"לא לחנם אבותינו נהגו שבע חוליות דוקא, ולא שלש עשרה חוליות. מפני שישנם כאלה החושבים אדרבה, שלש עשרה זה מצוה מן המובחר, כי כתוב בגמ' מנחות וברמב"ם הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף יותר משלש עשרה... אבל אבותינו בכל הדורות לא נהגו כך. ואם אתם רואים כאלו שעושים שלש עשרה בזמן האחרון, זה בא להם מאנשי הכת (דרדעים), או שנגררו אחריהם בלי להבין, או שלא ידעו מה המסורת מדורי דורות. אפילו רבינו אברהם בן הרמב"ם כותב בספרו המספיק לעובדי ה', נכון שכתוב כך ברמב"ם, אבל המנהג לעשות שבע..."

נושאי השיעור: הקדשת השיעור לעילוי נשמת מרת זהרה (שרה) בת הרב שֻׁכְּר ע"ה – אמו של מרן שליט"א, שבשבת קודש זו חל יום היארצייט שלה. האם יש ממש בעניין השדים והמזיקים, שהיה נפוץ בארץ תימן גם בקרב תלמידי חכמים וכו'. סוגי הניגון בלימוד הטעמים לתשב"ר, והסבר מדוע עשו ניגון כבד בלימוד ביום ראשון. המשך בעניין החסידים וההונגרים השרים בל"ג בעומר ומבַטְאים את הפיוט לכבוד התנא האלֹהַי רבי שמעון בר יוחאי, שזהו חירוף וגידוף, והבדל בין שיבושם בהחלפת צירי לפתח לבין החלפת חירק לפתח שזהו יותר חמור, ודוגמאות נוספות לכך. תירוץ מרן שליט"א על קושיית הציץ אליעזר מדוע הרמב"ם שינה את סדר הפסוק לגבי לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה, על פי מה שכתב בספר המצוות וכו'. דעת מרן שליט"א על פירוש ר"י קאפח על משנה תורה להרמב"ם, ושהארס הטמון בו מסוכן יותר לתימנים מאשר לאשכנזים וספרדים שבלא"ה אינם יודעים להבחין בין תכלת לקלא אילן. תמיהה על תירוץ ספר עיניים למשפט לגבי הקושיא למה הרמב"ם לא הביא את הכלל של כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. האם מהרי"ץ זיע"א סובר כלל זה למרות שלא הובא ברמב"ם. המשך ביאור המסקנא כי כלל זה נאמר רק בעת קריאת הפסוקים עם הטעמים, והסבר לגבי יום הששי וגו' הנאמר בקידוש ליל שבת. למנהג ק"ק תימן יע"א אין קוראים את קרית שמע עם הטעמים, והסבר כיצד הדבר מסתדר עם הכלל דלעיל.

גליון כתרי תורה מתורת רבותינו גאוני תימן נע"ג. בגליון: משה קיבל תורה מסיני (ומתי נאמרה לו פרשת פסח שני) במשנת רבותינו • היכן מצינו שמסר אהרן נפשו על מרים • מדרכי רבי שמואל ישועה זלה"ה מח"ס נחלת יוסף. כתר ההלכה: חימם כובאנה בתנור ללא סיר, אחר בישולה • ניקוי נעלים בשבת ע"י מגבונים • יין שנגע בו מחלל שבת. ומצורי אשאלה, זכני תמיד להגדיל תורה ולהאדירה, ולהשיב עטרת אבות לתפארתה בהדרתה ובטהרתה, האר אפלתנו ורפא מחלנו, ושלח מבשר טוב לבשר קהלנו. כ"ד ידידכם, אביחי שרעבי יצ"ו, מודיעין עילית

להאזנה והורדה! שיעורים על פי מסורת ומנהגי ק"ק תימן יע"א, מפי הרה"ג משה רצאבי שליט"א - רב קהילת "פעולת צדיק" בעיר אלעד ת"ו, מח"ס בארות משה על פסקי מהרי"ץ ו"בנין משה" על הלכות שבת ועוד, ומו"צ בבית ההוראה "פעולת צדיק". שנמסרו בבית הכנסת "נחלת ישורון" (עטרי) בעיר ראש העין ת"ו. המדור יתעדכן בע"ה באופן תמידי בכל שבוע.

עלון "נחלת אבותינו" להפצת מסורת ומנהגי תימן המופץ ע"י עמותת "אחוות אחים" בעיר חריש ת"ו, בנשיאות מרן פוסק עדת תימן הרה"ג יצחק רצאבי שליט"א, ובניהולם של הרב יאיר שרפי הי"ו ור' איתמר עובד הי"ו. מפעילות העמותה: כולל יום, כולל ערב, בית כנסת בלדי, בית כנסת שאמי, שיעורי תורה, דף היומי, תהילים לילדים, גמ"חים, ועוד. לפניות: הרב יאיר שרפי 052-7166601.

