מהרי"ץ כותב [בעץ חיים ח"א דף פ"ט ע"א] כך: "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, ודע כי בדפוסים מוסיף פסוק ה' הושיעה וכו', ובתכאליל לא נזכר פסוק זה. ועכשיו נהגו רבים לאמרו. וראיתי כמה גדולים, שלא היו אומרים אותו. ושמעתי מהם הטעם, על דרך 'לא תחסום שור בדישו', שלא להכניעם לגמרי, כי אין להתנצח נגד המקטרג, מאחר שניתנה להם ממשלתם ברצון הבורא יתברך. והוא טעם נכון וחזק". הסיבה היא, כיון שמדברים כאן כנגד 'משחית' 'אף' ו'חימה', ובלילה זהו זמן שליטתם, לכן אין ללכת כנגדם יותר מדאי. זהו כפי שלא אומרים את 'פיטום הקטורת' בלילה, וכן כפי שלא אומרים את י"ג מִדות בלילה, בכדי שלא להרגיזם יותר מדאי. כי ח"ו על ידי כך, הם מתנצחים כנגדנו, והדבר מסוכן מאד. כך דעת מהרי"ץ זיע"א, ולאורו אנו הולכים.

תשובה לשאלה מדוע מרן שליט"א אינו ממליץ על "תפילין חרוצות" שנתחדשו בדורנו?: "התפילין החרוצות, זהו דבר חדש שהכניסו בזמן האחרון. בכל הדורות, זה לא היה מקובל. אני מתפלא על הנושא הזה. ראיתי רבנים שנתנו לזה "הסכמות", אבל זהו דבר מוזר. לא ראינו ולא שמענו על תפילין כאלה, שזה חרוץ באמצע... בקיצור, אני לא ממליץ על זה. תיקח תפילין רגילות, נורמליות".

"חז"ל אומרים [תענית דף ב' ע"א], וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם [דברים י"א, י"ג], איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה. אבל הדבר אינו במפורש, אלא דרשה..." בעניין חשיבות ההרגשה והידיעה כי בעת התפילה האדם מדבר עם הקב"ה, ובעת קריאת התורה הקב"ה מדבר אתו. מתוך "שערי יצחק" השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק ראה התשע"ח

"מצות־עשה להידבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, כעניין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה. אלא כך פירשו רבותינו ז"ל הידבק בחכמים ובתלמידיהם. לפיכך צריך האדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, לאכול ולשתות עם תלמיד חכם, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם, ולהתחבר אליהם בכל מיני חיבור. וכן ציוו רבותינו ז"ל ואמרו וִהְוִי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצָמְאָה את דבריהם..."

רבים תמהים, מה קרה להרב נאמ"ן [הרב מאיר מאזוז], שב'תלת דפורענותא', החליט לעשות דברי פורענות וחרבן. גם אני תמיה על כך. לא רציתי לענות אז מיד בימי בין המצרים, כפי שהסברתי כבר בס"ד בשיעור מוצש"ק מטות. אבל אני צריך לעשות עכשיו, שבע דנחמתא. לנחם את התימנים. לבנות את ההריסות. בדיוק בפרשיות הללו, פינחס, מטות ומסעי, דברים, לפי מנהגם [כי לפי מנהגינו שחיברנו חוקת ובלק הם מטות, מסעי ודברים], הוא דיבר כל מיני השגות והערות, וכעת אנחנו צריכים לתקן את החרבן הזה. עדיין אינני יודע, האם אעשה 'שבע דנחמתא' ממש, אולי באיכות אבל לא בכמות. אבל אח"כ, הוא עכ"פ יצטרך לעשות, תרי דתיובתא... [או שיענה תשובות, או 'שיחזור בתשובה', דרך מליצה וצחות]...