וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים (וירא)

למה נבנה בית המקדש דוקא בהר המוריה, והאם יש אמת ב"מעשה בשני אחים וכו'" כסיבה לבניית בית המקדש במקום זה.

מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק האזינו התשע"ג.

מה הסיבה שהקב"ה בחר דוקא בהר המוריה? בגלל שבמקום זה נעשתה עקידת יצחק. כדי שתעמוד לנו זכות עקידת יצחק, שנעשתה שם בהר המוריה. אבל הוא לא גילה זאת, עד שהגיע זמן דוד המלך. אמנם לא דוד המלך הוא שבנה אותו, אלא בנו שלמה המלך, אבל דוד המלך הוא שקנה את המקום מאת ארונה היבוסי.

ישנה סיבה נוספת מדוע בית המקדש נבנה בהר המוריה, כי זהו המקום היחידי בא"י שלא נעבדה בו עבודה זרה. הרי הכנענים לא הניחו הר או גבעה בא"י שלא עבדו עליו ע"ז. אבל את המקום הזה הקב"ה שמר, שבמקום זה לא יהיה ע"ז, על מנת לשכן שמו שם. וק"ו אם מקום זה היה תחילה עֵמק, הדבר עוד יותר מובן, כי הם בכלל לא חשבו לבנות שם ע"ז, משום שהם בנו ע"ז רק על ההרים והגבעות.

בתשובה להערה מהקהל: גם בדורינו שיש שם את המסגף שלהם, לא ידעו בדיוק איפה לבנותו. הם לא בנו אותו על מקום בית המקדש ממש. חוץ מזה, הם לא עובדים ע"ז. הרמב"ם אומר [רפ"ו מהל' בית הבחירה] שמקום בית המקדש לא היה במישור, אלא במעלה ההר. א"כ הם לא הצליחו, והמקום נשאר שמור. אבל גם אם נגיד שכן, בכל אופן עבודה זרה זה לא היה.

טעם שלישי, שנבנה בית המקדש בהר המוריה, כתוב בזוה"ק, שבבריאת העולם הקב"ה כביכול התפלל על אבן שתיה, יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי, ויגלו רחמי על מדותי. והכלל הוא, כל מקום ששרתה בו שכינה, אין סטרא אחרא יכולה לשלוט שם. סטרא אחרא יכול לשלוט רק במקום פנוי. אבל כיון שכבר היתה פה חניה לקדושה, במקום זה היתה השראת שכינה,א"כ סטרא אחרא כבר אינו יכול להתקרב למקום הזה.

אלו שלושה הטעמים, מדוע נבנה בית המקדש בהר המוריה. האם מישהו יודע טעם נוסף?

ישנה עוד סיבה מפורסמת, למה נבנה בית המקדש באותו המקום. כעת היגענו למה שפתחנו בו, 'שבת אחים גם יחד'. ישנו סיפור מפורסם על שני אחים, חלק אולי מכירים אבל אני רואה שחלקם לא, מעשה על שני אחים שנפגשו שם, ועל סיפור זה ברצוני לדבר. בשביל זה הקדמתי מה שאמרתי בתחילת השיעור, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הסיפור שמספרים אותו, נמצא בהרבה ספרים. אבל צריכים לברר, האם הסיפור הזה נכון או שאינו נכון. לכן ברצוני לשתף אתכם, שתגידו לי מה דעתכם. אגיד לכם איזה הערות יש לי בנושא הזה, אבל בהתחלה אספר אותו.

