מדור "דקדוקי תורה", על פרשת תולדות

מדור "דקדוקי תורה", על פרשת תולדות.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק וישלח התשע"ו.

בפרשת תולדות, וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו[בראשית כ"ז, ט"ל], כתב היפ"ה כך, כך הוא בכל התיגאן והדפוסים, ופשוט. ומש"כ בתאג המרגלית אינו למהרי"ץ, ולא נמצא בשום כת"י של חלק הדקדוק, ואינו אלא תוספת דברי מעתיק טועה ששורבבו בשוגג ע"י מהדיר התאג הגדול בשנת התשי"ט, ומשם לתאג המרגלית, ואח"כ לספרו של הרשי"ה, ואכמ"ל. דהיינו, ישנן שתי נוסחאות. ישנה גירסא, וי֛ען יצחק אביו', וכך הוא בספרים הרגילים, וכך המנהג. וישנה הערה, כי כתוב שצ"ל 'ויען יצח֛ק אביו', התביר בתיבת יצחק.

לפענ"ד, עכ"פ אין צורך לגעור, במי שקורא כך. כיון שגם אם לא ברור, מי כתב את ההערה הזאת, מ"מ הדבר ברור, כי מי שכתב כך, ש'כך הוא בכל התיגאן המדוקדקות', לא היה שוטה. בודאי שראה נוסחא כזאת. יש בכך גם רמז, 'ויען יצח֛ק אביו'. לכאורה, מדוע יצחק אבינו היה צריך לענות לעשיו? התשובה היא, כי זה היה מתוך רחמנות, מפני שהוא אביו. לכן נאמר, 'ויען יצח֛ק אביו', הפסק קצת בתיבת יצחק. הסיבה של 'ויען יצח֛ק', מפני שהוא 'אביו'. גם הטעם תביר, הוא מלשון שבירה. דהיינו, יצחק אבינו הוא מדת הדין. אבל נשבר ליבו בקרבו, והתעוררה בו מדת הרחמנות.

יש לי אריכות גדולה על זה בס"ד בספר נפלאות מתורתך, והמסקנא שהגירסא השנייה איננה טעות. אמנם בדרך כלל, לא גורסים כך. אבל מי שיגרוס כך, אין לגעור בו.

בפרק כ"ז פסוק מ"א, וְאַֽהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹ֖ב אָחִֽי, הוא כותב כך, הטפחא בתיבת יעקב. ר"ח קורח. ובתיגאן של בניה ועוד אחרים, אינו כן. בכל אופן, המנהג הוא, כפי שכתוב כאן בשם מהר"ח קורח, שהטפחא היא בתיבת יעקב, ולא בתיבת ואהרגה. כך המקובל לקרוא, גם בלי קשר למהר"ח קורח. בלעדיו. כך למדנו, 'ואהרגה את יעק֖ב אחי'. גם בדבר זה, ישנו טעם. הכוונה היא, כי הוא יהרוג את יעקב, למרות שהוא אחיו. כי אחרת, הדבר איננו חידוש, כי מי אינו יודע שיעקב הוא אחיו. לכן, הטעם בא להפסיק. המלה 'אחי', אינה באה רק לומר שיעקב הוא אחיו של עשיו, כפי שהוא לגורסים יעקב במארכה, כיון שהדבר בלא"ה ידוע.

בפרק כ"ט פסוק כ"ב, עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ, כתוב שם כך, כן הוא בחמש עשרה תיגאן קדמוניות ומדוייקות שראיתי, ובכללן שניים של בניה הסופר, ואחד של מהר"י בשירי, ועיקר. אבל בדרך כלל, המנהג הוא ההיפך. דהיינו, נהוג לקרוא את הטפחא במלה השנייה, 'עשר אעשר֖נו לך'. וכבר דיברנו [בשיעור מוצש"ק נח התשע"ו] על העניין הזה, של 'חמש עשרה תיגאן', כי אפילו אם יימצאו שלושים תיגאן, הדבר איננו קובע. וגם שישנו בכך עניין, כי 'עשר אעשרנו' היינו, פעמיים מעשר. אבל אם אתה אומר עש֖ר אעשרנו', אין כאן את הרמז על החומש.

אני אומר את הדברים ממש בקצרה, כיון שהמטרה היא לדעת ולקבוע בעיקר את המסקנות. כיון שאם נדבר על כל פרט ופרט, אפשר יהיה לדבר על כל נושא במשך שעה. וכבר אמרתי, כי מה שאני מעיר על חומש "תורה קדומה", כיון שזהו הספר שלנו, בה"א הידיעה. דהיינו, זהו הספר הטוב ביותר, ואני מעיר בשיעורים הללו רק על דברים מסויימים, בכדי שהדבר יהיה מושלם.

ההערות שלי, הן על המהדורא עם פירוש רש"י המנוקד. ישנם הבדלים בין המהדורות. אני מדבר על המהדורות דלקמן. בראשית, שנת ה'תשס"ה. שמות, ה'תשס"ו. ויקרא, ה'תשס"ח. במדבר, ה'תשע"ג. ודברים, שנת ה'תשס"ו. אלו הספרים הנמצאים בידי, וההערות שאני אומר הם כלפיהם. כך שאם ישנה גירסא אחרת, במהדורות האחרות, אזי אינני מתייחס לכל המהדורות, אלא רק לגבי המהדורות שאמרתי כעת, שהן האחרונות והמושלמות עכ"פ לעת עתה.