מנהגים תימן נוספים שאינם כדעת הרמב"ם

בס"ד, תמוז ה'תשע"ח:

לכבוד מערכת הקובץ הנפלא והמיוחד דברי חפץ, שלום וברכה:

בגליון העשירי דף רמ"ד, הובא מאמרו של־הרה"ג אסף לוי שליט"א, שבו ליקט בטוב טעם עשרות מנהגים דנהיגינן דלא כרבינו הרמב"ם. וראיתי להוסיף על דבריו בשני מקומות:

ברכת שהחיינו בעת עשיית הסוכה

א) לגבי מה שכתב בדף רמ"ז אות י"ב, דאין מנהגינו כהרמב"ם לברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה, אלא סומכין על שהחיינו שאומרים בקידוש. יש להעיר שלדברי הגאון רבינו חיים כסאר זצוק"ל, גם להרמב"ם ההוראה למעשה כך היא, כדכתב בביאורו שם טוב על הרמב"ם הלכות סוכה פרק ו' הלכה י"ב ד"ה ומסדר בזה"ל, ודע דאע"ג דאמור התם [סוכה דף מו.] דמברך שהחיינו לכתחילה בשעת עשיית הסוכה, וכמו שנתבאר [בדברי הרמב"ם] בפרק י"א מהלכות ברכות [הלכה ט'], מכל מקום הואיל ואמור שם בסוף דרב כהנא הוה מסדר לכולהו ברכות אכסא דקידושא, עבדינן כוותיה, וכמו שכתבו הגאונים ורבינו ז"ל [עיין בהלכות סוכה שם]. וטעמם, בכדי שבזה יזכו בברכת הזמן העושים סוכה ושאינן עושים. ועוד, שמא ישכח לברך בשעת עשייה, סידרוה אגב ברכת לישב בסוכה, בכדי שיהא זכור ע"כ:

ולדבריו יוצא דמה שכתב הרמב"ם בהלכות ברכות לברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה, אין זו הוראה למעשה, אלא שכתב רק את עיקר הדין:

אמנם לענ"ד נראה שפירושו דחוק מאד. דאם כדבריו, היה לו להרמב"ם לפרש זאת. וכהא דנזהר מרן בשלחן ערוך סימן תרמ"א וכתב שהיה ראוי לברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה, אלא שאנו סומכים על ברכת שהחיינו שאנו אומרים על הכוס של־קידוש יעו"ש:

ומה שהביא דרב כהנא היה מסדר את ברכת שהחיינו על הכוס, אין זה סותר לדברי הרמב"ם, משום דאיכא תרי ברכות שהחיינו, אחת על מצות הסוכה ואחת על היום, והרמב"ם בהלכות ברכות איירי בברכת שהחיינו על מצות הסוכה, ורב כהנא איירי בברכת שהחיינו על היום:

ואכן החיד"א בברכי יוסף סימן תרמ"ג סעיף א', והרב קובץ על הרמב"ם שם בהלכות סוכה, כתבו דלהרמב"ם אעפ"י שבירך שהחיינו על מצות הסוכה בשעת עשייתה, חוזר ומברך שוב בשעת הקידוש על עצם היום. ודלא כשיטת התוספות בסוכה דף מ"ו ע"א ד"ה נכנס, שסוברים דאם בירך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה, אינו חוזר ומברך בקידוש. ומבואר דלהרמב"ם בדוקא מברך בשעת העשייה, ודלא כביאור הגרח"כ. וראיתי בספר אסופת מאמרים דף שמ"ג שביאר דברי הרמב"ם גם כן כהבנת הגרח"כ, וכתב שזהו הפירוש המקובל בדברי רמב"ם. מיהו לענ"ד דבריהם צ"ע:

שוב ראיתי שכהבנת מהרח"כ בדעת רמב"ם, כן ביאר השיירי כנסת הגדולה סימן תרמ"א בהגהת הטור בביאורו השני. מיהו אף הוא כתב שהפירוש הראשון נראה עיקר. גם החיד"א שם שביאר בדעת הרמב"ם כדברינו, העיר על השיירי כנסת הגדולה מדוע נסתפק בדעת הרמב"ם. עוד ראיתי בביאור לחם יהודה על הרמב"ם בהלכות ברכות שם, שגם כן הביא את שני הפירושים הנזכרים:

ועיין בדברי רבינו מנוח על הרמב"ם בהלכות סוכה שם, שהבין גם כן כהבנת מהרח"כ. מיהו לא ברירא לי האם כוונתו לומר זאת בדעת הרמב"ם, או שכך היא שיטתו, וכדעת רבים מן הראשונים. ובפרט שבהלכות ברכות כתב רבינו מנוח על דברי הרמב"ם שם, שעכשיו לא נהגו ישראל לברך שהחיינו אלא עד שעת ישיבה בסוכה, דנראה דאתא לאפוקי משיטת הרמב"ם:

קלף ודוכסוסטוס

ב) בדף ר"נ אות ל', יש להוסיף שאמנם בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר שם כתב שהדברים רק נוטים שהמנהג אצלינו כדעת מרן ודלא כהרמב"ם לעניין מהו הקלף ומהו הדוכסוסטוס, מיהו זכורני שבאחד השיעורים במוצאי שבת לפני כמה שנים[ג], הביא מרן שליט"א ראיה ברורה שמנהגינו בזה דלא כהרמב"ם, ושבמהדורא הבאה של־ספר שלחן ערוך המקוצר יוסיף זאת:

שנים עשר מנהגים בק"ק תימן בסדר ליל פסח שהם דלא כהרמב"ם

ואף אני הקטן, ציינתי לעצמי תוך כדי לימודי בשנים האחרונות, לעת עתה, כמאתים מנהגים ידועים הנהוגים בקהילות הבלדי, שאינם כדעת רבינו הרמב"ם. ונוכחתי לראות שבסדר ליל פסח בלבד, אף שעיקרו מיוסד אצלינו על פי דעת הרמב"ם כידוע, ישנם לפחות שנים עשר פרטים שנהגו בהם דלא כוותיה. ואלו הם:

א] הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ז' הלכה י"א כתב שנותנים בחרוסת חומץ. אולם המנהג ברוב המקומות אצלינו, שאין נותנים בחרוסת חומץ אלא יין בלבד, וכמובא באגדתא דפסחא פרי עץ חיים אות קי"ב:

ב] בדברי הרמב"ם שם פרק ח' הלכה ה' מבואר שרק אחד קורא את ההגדה. מיהו מנהגינו ידוע שכל המסובים קוראים אותה יחדיו, כמבואר בפרי עץ חיים אות ק"כ:

ג] לא נהגו לחלק לקטנים קליות ואגוזים, וכן אין חוטפים מצה זה מיד זה, ודלא כהרמב"ם שם בפרק ז' הלכה ג' שהזכיר שעושים שינויים אלו, כמבואר בפרי עץ חיים אות ס"ו:

ד] שיטת רבי יהודה בפסחים דף ק"ח ע"ב שאין תועלת לתינוקות ביין, ואכן הרמב"ם לא הזכיר חיוב התינוקות בארבעה כוסות, והוכיחו המפרשים דשיטתו כרבי יהודה ודלא כרבנן. אולם מנהגינו שמחנכים את הקטנים בארבעה כוסות וכשיטת רבנן, כמבואר בפרי עץ חיים אות ס"ו:

ה] הרמב"ם שם פרק ח' הלכה א' כתב, מברך על נטילת ידים ונוטל ידיו ע"כ. והוא כשיטתו בהלכות ברכות פרק ו' הלכה ב'. ואנו נוהגים שנוטל ידיו ואחר כך מברך:

ו] הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה שם כתב, מביאין על השלחן שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ע"כ. ואצלינו רבים נהגו להביא רק מין אחד, כמבואר בפרי עץ חיים אות פ"ט. אמנם כתב שם דראוי להחזיר עטרה לישנה וכו':

ז] מנהגינו שכל המסובים אומרים מה נשתנה יחדיו, ודלא כפשט לשון הרמב"ם שם פרק ח' הלכה ב' שכתב שהבן שואל ואומר הקורא (וי"ג לקורא) מה נשתנה, כמבואר בפרי עץ חיים אות קל"ו. ועיין לעיל אות ב':

ח] באכילת הכורך הנהיגו לומר זכר למקדש כהלל, כדברי השלחן ערוך, אף שהרמב"ם לא הזכיר זאת, כמבואר בפרי עץ חיים אות רצ"ב. מיהו יתכן שהרמב"ם מודה דאין קפידא אם יאמר זאת. ודלא כהמשנה ברורה בביאור הלכה סימן תע"ה סעיף א' ד"ה ואומר, שסובר שאין לומר זאת, משום דהוי הפסק בין הברכה לכריכה:

ט] הרמב"ם שם פרק ח' הלכה י' כתב, ויש לו למזוג כוס חמישי וכו'. ואצלינו לא נהגו זאת. מיהו כבר כתב מהרי"ץ דכיון שאף להרמב"ם אינו חיוב, נמנעו מכך, לחשוש לסוברים דיש איסור בשתיית כוס חמישי. ועיין בפרי עץ חיים אות שכ"א:

י] הרמב"ם בתשובותיו (הוצאת מכון ירושלם חלק א' סימן קל"ד) כתב שמברך בורא נפשות לאחר הכרפס, וכשיאכל המרור יברך תחילה בורא פרי האדמה, ויחזור ויברך לאחריו. ובכל זה לא נהיגינן כוותיה, כמבואר בפרי עץ חיים אות ל"ב מד"ה והוא הדין:

יא] הוספת תרומה הבדילנו תוך נוסח הקידוש בליל פסח, וכן הוספת אתה גאלת תוך ברכת אשר גאלנו, כפי שנהגו בקהילותינו, לשיטת הרמב"ם בתשובותיו הוי הפסק, כמבואר בקונטריס מילי דברכות (הנדפס בפסקי מהרי"ץ ריש חלק ב') סימן כ"ד וסימן כ"ה, ובפרי עץ חיים אות מ"ה. אכן לפי מה שחידש בשו"ת עולת יצחק חלק ג' סימן קמ"ח, יתכן שאף הרמב"ם מסכים בזה (וכפי שאמר לי מרן הגר"י רצאבי שליט"א בא' דחול המועד פסח ה'תשע"ח):

יב] הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ח' הלכה ה' גריס בנוסח ההגדה, לפי־כך אנו חייבים וכו' להדר לרומם לגדל ולנצח. וכן היא הגירסא בנוסח ההגדה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות חמץ ומצה. מיהו אנן גרסינן לרומם ולהדר ולנצח ולברך:

[לא הזכרתי את דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם שהובאו במעשה רוקח, דשיטת אביו הרמב"ם להצריך ברכה אחרונה על כל כוס וכוס, ואנו אין מברכים אלא אחרי כוס רביעי, כיון שכבר כתבו רבותינו האחרונים (מהרי"ץ והחיד"א) דמדברי הרמב"ם בחיבורו נראה דסבירא ליה דאין לברך אלא אחרי כוס רביעי. והחיד"א הוסיף דלדינא חשש הרמב"ם לסברת הגאונים, כמובא בפרי עץ חיים אות ל"ג]:

ביקרא דאורייתא

דוד צפירה, ק"ק נתיבות.