סיפור זה, מביאים רבים בשם ספר מקוה ישראל, חיברו הר"ר ישראל קושטא, שהיה רב ודיין בליוורנו, ונדפס בשנת תרי"א. אני קורא לכם מתוך ספר נחלת צבי, כי את ספר מקוה ישראל עצמו לא הצלחתי להשיג. כנראה הוא לא העתיק אותו כלשונו, אבל כך הוא כותב בפרשת דברים דף ט"ו. שנים רבות לפני בניין בית המקדש, היו דרים על מקום בית המקדש שני אחים, אשר חיו באהבה ואחוה עצומה. לימים, קיבלו שדה בירושה מאביהם, וחילקוהו בינהם שוה בשוה. בכור האחים היה חשוך בנים, ואילו אחיו הצעיר נתברך במשפחה ברוכה. באחת הלילות, נדדה שנת הבכור, והתחיל לחשוב על אחיו הצעיר אשר עובד בזיעת אפיו לכלכל את משפחתו הענפה. הבכור לא היה נשוי. פה כתוב 'חשוך בנים' אבל זכורני שכתוב שלא היה נשוי. כנראה יש נוסחאות שונות. בכל אופן, הוא מתחיל לחשוב, מסכן אחי הצעיר, איך הוא יפרנס את המשפחה שלו? נתעוררו בקרבו רגשי אשמה. היתכן שהוא בתורת אדם בודד יקח בתבואה היוצאת משדה שירשו מאביהם שוה בשוה עם אחיו שיש לו משפחה גדולה? מה פתאום, הוא יש לו משפחה גדולה לכלכל, ואני לבד. מיד ירד ממיטתו, באמצע הלילה, לא הצליח לישון, והעביר חלק גדול מתבואתו לחלקו של אחיו הצעיר. כאשר גמר לעשות דבר זה, חזר למיטתו ושינתו ערבה לו.

אך גם לאחיו הצעיר קרה כדבר הזה, ששנתו נדדה בלילה ההוא. ממש מעשה נסים, באותו לילה נדדה שנתם של שניהם. והתחיל לחשוב על אחיו הבכור, שלא זכה להקים משפחה. אני כבר מסודר ויש לי ילדים, אבל הוא עוד צריך להתחתן, ובודאי יהיו לו הוצאות בעתיד. ועוד מעט יגיעו ימי הזקנה, ומי ישתדל לפרנסו ולבוא לעזרתו? לכן החליט, שחלק גדול מהתבואה מגיע לאחיו הבכור, בכדי שיוכל לחסוך לימי זקנתו. ירד באמצע הלילה, ולקח חלק גדול מתבואתו, ובהשקט העבירם לחלק השדה אשר לאחיו הבכור. בקיצור, זה נתן לזה וזה נתן לזה. בבוקר, יצאו שניהם אל השדה, כל אחד מסתכל, בטוח שלשני יהיה יותר, אבל הם רואים שזה אותו הדבר. ומה מאד השתוממו לראות, שאין שום שינוי ניכר בשדותיהם, ולשניהם יש אותה כמות שהיתה להם אתמול לפני שהלכו לישון. לא הבינו מה קרה כאן.

בלילה השני, שוב החליטו כל אחד להעביר מתבואתו לחלק אחיו. אך הפעם, נפגשו שניהם בעת פעולתם, ונפלו אחד על צוארי השני, ובכו בכיה מתוך שמחה עצומה באהבה גדולה. האהבה העצומה הזאת שהיתה בין שני האחים, עוררה רעש גדול בשמים, ואז הוחלט בשמים שבמקום זה יבנה בית המקדש.

[מרן שליט"א פונה לציבור בשאלה:] מי מאמין שהסיפור הזה נכון?

כעת אקרא לכם את הסיפור, מתוך ספר מעיין השבוע בפרשת ראה [עמ' רמ"ו]. הוא מביא את השאלה הזאת וכותב כך, באיזה המקום בחר ה' לשום את שמו, ומדוע דוקא בו בחר ה'?

התשובה ידועה, המקום הוא הר הבית שעליו נבנה המקדש, וישוב ויבנה עליו במהרה וכו'. והוא נבחר לכך מראש מקדם. שם הקריבו אדם הראשון הבל ונֹח, שם נעקד יצחק אבינו, ושם הקריב אברהם אבינו את האיל.

