על הפרק

נושאי השיעור: בעניין הנוסח שאומרים בימים הנוראים, "ותִכָּתבון כולכון ואנא עמכון, בספר החיים, ובספר הזכרון, ובספר מחילה וסליחה וכפרה", ובירור הדיוק בנוסח ברכת אדם לחבירו - או לציבור - בימים הנוראים עד מוצאי יוהכ"פ. ביאור מאמרו של רבי כרוספדאי [ראש השנה דף ט"ז ע"ב], שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים, נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים וכו', וכי ישנם 'ספרים' בשָמים? בעניין חמשת הספרים הנזכרים בפיוטים 'רחמנא', 'אבינו שבשמים', 'אבינו מלכנו' [השלמה לשיעור קודם], בירור מקום הוספת הפיסקא 'כתבנו בספר זָכִיּוֹת', ותשובה לשואלים כי מדברי מהרי"ץ משמע שישנו צורך להסמיך את 'כתבנו בספר פרנסה טובה' אל 'כתבנו בספר חיים טובים'. "הפר עצת כל אויבינו", המלה 'כל' לרבות את האויבים שבתוכנו. ביאור מהר"א הכהן ב'דרוש לתשובה', כי אנחנו מתפללים על ביטול מחשבות האויבים והשונאים שבינם לבין עצמם, והערה על דבריו. 'ספר הזכרון', מקורו מן הקדמונים, כגון רבי' עמרם גאון, וכן רש"י. האם ישנם שלשה ספרים או חמשה ספרים, יסוד גדול לגבי הכלול וצפוּן בדברי תורתנו הקדושה, כגון שמו של כל אדם מישראל, מעשים שהיו עם גדולי ישראל בעניין זה, ועל פי זה תשובה על השאלה דלעיל. בעניין 'משמרת המקדש' – מניעת הדיבור בבית הכנסת, עליו חתמו מתפללי ביהכ"נ פעו"צ ב"ב. 'אתרוגי הוד והדר' – אתרוג תימני מיוחס בכשרות בד"צ פעו"צ. בשבח הקובץ החדש דברי חפץ חלק כ"ב, והתייחסות למאמרים המובאים שם בעניין פת הבאה בכיסנין, ובדין חוזר וניעור, ומראה חוּם.

נושאי השיעור: בירור ההלכה למעשה כאשר מרן הביא בשלחן ערוך 'סתם' ו'יש אומרים', דוגמאות לכך מתקיעת שופר ומחזזית באתרוג, דברי הרמ"ע מפאנו בעניין זה, והערה חשובה לגבי המביאים ראיה מהספר יד מלאכי, שכביכול סובר כי ההלכה היא כ'סתם'. בירור מה שכתבו מהרי"ץ והשת"ז בעניין דלעיל, ומו"מ בדבריהם. בעניין אמירת הסליחות שבארמית, כאשר האדם יחידי או כשאין עדיין עשרה. התייחסות למ"ש בספר מרכבות ארגמן, כי אוי ואבוי למי שאינו אומר את התוספת 'ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך' בנוסח בריך שמיה וכו', ביאור מדוע איננו אומרים תוספת זו, והשלמה לגבי החידוש כי במלים 'לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך' [שבברכת מודים אנחנו לך וכו'] יש לכוין על הבנים שיהיו צדיקים וטובים. ביאור דברי מהרי"ץ זיע"א לגבי הפיסקא ב'אשמורות' למתודה חטאותיו וכו' לכן שבתי וניחמתי כי קרוב יום דיני, ודחיית הגירסא 'כי קרוב יום אסוני' משום שלא לפתוח פה לשטן, דבריו בעניין נוסח הכתובה 'בחיי ובתר חיי' ולא 'ובתר מותי' מן הטעם דלעיל, דברי מחזור אהלי יעקב בעניין הגירסא 'כי לא אדע יום דיני', והערה על תמיהתו כלפי מ"ש מהר"ח פאלאגי בעניין גירסא זו. השלמה בעניין הברכה 'תלין בטוב' כי אין בה משום פתיחת לשטן, התייחסות למכתבים שכתבו למרן שליט"א בעניין זה, וכן לנקודה נוספת המובאת במכתב השני לגבי מ"ש רש"י על הפסוק 'ערים גדולות ובצורות בשמים' כי דיברו הכתובים בלשון הבאי. ראוי ורצוי לכלול בי"ב הסליחות העיקריות, גם את הפיסקא אראלי מרומים.

