|
מוצש"ק כי תצא - התשע"ט60:00 דק' 20 עמ' |
||||||||
מספר צפיות: 4275 | ||||||||
נושאי השיעור: ביאור דברי הרדב"ז והחת"ס בעניין פירוד הקהילות, שלעתים הוא נצרך למרות הצורך באחדות, והנוגע לפירוד קהילותינו בלדי ושאמי. המשך התייחסות מרן שליט"א לדברים החמורים הכתובים בספר 'ויצבור יוסף בר' כנגד אמירת קדיש דעתיד, והוכחות לכך שקדיש דעתיד נקבע בכל התפילות על ידי גדולי ישראל בכל ארצות המזרח מלפני מאות שנים. התימנים אינם משועבדים לפסקי הרמב"ם, אלא שרוב פסקיו התאימו למנהגי התימנים. תירוץ רביעי לגבי השאלה [משיעור מוצש"ק ראה] מדוע אבותינו נע"ג לא אמרו קדיש דעתיד לפני התפילה בסיום ברכות התורה. קושיית מרן שליט"א כלפי כל העדות, מדוע לא אומרים קדיש לאחר אמירת פיטום הקטורת שלפני תפילת המנחה, והשארתה ב'צריך עיון'. שיטת ביהכ"נ אלשיך בתימן שלא לומר קדיש דעתיד אלא רק בתשעה באב ובקבורת המת, והאם שיטתם אכן התבססה על דברי הרמב"ם, כפי שהבין הרע"מ קורח זצ"ל. הוכחה משיטת מהר"י בשירי זצ"ל שהבין כי העיקר הוא לומר קדיש דעתיד, לאפוקי ממי ש"לא שם לב" לדבריו. דחיית הטענה כי האר"י ז"ל התנגד כביכול לאמירת נוסח קדיש דעתיד, והבנת דבריו בשער הכוונות. אשה יכולה להיקרא בשם 'רבנית' למרות שאינה חכמה גדולה, ואין לחשוב שתואר זה הגיע מהרפורמים ח"ו. דחיית דברי הרב מאזוז שליט"א שפורסמו בעלון 'בית נאמן' בדבר הגיית הביטוי קמץ הנהוג אצל התימנים והאשכנזים, והסבר שכל טענותיו המופרכות הן רק לפי איך שהוא רגיל להגות בנוסח תוניס ולא לפי הביטוי שלנו. | ||||||||
ט"ו אלול ה'תשע''ט | ||||||||
|
||||||||
|
כניסה לחברים רשומים |
|