אבל בספר מעשה נסים, מצאנו סיבה נוספת, ובה לקח נוקב לנו, לכל אחד ואחד. וזהו הסיפור. המקום עליו נבנה בית המקדש, היה שדה נחלתו של איכר אחד. בפטירתו, היתה השדה לנחלתם של שני בניו. לאחד משפחה ענפה, אשה ובנים, והשני עדיין רווק. התגוררו האחים בבית אביהם בשלום ובשלווה, ועיבדו יחדיו את חלקת השדה. חרשו וזרעו, השקו ועדרו בזיעת אפם, וקצרו ברינה. אילמו אלומים ועימרו עומרים, חבטו את השיבלים ועשאום שתי ערימות גורן, שוות בגדלן. שבו אל הבית שמחים בעמלם.

בלילה, נדדה שנתו של האח הרווק. אמר לנפשו: אין זה הוגן. אני, רווק אני, והוצאותי מועטות. אוכל אני מן היד אל הפה, ומתכסה באשר אמצא. לא כן אחי יקירי, יש לו אשה ובנים וחייב הוא לפרנסם ובכבוד. וכיצד אטול לעצמי מחצית מן היבול? לא, אין זה הוגן. כך אמר, וקם ממטתו. חמק החוצה באישון לילה, התגנב אל השדה, נטל אלומות מגורנו ונשאן לגורן אחיו. אותה עת, נדדה שנת אחיו. אמר לאשתו: אין זה הוגן. אני, אושרי רב הוא, חנני ה' באשת חיל, ובבנים ובבנות כשתילי זתים, בני פורת. ואחי רווק הוא, חייו משמימים. גם חייב הוא לחסוך כסף לנדוניה, ליתן דמי מוהר. אין זה הוגן שנתחלק חלק כחלק. בואי עמי, ונעביר מחלקנו לחלקו. עשו כן. קמו בלאט והלכו לשדה, ונשאו אלומות מגורנם לגורנו. קמו בבוקר והלכו לשדה,  וראו זה פלא: שתי הערימות שוות כביום אתמול. השתאו, ולא אמרו מאומה. החליטו לתקן את המעוות בלילה הבא וכו', עשו אותו הדבר. פה קצת הסיפור אחר. בקיצור, עשו כן בלילה השלישי והרביעי, ולא הועיל מאומה. החליטו, כל אחד לחוד, לחקור בדבר. הסתתרו בגורן, התחבאו כדי לראות מה קורה, איזה מלאכים מעבירים פה את הערימות? איך רואים בבוקר שזה נשאר שווה? ולא אירע דבר. החליטו לשאת את האלומות, הגיחו ממחבואם, ופגשו זה בזה באמצע הדרך. השליכו את האלומות מכתפיהם, וחיבקו איש את אחיו. אמרו, אכן נודע הדבר. וכו'.

וה' משמים השקיף, ממכון שבתו ראה, ובחר באותו מקום אשר חשבו בו האחים על טובת אחיהם, איש על טובת רעהו. במקום זה בחר להשרות את שכינתו ולבנות את ביתו. והרי כאן הבנה חדשה בכתוב 'ואהבת לרעך כמוך - אני י"י'. במקום בו שוררת אחות אחים, שוכנת השכינה.

נפלא הסיפור, באהבת אחים, נבנה בית המקדש. ובשנאת אחים, חרב. דהיינו שנאת חנם. עכשיו תשמעו איזה מוסר השכל, אבל בתי מקדש רבים יש. כל בית כנסת ובית מדרש, הוא בית מקדש מעט. השכינה תשרה בו, כמדת האחוה השוררת בין מתפלליו ולומדיו. הוא לוקח מזה מוסר. וכל בית בישראל, מעון הוא לשכינה. איש ואשה זכו, שכינה ביניהם. לא זכו, אש אוכלתן רח"ל, כאש שהחריבה את בית המקדש. ואיך יזכו? בכך שכל בן זוג יחשוב על טובת רעהו. איך להקל, איך לשמח. כך ירויחו שניהם, וכך ישרו שכינה במעונם. עד כאן הסיפור.

הסיפור מובא בעוד הרבה ספרים, ויש אפילו כאלה שכתבו עליו "אמרו חכמינו ז"ל".