נושאי השיעור: בדבר חשיבות המנהג לקום בימים אלו באשמורת הבוקר לומר סליחות ותחנונים, ובפרט י"ב הסליחות העיקריות, ביאור הטעם הפשוט מדוע אנו קוראים לסליחות בשם אשמורות, וארבעה פירושים חדשים לעניין זה. ביאור דברי מהרמ"ד ואלי זצ"ל הכותב כי 'טועים כל זרע אמת' ההולכים לרופאים מיד כשקופץ עליהם חולי, ודבריו בעניין רשעים שחלו והלכו לרופא ונתרפאו. תשובת בעל פלא יועץ לגבי השאלה בשביל מה צריכים רופאים, אם נגזר על האדם למות, וחיזוק למה שנהוג כי כאשר האדם חולה הוא הולך לרופא ונוטל רפואות. השלמה לגבי השאלה מדוע רואים חייבי כריתות אשר מאריכים ימים, ביאור דברי הירושלמי בדבר הקשר שבין שבועת אליהו הנביא שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו, לבין חיאל בית האלי ואחאב מלך ישראל, ביאור המלבי"ם מדוע שבועת אליהו נתקיימה ושבועת משה ויהושע לא נתקיימו, ושתי תשובות נוספות לכך המובאות בספר מעם לועז. מדוע למרות ש'ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם', רואים כי לפעמים בעת צרה אומרים י"ג מדות ובכ"ז לא נענים. דברי המלבי"ם בעניין איזו 'זכות תולה' יכולה להיות לרשע, עד שאינו מקבל את ענשו. תירוץ עפ"י דברי המלבי"ם לגבי השאלה כיצד אפשר להבין כי הנשמה היא 'חלק אלוה ממעל', וכי אם האדם חוטא מענישים גם את הקב"ה. בשבח אמירת דברי תורה בערב שבת בביהכ"נ, ובשבח העמותה החדשה נתיבות מהרי"ץ.

נושאי השיעור: ביאור בעל תפארת ישראל בדרוש אור החיים, לגבי הפסוק בתהלים 'שומר כל עצמותיו אחד מהנה לא נשברה', מדוע רק העצמות ולא גם הבשר. השלמה בעניין עונש כרת, לפי הדעה כי היינו שזרעו נכרת. דבריו בהמשך שם לגבי ביקור הקבר ביום היאר־צייט או בשעת המולד או באמצע החודש, וביאור הדברים ע"י מקורם בספרי האריז"ל והמקובלים. תוספת דברים לגבי דבריו בעניין חייבי כרת אשר אינם מקבלים את ענשם בגלל שהם מתרפאים ע"י רפואות וכדו', ביאור מדוע דבריו אלו לא הובאו בספרים חוץ מספר אחד בזמנינו. השלמה לגבי דברי ספר הגן, כי מי שאינו מתפלל במקום קבוע ובציבור חייב כרת, ושכף החיים לא הביא דבריו אלו. ההלכה למעשה היא כפי המבואר בשע"ה שאין להימנע מללכת לרופאים, ואפילו הטובים ביותר, ותגובה לשואל האם הדבר מדובר לגבי כל המחלות, הן הפנימיות והן החיצוניות. תשובת הגר"י איבשיץ לשאלת גוי אחד, בביאור המלים בברכת 'רופא חולי עמו ישראל', שהרי הקב"ה הוא 'רופא כל בשר', ותשובה נוספת לשאלה זו. תשובת הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה לגבי מי שחייב להתענות ביום הכיפורים, וישנה אפשרות שיקבל זריקה לפני יוהכ"פ ויוכל לצום, האם הדבר מותר לו או אפילו חובה, ושלוש הערות על דבריו

