מכתב למרן שליט"א בעניין השירה התימנית ומעשה שהיה

לק"י, כ"א שבט ה'תשע"א ב'שכ"ב

לכבוד מו"ר עט"ר הגאון הגדול רבינו יצחק רצאבי שליט"א הי"ו ומצויי"ץ.

בעקבות ההתעוררות הגדולה, שזכינו לראות בתקופה האחרונה, בהיות כל אשר בשם ישראל יכונה, משליך לפי פחת את אלוהי נכר האר"ס, שפעפע וחילחל עשרות בשנים, בליבות טהורים צדיקים ותמימים, מחמת שעטה על עצמו איצטלא של מסורת אבות, ועל כן התקבל בזרועות פתוחות, ותחת כל זאת, חתר חתירה תחת יסודות החומות, והתפשט הנגע הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ואין מי יאמר הרף אל תשלח ידך אל הנער ישראל, בהיות אין מאזין אל מילות הס'יר, הן מצד חסרון ידיעת שפת ערב, לחש שרף נשיכת עקרב, הן מצד שקצ"ף הניגון מסיח מכך את הדעת, ולמרות שבכל אורחותינו והליכותינו, הכל מושגח בעינא פקיחא מה נכנס לביתנו, לפינו, ואפילו לאזנינו, מכל מקום מצא לו הס"מ דרך לחדור ולקעקע חומות הדת, והכל כאמור תחת מסווה של אהבת הקדמונים, עד שיד ההשגחה הועידה לנו בדורינו דור יתום זה, את כבוד מעלתו הדרת גדולתו, שאף בדור שחוצפה יסגי - לא בוש ולא חת, מלהיות ראשון לקפוץ כנחשון, ללחום את מלחמת הקודש, לחשוף מצפוניו, לגלות מערומי"ו, להראות שלמרות פשיטת הטלפיים, סם המות הטיל תוך המים.

וכיוון שגילה את אוזנינו מורינו ורבינו, שאלו השירים שירי המכונים שירי עגבים, ואינשי לא ידעי מאי קא אמרי, על כן בהיותי שוהה בסעודת מצוה בה סעדו את ליבם רבנים תלמידי חכמים, ואברכים ובני תורה, לפתע פתאום נשמעה השירה והיטיתי אוזני, לשמוע את מילות השיר, ולפתע נחרדתי מגודל הנבלה, במקום כזה ובשעה כזו להכניס שיר מאוס כזה, ממש להכניס צלם בהיכל, וגיליתי את אזנו של בעל השמחה, ושאר הסובבים אותי, ומיד יצאתי מן האולם כדי לא לטנף נשמתי, בשירי זימה אלו, ולשבחו של בעל השמחה יאמר, שדרש בכל תוקף מהתקליטן, להסיר חרפה זו.

ואשר על כן אודיי קא מודינן, למורינו ורבינו שליט"א, שהסיר את המסוה מעל טומאת השרץ, וגילה סכלותו, יין שקר נסכו, ובתפילה לבורא עולם שיסיר את רוח הטומאה מעלינו ומעל כל עמו בית ישראל, ויחזק את מורינו ורבינו בבריאות איתנה ויאריך ימים על ממלכתו ממלכת התורה, וללחום את מלחמת הקודש.

מנאי זעירא

אורן צדוק

מודיעין עילית קרית ספר

לפסק דין מרן שליט"א בדבר הזמר מחטיא הרבים ציון גולן - לחץ כאן!