אבל התברר, שמקור הסיפור הזה הוא מבני דודינו הערבים. הסיפור לא ממעי ישראל יצא, אלא הוא בא מאומות העולם. מישהו בדק זאת. סיפור זה נדפס לראשונה ע"י איזה גוי נצרי, שהסתובב פה בארץ ישראל ושמע כל מיני סיפורים מהערבים, והוא הראשון שהדפיס זאת. כך כתוב בספר ירושלם חלק ד'. הפעם הראשונה שסיפור זה נכתב לפיהם, היה בשנת תקצ"ה. תעשו חשבון, אנחנו בשנת תשע"ג, זה פחות ממאתיים שנה. אז הדפיסו את הסיפור הזה, ומאז הוא נפוץ בכל העולם, גם אצל גויים, וגם אצל יהודים שאהבו זאת. היהודי הראשון שהדפיס אותו הוא רבי ישראל קושטא, בספר מקוה ישראל, בלוורנו, דף רי"א. ומשם התפרסם סיפור זה אצלינו.

לפי ענ"ד, ראשית, אינני יודע אם הסיפור נכון. כי איך נדדה שנתם בדיוק באותו הלילה? זה נשמע קצת משונה. צריך נס בשביל שיקרה דבר כזה. אני מבין שרוצים לומר פה שהם עשו מעשה חסד, אבל איך בדיוק נדדה שנתם? זה נשמע לי קצת תפור... אמרנו שלשה טעמים שכותבים חז"ל, או משום שזהו מקום עקידת יצחק, או בגלל שלא נעבדה בו ע"ז, או מפני שבבריאת העולם הקב"ה התפלל שם על אבן השתיה. אבל את הסיפור הזה, לא מצאנו נזכר אצלינו בשום מקום.

אבל השאלה היא, למה המציאו הערבים את הסיפור הזה? חושבני שהסיבה לכך פשוטה. הרי הישמעאלים אינם מאמינים בעקידת יצחק, א"כ הם צריכים להסביר, למה נבנה בית המקדש במקום הזה. היום, הם כבר מכחישים שבכלל היה שם בית המקדש, מכחישים ששלמה המלך בנה את בית מקדש. היום הם אומרים, שזה שלהם מאז ומעולם. הם לא רוצים בכלל להודות שפעם היה שם בית המקדש של עם ישראל. הסיבות שגורמות להם לומר כך, ידועות ומובנות. אבל בעבר הם הודו. א"כ, כדי להסביר למה במקום הזה דוקא, והרי בעקידת יצחק אינם מאמינים, א"כ היו צריכים להמציא סיבה לזה.

לולא זאת, אם אכן הסיפור הזה היה נכון, הייתי יכול למצוא לכך אסמכתא מפורשת. תראו כמה אפשר לטעות. ממש פלא. צריכים לדעת, לכל דבר שאומרים או שמפרשים, צריך שיהיה יסוד נכון, ועליו אפשר להביא ראיות. אבל אי אפשר להתחיל מראיה. כי ראיה, אסמכתא, אפשר להביא על כל דבר. תראו, הרי מה כתוב בתהלים בפרק שלפני הפרק בו כתוב 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'? כתוב כך, אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַי"יָ מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר [תהלים קל"ב ג'-ו']. מה הפירוש 'הנה שמענוה באפרתה'? כשהייתי בעיר אפרת, היא בית לחם, ששם נולד דוד, שמעתי כי יום אחד יתגלה המקום הנבחר להיות שם בית המקדש. וכמו שפירש הרד"ק שם. ועתה איפה מצאנוה? 'בשדי יער'. א"כ זהו השדה שבסיפור. היו שם גם עצי יער.  נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה י"י לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ [שם]. וסמיך ליה, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. לכן במקום הזה שנפגשו האחים, נבנה בית המקדש.