נושאי השיעור: הקדשת השיעור גם לע"נ כה"ר נסים רצאבי זצ"ל אביו של מרן שליט"א, שהשבוע ביום ו' מנחם אב חל יום היאר־צייט שלו, תנצב"ה. דברים על דרך לימודו, והשלמה בעניין חשיבות לימוד התורה בע"פ מלה במלה. בעניין מאמר חז"ל לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, שלוש דוגמאות לכך מן הגמרא, ותשובה לשואל מדוע בנוסח ברכת אדם לחבירו לפני השינה בלילה 'תלין בטוב' אין משום פתיחת פה לשטן, שהרי זהו מלשון הפסוק 'נפשו בטוב תלין' המדבר לגבי מיתה. ביאור הכתוב ב'רשות' לברוך שאמר, ברוך חי וקיים בלא נשמה וכו', והוא נשמה לנשמה, ברוך הוא. והשלמה לשיעור הקודם לגבי הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, כי מובא בבן איש חי זצ"ל שדרגת 'נשמה לנשמה' היא יותר מדרגת 'נשמה'. התייחסות למובא בעלון מפי הגר"י יוסף שליט"א לגבי המנהג שלא לאכול בשר מר"ח אב או בשבוע שחל בו ת"ב, ולגבי מנהג התימנים לאכול בשר עד סעודה המפסקת, והתייחסות למנהגים אחרים של תימנים המובאים שם, יחס רבני תימן בעבר כלפי אביו זצ"ל, והרחבה לגבי שיטות הלימוד בעיון ובבקיאות.

נושאי השיעור: בעניין התוספת שבסוף תפילת שמונה עשרה, בנוסח עושה שלום וגו', וינחמנו בציון ויבנה ברחמיו את ירושלם וכו', וכי בקדיש יש לומר תוספת זו רק בימי בין המצרים, והאם ישנו קשר בין עושה שלום במרומיו וכו' לבין וינחמנו בציון וכו'. ביאור הטעם המובא במהרי"ץ [בע"ח דף נ' ע"ב] לגבי הפסיעות שאחרי התפילה, כי כל אחד מהמזלות מסתכל במזל שאחריו וכו', תשובה לשאלה הרי אין קנאה בין המזלות והמלאכים שבשמים, ובעניין קנאת סופרים תרבה חכמה. המשך [מהשיעור הקודם] ביאור דברי בעל תפארת ישראל בדרוש 'אור החיים' בעניין עונש כרת, תמצית שלושת שאלותיו והתשובות שהשיב עליהן, והאם נשמת האדם היא אכן 'חלק אלוה ממעל' כפשוטו ממש. הרחבה לגבי חידוש התפא"י כי היה טוב יותר לאדם לקבל עונש כרת, מאשר לעשות רפואות וכו' בכדי להאריך את חייו. התייחסות לטענות המובאות בס' תורת הקדמונים על מה שכתב מרן שליט"א בספרו נפלאות מתורתך [פרשת מסעי], לגבי העניין שלא להפסיק בין מ"ב המסעות בעליית ראשון. תגובה נוספת מהרב אבישי מהאצרי הי"ו לגבי קריאת שמו"ת בשב"ק הללו. קריאת מרן שליט"א לתמוך יותר ויותר במוסדות יד מהרי"ץ, לטובת הפצת חוברות השיעורים השבועיים 'שערי יצחק', וכן לתמוך בישיבת בין הזמנים ברכסים ת"ו.

