דבר חידוש, ברייתא שאומר אחד התנאים, שחכם, כשממנים חכם לתפקיד ציבורי, או חתן, כאשר הוא נושא אשה, או נשיא המקבל שררה על ישראל, הגדולה מכפרת עליהם, ומוחלים להם על כל עוונותיהם. כאשר שמע זאת ר' זירא, הסכים והתרצה.

ומביא על כך הירושלמי ראיות. חכם, מה הראיה שמוחלין לו על כל עוונותיו? מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן [ויקרא י"ט, ל"ב], מה כתיב בתריה, וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ [שם ל"ב], מה הגר מוחלין לו על כל עוונותיו, אף חכם שנתמנה מוחלין לו כל עוונותיו. הרי בתורה מובא איסור לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ [שם י"א], ואילו עניין הונאת גר נכתב אחרי כן, בלי קשר לעניין דלעיל. לכאורה, היה צריך ויותר מתאים לצרף את עניין 'וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו', ביחד אתם, שהם עניינים דומים. מדוע התורה דחתה זאת, וצירפה זאת לעניין של 'מפני שיבה תקום'? אלא שסמיכות העניינים באה ללמד אותנו, ששיבה, 'והדרת פני זקן', היינו זקן בתורה ובחכמה, וכן 'וכי יגור אתך גר', דהיינו גר שנתגייר מוחלין לו על כל עוונותיו, וא"כ גם חכם כשנתמנה, מוחלין לו על כל עוונותיו. זאת מלמדת הסמיכות.

לגבי חתן, מהיכן לומדים שמוחלין לו על כל עוונותיו? חתן, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל. כתוב בסוף פרשת תולדות, וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֳלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה [בראשית כ"ח, ח'-ט']. אומר הירושלמי, וכי מחלת שמה? והלא בשמת שמה? הרי בפרשת וישלח כתוב, ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות. מדוע היא נקראת מחלת? אלא שנמחלו לו כל עוונותיו. אפילו עשו הרשע, שהספיק ביום אחד לעבור על חמש עבירות חמורות, נתאר לעצמנו איזו רשימת עבירות היו לו בכל הימים, אבל כאשר הוא נשא אשה, וזאת כבר היתה אשה הגונה, בתו של ישמעאל, לא כמו נשותיו הקודמות שהיו עובדות ע"ז, כמש"נ 'ותהיינה מורת רוח'. א"כ מפני שנשאה, מחלו לו על כל עוונותיו. אם כך לעשו הרשע, ק"ו לאחרים, ק"ו ליהודי.

לגבי נשיא, מאיפה לומדים זאת? נשיא, שנאמר בן שנה שאול במלכו. וכי בן שנה היה? אלא שנמחלו לו כל עוונותיו כתינוק בן שנה.

דנים בספרים, לגבי עניין זה של חתן, שנמחלים לו כל עוונותיו, לכאורה מה נפשך, הוא עשה תשובה או לא עשה תשובה? אם עשה תשובה, א"כ גם מבלי שיהיה חתן מוחלין לו על כל עוונותיו. ואם לא עשה תשובה, מה מוסיף בזה שהוא נושא אשה? מה זה נותן? וכי זו סגולה שביום זה ימחלו לו על כל עוונותיו?

ואכן ישנם שרצו לומר, שזה אפילו בלי שיחזור בתשובה. כי הרי לומדים זאת מעשו, וכי סלקא דעתך שעשו עשה תשובה? לכאורה לא מצאנו שהוא עשה תשובה. א"כ רצו להוכיח מפה, שאפילו בלי שהחתן עשה תשובה, מוחלין לו על כל עוונותיו.

כידוע, יש נושא נוסף שדנים עליו בספרים, לגבי ברית מילה. מביאים בספרים בשם מדרש, לא ידוע היכן נמצא מדרש זה, אבל בהרבה ספרים מביאים שכך נמצא במדרש, שכל אלה המשתתפים במצות ברית מילה, אליהו הנביא ביקש מהקב"ה שימחל להם על כל עוונותיהם. גם על כך דנים המפרשים, מה פירוש? הנמצאים שם חזרו בתשובה או לא חזרו בתשובה? לכאורה מדברים באופן רגיל, אנשים באים לברית מילה, ואליהו הנביא לא מסכים לבוא כי אינו יכול לסבול עוברי עבירה, לכן הקב"ה הסכים לאליהו בדבר זה, ומוחלים לכולם על כל עוונותיהם. לא רק לאבי הבן ולסנדק, אלא לכל הציבור. כי אליהו הנביא לא מסוגל להיות בחברה כזאת, הוא הרי אמר 'קנֹּא קנאתי', אינו יכול לסבול להיות במחיצת עוברי עבירה. א"כ דנים גם על כך, שלכאורה הציבור לא חזרו בתשובה, א"כ כיצד נמחלו להם עוונותיהם? ואכן לכאורה הדבר פלא, וזה נושא שצריך לדבר עליו בפני עצמו.