נראה לי, מה שגרם פה את הבלבול, כי הרי מדברים שם בסיפור שהם היו מאספים את התבואה בגורן, א"כ הם חשבו שזהו גורן ארונה היבוסי. אולי מישהו פה בלבל וערבב את הסיפור, לא ידע בדיוק.

לגופו של עניין, חושבני שאסור לומר את הסיפור הזה בתורת סיבה לבניית בית המקדש בהר המוריה. משום שאין שום מקור בספרי ישראל, בכתבי הקודש ובספרי רבותינו, וק"ו בספרי חכמי תימן, לא שמענו ולא ראינו את הסיפור הזה. זהו סיפור בדוי. יכול להיות שאת הסיפור עצמו אפשר לספר, כי יש בו מוסר השכל, ואחז"ל 'חכמה בגויים תאמין', וגם שלא ברור שהסיפור בא מהם, אף כי מסתבר שהדבר כך לפי כל הסימנים והעקבות, אבל בכל אופן נגיד שיש בסיפור זה מוסר השכל.

אולם לפי ענ"ד, גם המוסר־השכל שיש פה הוא פגום. נותן טעם לפגם. לכאורה מה המוסר? כמה אדם צריך לעזור לשני. אבל למה אתה מדבר שהם היו שני אחים? ואם הם לא היו שני אחים ממש? אתם יודעים, מישהו המציא תוספת לסיפור, שהם היו תאומים. אם תראו עוד איזה דמיונות הוסיפו לסיפור הזה... אקרא לכם. יש מישהו שהוסיף לסיפור הזה עוד כל מיני חלומות. שלמה המלך התחיל לבנות את בית המקדש, וכל מה שהוא בנה ביום, נהרס בלילה. אלו דמיונות, אבל כתבו זאת בספרים. הוא ראה שלא הולך לו לבנות ביום, החליט לבנות בלילה, ושוב נהרס ביום. אז מה עושים? יום אחד הוא יצא לטייל, ושמע ציפור מספרת לחברתה. תראו איזה בדותות עשו. איך הוא ידע על שני אחים? הוא שמע מציפור. ויש אומרים ששמע בת קול שאמרה זאת... הוא עקב אחרי האחים ומצא אותם שנפגשו. אמר להם, תמכרו לי. אמרו לו, תיקח אותה במתנה. ואז, לא רק שהבניין לא נהרס, אלא שהבניין נבנה במהירות. כל מיני חלומות ודמיונות של אנשים הוסיפו לסיפור הזה. לא היה ולא נברא. זה גם לא יכול להיות, הדבר הוא שקר וכזב, כי זה נגד המקרא. הרי לפי"ז שלמה המלך לא ידע היכן לבנות את בית המקדש. מה הפירוש שלא ידע? הרי כבר דוד המלך קנה את השדה מארונה היבוסי. איך שלמה המלך מחפש איפה לבנות, כשכבר בזמן דוד המלך נקבע המקום, והוא אמר לו פה המזבח לה'. אלו פסוקים מפורשים, גם בספר מלכים וגם בדה"י. אלא שהוסיפו כל מיני דברים.

וכבר אמרנו גם־כן, שהמוסר־השכל הוא פגום. הבאנו בהתחלה בשם חובות הלבבות, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, שהאחד יעזור לשני ולא ידאג רק לעצמו, אכן זה מוסר השכל, אבל זה לא רק באחים מבטן דוקא. אלא מדובר על כל אדם, כל יהודי שעוזר לשני, בכל חברה. כשמדברים על 'שבת אחים', לא חייב להיות אחים מבטן אחת דוקא. כל ישראל אחים. מדובר על כל אחד שעוזר לשני, וגומל עמו חסדים.

בעז"ה שנזכה בקרוב, אכי"ר. אנו מתפללים בחג הסוכות, כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹדִ'ים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג [תהלים מ"ב, ה'], שנזכור את בית מקדשנו ותפארתנו, לדעת מה הן הסיבות האמיתיות לבניית בית המקדש במקום זה, ששם נעשתה עקידת יצחק, וזאת הסיבה האמיתית והעיקרית לדבר.