בעניין תכלת בציצית בזמן הזה, מדוע גדולי התורה שבדורנו נרתעים ואינם מקבלים זאת להלכה ולמעשה. המשך בעניין לימוד וידיעת התורה בעל פה, השלמה לגבי המעשה שהובא בשיעור מוצש"ק ויגש התשע"ח בעניין החכם התימני שהתנגד לכך שהר"א בן הרמב"ם מביא את דברי חז"ל שלא כפי לשונם, התייחסות לתשובת הגר"ע בסיס זצ"ל כי בתימן לא היו עושים סיום מסכתא מפני שצריך לדעת את כל המסכת בע"פ, ודברי מרן גם בכללות עניין סיום מסכתא. דוגמא נוספת לעניין הבלבולים שעושים בסיפורים, מן המובא בס' משלחן גבוה 'מעשה נפלא שאירע עם הרמב"ם' שביקר כביכול בתימן וכו'. לגבי השאלה האם מותר או צריך לומר לפועל ערבי שיתפלל וכו', אין ראיה מן המעשה הידוע באחד האדמורי"ם שלא רצה לנסוע עם בעל־עגלה שלא היה מאמין באמונתו. המשך בעניין חשיבות הכוונה בברכת אהבת עולם, כיצד בעל שפע חיים ושו"ת דברי יציב היה מברך ברכה זו, ותשובות לשאלה מדוע הנצי"ב היה נמנע מלומר שיעור ביום שלא כיוון בברכת אהבת עולם, הרי המלאך המגיד אמר למרן הב"י שלא ימחק אחד התירוצים שכתב למרות שאינו אמת. בעניין לימוד המוסר ע"י גדולי ישראל, תוספת דברים מהרב יוחאי צבי יצ"ו. ובעניין פינחס שהרג לזמרי וכו'. תגובות להערות והארות משיעורים קודמים בעניין זה, ובעניין לכבוד התנא האלקִי (בחירק), ובעניין המלה חנוכיה, שצריך לפרסם זאת ביתר שאת.

מעשה שהובא על החזון אי"ש שכביכול ראה ס"ת בן 2500 שנה מתימן, ותירוץ ששי לשאלת האבודרהם שהובאה בשיעור הקודם. השלמה בעניין ברכת אהבת עולם וכו' שחרית וערבית, ושתי תשובות לשאלה מדוע הנצי"ב מואלאז'ין לא אמר את שיעורו הקבוע ביום שלא כיוון בברכת אהבת עולם, הרי יכל להשלים ולתקן אח"כ. תוספת דברים בעניין חשיבות הכוונה בברכת אהבת עולם, והעצות לתיקון עניין זה בבתי כנסיות שלנו אשר הש"צ אומר אותה לבדו בקול רם, על ידי כתיבת הערה, וציון בקַוים בסידורים. התייחסות לדברי הגר"ח פאלאגּי כי במלה 'ולקיים' את כל דברי וכו' צריך לכוון לזכות להיות מחזיק ותומך בלומדי תורה וכו'. מו"מ במכתב תשובה מאת הרב יוחאי צבי יצ"ו לגבי שאלת מרן שליט"א מהשיעור הקודם, כיצד הגר"ח מבריסק אמר כי בישיבת ואלאז'ין אין צריך ללמוד מוסר מפני שהנצי"ב הינו ספר מוסר חי, הרי לימוד תורה ויראת שמים אינם מועילים לתיקון המדות הרעות, וכן לגבי השאלה א"כ כיצד עודד הגר"ח מבריסק את בנו הגרי"ז ללמוד מוסר בספר חובות הלבבות, ובכללות חשיבות עניין לימוד המוסר בזמנינו, וכיצד נהגו בתימן. סיום בירור העניין דלעיל לגבי המעשה בחזו"א שראה ס"ת מתימן בן 2500 שנה. חמש סיבות מדוע גם כיום צריכים אנחנו לקרוא פרשיות חוקת ובלק מחוברות, כמנהג אבותינו, ולא לשנות, למרות שבזמנינו שישנו קיבוץ גליות, והבחורים חוזרים לשבת מן הישיבות, לפעמים הדבר גורם לבלבול כאשר מתפללים בשבת אחרת במקום אחר וכדומה.