בכל אופן, ישנם שרצו להביא מפה ראיה, כמו שחתן מוחלין לו על כל עוונותיו, ומשמע אפילו אם אינו חוזר בתשובה, א"כ ה"ה בברית מילה. אמנם יש מנהג שהחתן מתענה בערב חופתו, ובעצם זוהי סיבת הדבר, כדי שהתענית תסייע לו לחזרה בתשובה. אבל בפשטות גם אם אינו חוזר בתשובה מוחלין על כל עוונותיו.

מאידך יש טענו, שאכן עשו חזר בתשובה. הדבר לכאורה כתוב במפורש במדרש רבה על הפסוק 'וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשיו אל ישמעאל', אומר המדרש, רבי יהושע בן לוי אמר, מלמד שנתן דעתו להתגייר. דהיינו, לחזור בתשובה. מחלת, מלמד שנמחלו לו כל עוונותיו. כך מסיים שם בבראשית רבה. אולם מובא שם במדרש דעת רבי אלעזר, החולק על כך. הוא אומר, אם היה כתוב שעשו הוציא את נשיו הראשונות, דהיינו שגירשם, אז אפשר היה לומר שחזר בתשובה. אבל כעת שכתוב שנשא את מחלת 'על נשיו לו לאשה', היינו שהוסיף רשעה על רשעה. כבר לא היה מספיק לו הרשעות הראשונות, אלא שעוד הוסיף עליהם, א"כ הוא לא תיקן את עצמו. אם אכן הוא רצה לחזור בתשובה, היה צריך לגרש את נשיו הראשונות, שהיו עובדות ע"ז, ובגללם גם הוא עבד ע"ז, הן עשו מורת רוח ליצחק ולרבקה. זוהי דעת רבי אלעזר. אבל אליבא דרבי יהושע בן לוי, שאמר שעשו 'נתן דעתו להתגייר', ומחלו לו על כל עוונותיו, א"כ רצו להוכיח מפה, שזו הראיה שעשו אכן עשה תשובה.

אולם לפענ"ד, צריכים לדייק. לא כתוב שעשו חזר בתשובה, שהוא התגייר, אלא ש'נתן דעתו להתגייר'. דהיינו, הוא רק הרהר בתשובה, היתה לו הוה אמינא לחזור בתשובה.

דיברתי בעבר [מוצש"ק קורח ה'תש"ע], לגבי המנהג שנהגו בדורנו זה, אפילו שאבותינו לא נהגו כך, לומר בברית מילה פסוקי שמע ישראל וי"י מלך וגו'. בדורות שעברו, אבותינו לא נהגו זאת. גם האשכנזים בחו"ל לא נהגו זאת. אבל היום, התקבל מנהג זה והתפשט. כתבתי בשע"ה [יו"ד חלק תורה ומצוות סי' קנ"ט סעיף י'] שלא הזמן כעת לומר זאת. הכל טוב ויפה. אבל במציאות, רואים שני דברים. ראשית, אני רואה שמגיעים לברית מילה, ובין כה וכה ישנה הפסקה שלא עושים כלום, אם כן לא נורא אם יגידו אפילו מזמור תהלים, זה יותר טוב בשיתבטלו ויפטפטו. א"כ עדיף שיגידו אז שמע ישראל. אבל יתירה מכך, מתוך הדברים דלעיל התעוררתי, שכיון שלצערינו משתתפים היום בבריתות גם הרבה אנשים שהם פורקי עול תורה ומצוות, ואולי גם אחרי הברית מילה רואים שבעוה"ר הם עדיין לא חזרו בתשובה, אבל אולי אם הם שמעו בברית מילה שמע ישראל וי"י מלך, אולי נתנו ליבם לעשות תשובה. כמו עשו, לכל הפחות. אולי הם מתחילים לחשוב, לתת דעתם להרהר בתשובה. הרי כתוב, שבני ישראל כשהיו במצרים, אפילו שעדיין הם לא תיקנו את עצמם, אבל חז"ל אומרים שהיה בליבם לחזור בתשובה. כל אחד נתן דעתו לכך, אע"פ שלא ידע מה יש בלב חבירו.

לפי"ז אפשר לתרץ את השאלה ששאלנו, מפני שבעצם אי אפשר לשאול פה מה נפשך, האם החתן חזר בתשובה או לא חזר בתשובה. כי אין הכי נמי, ודאי שאם אדם חוזר בתשובה, אפילו מבלי שיהיה חתן נמחלין לו עוונותיו. אבל פה בחתן, מועיל דבר זה, שהוא נותן את דעתו לכך ורוצה לתקן את עצמו, ורצון זה בלבד כבר מצטרף לתקן את העניין.

בתשובה לשאלה מהקהל: יש צד לומר שזה רק בצירוף, כמו תשובה ומיתה. מהרח"ו נוקט כך בספר עץ הדעת טוב [דף ל"ב].

בתשובה להערה מהקהל: נכון, בגמרא בבלי מסכת יבמות [דף ס"ב ע"ב] כתוב רק 'מתפקקין עוונותיו', לכאורה משמע שזה כמו פקק, שסותמים להם, ונראה כיצד יתנהג. אבל בירושלמי כתוב 'מוחלין עוונותיו'. הפוסקים שמביאים שמוחלין, זה עפ"י הירושלמי. אה"נ, יכול להיות שהבבלי חולק על כך.