"אתם יודעים, אחד ה'מברכים' העיקריים, הוא 'לחובב'. דהיינו, בפרשת בהעלותך, עליית שביעי לפי התאג, מתחילה בפסוק [במדבר י', כ"ט] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ וגו'. ישנם רבים, המשלמים סכום הגון על המברך הזה. היה מישהו, שבכל שנה היה קונה את המברך הזה, ככל אשר יושת עליו... בשנה אחת, מישהו החליט שהוא לא יוותר לו, הוא יעלה את המחיר עד השמים. ואכן כך היה, העלה והעלה, עד שההוא נשבר... וביום ראשון, רחמנא ליצלן, הוא אושפז בבית החולים, מרוב הצער שהוא לא קנה את עליית שביעי..."

בעניין שתיית קפה ע"י החזן וכו', ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת הרה"ג מרא דאתרייכו קרית עקרון, אלופנו ומיודענו הרה"ג יוסף בן דוד שליט"א, יישר חיליה לאורייתא שאסר את האסור, והתיר את המותר, והדברים פשוטים. או לו לדור שכך עלתה בימיו, שצריך שאלה ותשובה ולדון בעניינים כאלו. לבי חמרמר, מר לי מר, היתכן כי החזן שתפקידו לראות ולהראות לקהל את ספר התורה, שהרי תרגום וירְא וחזא, הוא יַראה לעיני כל הקהל קלות־ראש בספר תורה, חלילה. הנושא חמור מאד וגרוע ביותר, מהרו חושו לבטל את העניין ככל האפשר בהקדם, פן ילמדו ממנו אחרים ריקי־מוח וחסרי יראת שמים ותתרחב הפירצה ח"ו, וכדי בזיון וקצף.

"בתאג "תורת אמת" הנקרא "כתר תימן" [בהקדמה. הוצאת חנות נוסח תימן], כתובים דברים, שלא האמנתי למראה עיני. שאברך צעיר בזמנינו (מרדכי רמתי), יכתוב שמהרי"ץ 'מופרך'. א"כ, אם הוא 'הפריך' את מהרי"ץ, ודאי מותר לנו גם להפריך אותו. וכך הוא כתב, ועצם עניין זה שכתב שם מהרי"ץ, יש לו פירכא. שהרי בספר במדבר [פרשת בהעלותך, י"א, י"א] המלה הֲרֵעֹתָ בתרין פשטין, אע"פ שאין אות אחת ביניהן..."

נאמר בפרשתנו (בהעלותך): "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת י"י, וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם". כתב מרן שליט"א בשע"ה: ויש עוד מיני עופות ידועים שאוכלים אותם, כגון מין תרנגול הנקרא בזמנינו פֵּסְיוֹן. גם הנקראים בתימן בל"ע עֻקַאבּ [מצויים בהרים, ובלשון יחיד עֻקֲבּהּ. ובזמן מהרי"ץ נקראו שׁחיְמה], וכנראה הם אותם שנקראים כעת כאן בשם שְׂלָיו...

נושאי השיעור: ביאור דברי מהרי"ץ זיע"א בעץ חיים על פיוט בר יוחאי וכו' שמן ששון מחבריך. תגובה לשאלות בעניין החסידים ההונגרים השרים בל"ג בעומר פיוט לכבוד התנא אלֹהַי רבי שמעון בר יוחאי, כאשר המלה 'אלהַי' בפתח תחת האות ה"א, שזהו חירוף וגידוף, ואולי זאת גם סיבה לפטירת מ"ה הנספים באסון ל"ג בעומר במירון, כי אלה"י בגימטריא מ"ה עם הכולל, וביאור העניין שרשב"י נקרא 'פני האדון י"י'. בענייני חירוף וגידוף לא משנה מה היתה הכוונה אלא כיצד היא האמירה, ודוגמאות לכך. התייחסות למ"ש בספר נפש חיה על מגילה דף כ"ד: לגבי רבינו הקד' שאמר לרבי חייא, אזיל אימא ליה וכו' וחיכיתי לי"י וגו' לא נמצאת מחרף ומגדף וכו', ומ"ש רש"י שם כי פסוק זה כתוב בספר ישעיה, תמיהות מרן שליט"א על דבריו ותירוצים על קושיותיו. המשך מהשיעור הקודם לגבי השאלה מדוע הרמב"ם ובעיקבותיו הש"ע לא הביאו את הדין 'כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן ליה', דחיית תירוצי חלק מן האחרונים בעניין זה, וחיזוק הכלל דכל האיסור הוא רק היכא שקוראים את הפסוק עם הטעמים. גירסת המלה רבי יצחק נפחא, בפתח תחת האות נו"ן