נושאי השיעור: בעניין המושג "גילוי מצבה" ביום השלושים, אשר בא מאומות העולם, ובכללות עניין ההתאספות בבית הקברות לצורך הקמת המצבה. המשך משיעור קודם בביאור שלושת הפירושים למושג "קביעות עתים לתורה", תשובה על השאלה השנייה משיעור קודם כי לכאורה אין בכך ספק, בכדי שנאמר את הכלל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וחקירות בעניין רוב וקבוע. דברים לזכרו של הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, אשר חיזק תמיד את עניין לימוד המוסר, דברים שהובאו בשמו בעניין זה בעלון דרכי החיזוק, הרחבה לגבי השיטות בעולם הישיבות הקד' בעניין סדר מוסר בכל יום, וחשיבות לימוד המוסר לצורך תיקון מדות האדם. ביאור המובא בס' שער יששכר בעניין להאריך בברכת אהבת עולם וכו' שלפני ק"ש ובפרט בחג השבועות זמן מתן תורתנו, ועצות ממרן שליט"א לגבי ק"ק תימן יע"א הנוהגים כי הש"צ אומר ברכה זו בקול רם, ולעתים במרוצה וכו'. השלמה למובא בשיעור מוצש"ק במדבר לגבי זמן תפילת שחרית בחג השבועות בעלות השחר, ולגבי חישוב זמן הנץ החמה למנהג ק"ק תימן יע"א. דברי מהרי"ץ זיע"א בע"ח בעניין סמיכות הברכה יוצר אור וכו' לברכת אהבת עולם, ותירוץ לקושיא בביאור הסמיכות בתפילת ערבית בין ברכת המעריב ערבים לברכת אהבת עולם. השלמה בביאור הרמז שבפסוק [איוב כ"ג, י"ג] וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ, כלפי המברך יחידי שאין מי שיענה אחריו אמן וכו'. עשרה בחורים מחסידות גור שנבחנו אצל מרן שליט"א על 500 דפי גמרא. השלמה בעניין השיר לכבוד התנא האלוקי, ומה שהשיב אחד הרבנים למרן שליט"א על כך.

עניין חתימת הברכה בכל יום ויום 'נותן התורה' בלשון הווה, וקבלת התורה מחדש בחג השבועות. ביאור סדר הפיסקאות שתיקנו לומר לאחר ברכות התורה, מקרא משנה וגמרא, מדרש ואגדה. טעם הוספת פיסקת לבד הנשמה הטהורה וכו', בתוך המאמר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר וכו'. המשך בעניין 'שבתות לקַדְּשנו' - חיזוק בעניין המכשירים-המכשילים ופגעי הטכנולוגיה, והאם מותר לשבור מכשיר אייפון בשבת. תוספת דברים בעניין השרים 'לכבוד התנא האלוקַי' בפת"ח, במקום האלקִי בחירק, שזהו חירוף וגידוף אפילו לפי שיטת חסידי הבעש"ט. בעניין זמן ק"ש ותפילת שחרית בחג השבועות, אחר עלות השחר. הסבר וחידוש נפלא לגירסתינו בנוסח בכתובה, 'וְקָנִינוּ' מן חתנא דנן וכו' בלשון הקודש, במקום 'וּקְנֵינָא'.

מדור חג שבועות בהלכה ובאגדה, המדור כולל קטעי וידאו לצפייה, וקטעי אודיו להאזנה, וקטעי טקסט של ספרים ומאמרים הנוגעים לחג שבועות ויום טוב, עפ"י מסורת ק"ק תימן יע"א, ופסקי מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן

לעיון ולהורדה! בס"ד יצאה לאור החוברת "שערי יצחק" - דרשת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסרה ביומא דהילולא לגאון עוזנו ותפארתנו מהרי"ץ זיע"א, במלאות 218 שנה לאסיפתו לבית עולמו. החוברת היתה לנגד עיניו של מרן שליט"א קודם הוצאתה, והינה ערוכה מוגהת ומתוקנת, בתוספת דברים ציונים והערות ממרן שליט"א. ה"מנויים לחיים" יקבלו את החוברת ישירות לביתם דרך הדואר. החוברת יוצ"ל בסיועו של ידידנו היקר רבי אריאל בן יוסף נהרי הי"ו, מעיקו"ת ירושלם ת"ו. אשר נדבה רוחו אותו לשאת בכל עלויות הפצת והדפסת השיעור הזה, בחוברת 'שערי יצחק' היוצ"ל בעז"ה ע"י מוסדות יד מהרי"ץ. וזאת חוץ ממה שהוא מתנדב תמיד, ביד רחבה ובנפש חפיצה, למען הפצת החוברות 'שערי יצחק', להגדיל תורה ולהאדירה. להצלחתו ולהצלחת רחל הודיה בת יוסף שמחי, ובתיה בת יחיא, ברוחניות ובגשמיות ובכל מילי דמיטב. וכן לעילוי נשמת רבי יוסף בן דוד שמחי, ומרת צביה בת יוסף בוטא פתייחי. המקום ברוך הוא ירצה נדבתו, ויברך מעשי ידיהם, ומכל צרה ונזק יצילם, וישלח ברכה רוחה והצלחה בכל מעשי ידיהם, וימלא כל משאלות ליבו וליבם וליבנו וליבכם לטובה ולברכה, אכי"ר.

נושאי הדרשה: המשך [משיעור מוצש"ק צו] ביאור פיסקת 'היא' שעמדה לאבותינו, מי זאת 'היא'? 'היא שעמדה' - מסורת אבותינו ורבותינו נע"ג, דברי חיזוק בעניין שמירת מסורת יהדות תימן, כגון בעניין התרגום, וכדומה. מעשה נפלא ברמב"ם שהוכיח בחוש לחכם ישמעאלי שעַם ישראל דבקים במסורתם ללא שום שינוי בתורה ח"ו. תמיהה רבתי על המובא ברבי' סעדיה גאון ובשאלתות דרב אחאי גאון, כי העצמות שהראה נבוכדנאצר לבני ישראל בבקעת דורא שבבבל, היו פגרי בני אפרים שיצאו קודם לקץ. כיצד הדבר יתכן? בעניין חשיבות קביעת עתים לתורה, ביום ובלילה, וג' פירושים בביאור המלה 'קביעות'. בעניין אמירת תשעים פעם אתה גבור וכו' מוריד הטל, ובדין הזכרת שם השם לבטלה. שו"ת הציבור.

נושאי הדרשה: דברי פתיחה לרגל יומא דהילולא ה-218 לגאון עוזנו ותפארתנו מהרי"ץ זיע"א, הכנה לקראת יומא דהילולא ה-220 שתתקיים אי"ה בעוד שנתיים, ומהות עניין ה'הילולא' שעושים ביום פטירת הצדיקים. בעניין השאלה האם יוצאים ידי חובת קידוש או ארבע כוסות במיץ ענבים ולא ביין, ביאור דברי מהרי"ץ זיע"א לגבי יין צימוקים שיוצאים בו יד"ח אם אין לו יין אחר, בירור האם ישנה מחלוקת במציאות האם יש ביין צימוקים שמחה או שלא, ותשובה לשאלה מדוע ר"י ברבי עילאי היה צריך לדחוק עצמו לשתות יין לארבע כוסות ולא שתה יין צימוקים. ביאור המושג 'משמח אלהים ואנשים' הנאמר לגבי ניסוך היין ושירת הלויים בבית המקדש, וכיצד אפשר לשמח את אלהים ביין ושירה. תוספת דברים בביאור דברי מהרי"ץ בשו"ת פעו"צ ח"ב, כל מקום שאמרו מפני מה – איכא טעמים וכו', והאם 'טעמים' היינו שני טעמים או שמא יותר. מאמר שפורסם לפני פסח ובו דברים מהאדמו"ר מצאנז זצ"ל בעל שפע חיים בשם הרמ"ק, לגבי הגויים הסובבים את ארץ ישראל, כי עשו עצת שלום ביניהם כדי לאבד את ישראל לאחר שהקימו לעצמם מלכות, והערה על דיוקו מהרמ"ק שכתב יש' בקיצור במקום ישראל. התייחסות למאמר שפורסם בעבר בעניין 'מנהיגות מחלוקות ומבט לעתיד בעדת תימן'. כיצד מהרי"ץ זיע"א התעשר בימי זקנותו, ובנה מחדש את בית כנסת צאלח בתימן. תגובה למ"ש במאמר דלעיל, כי חכמי תימן לא חיברו ספרים ע"ד הפלפול, כמו אצל האשכנזים, כגון אור שמח על הרמב"ם, וכדומה. האם לדידן התימנים מותר להסתפר בערב שבת זו, כשחל ראש חודש אייר ביום ששי וביום שבת. שו"ת הציבור.