וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת [אמור, ויקרא כ"א, ה']

קטע מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בחוקותי שנת ה'תשע"ו.

ביאור גירסתנו בקריאת המלה שִׁרטוט [ספר תורה תפילין ומזוזות] בשי"ן ימנית, וכן המלה שִׁרטון.

שאלה מהקהל: השאלה האם זה כלשון הפסוק, וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ [ויקרא י"ט, כ"ח].

תשובת מרן שליט"א: לכן לפני שאמשיך, צריך להסביר את פירוש המלה שרטוט.

בדרך כלל, בעברית אומרים 'שִׂרטוט', כך גירסת שאר הקהילות. בשי"ן שמאלית. ואנחנו גורסים, כך המסורת שלנו, לומר 'שִׁרטוט'. בשי"ן ימנית. ואלו שני דברים שונים. ישנו 'שִׁירטוט', ויש 'ושֶׂרט לנפש', דהיינו שריטה. כמו שנאמר, לֹא תִתְגֹּדְדוּ [דברים י"ד, א'], גדידה ושריטה אחת היא [מכות דף כ"א ע"א]. כמו כן, וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת [ויקרא כ"א, ה']. לכאורה, אולי אפשר לומר כעת, כי נידון דידן מתחיל גם מעניין הגירסא. ומסתבר לכאורה, כי היה פשוט לרבינו שמחה, לפי הקריאה שלהם 'שִׂירטוט'. לכן הוא אומר, כי מהלשון שרטוט מבינים, שזהו לשון חריץ. מהיכן הוא הבין זאת? כי זהו שׂריטה. כמו אומות העולם, אשר שורטים את עצמם בשעת אבילות וצער, הם שורטים עד זוב דם. וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם [מלכים א' י"ח, כ"ח]. הם עושים שריטה פנימית בעור, עד שיוצא דם. א"כ, זהו משהו פנימי. זה לא נעשה ע"י צביעה, אלא זה חודר ושקוע פנימה.

אבל בעזרת ה' תכף נראה, כי הדבר אינו נכון, ואין קשר בין האחד לשני.

ברצוני להסביר את גירסתנו, 'שִׁרטוט'. כיון שכיום, השומע אותנו אומרים 'שִׁרטוט', הוא מתפלא. לצערינו, אם התקבל משהו וכבר התפרסם, אז אם שומעים מישהו האומרת אחרת, הם חושבים שזה משונה. אבל עוד מעט תבינו, כי הגירסא האמיתית היא 'שִׁרטוט', ולא 'שִׂרטוט'. למרות שלכאורה הדבר נראה אחרת, אבל הכל רק עניין של הרגל.

חושבני, כי המלה 'שׂרטוט' נכנסה, בגלל שהמלה המקבילה אליה היא 'סירגול'. תכף גם נראה, מהיכן באה המלה 'סירגול'.

ישנה עוד מלה, המצויה אצלינו התימנים, אשר לכאורה נראית משונה, למי שמדבר עברית רגילה. בים, יש שִׂרטון. כמו שאומרים, הים העלה שרטון. גם כאן, אנחנו גורסים 'שִׁרטון', בשי"ן ימנית.

למשל, ישנה גמרא מפורסמת במסכת שבת [דף נ"ו ע"ב] האומרת כך, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל, ונעץ קנה בים, ועלה בו שׁירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. דהיינו, בגלל העון הזה, ששלמה המלך לקח את בת פרעה, הדבר גרם שנבנה שם כרך גדול של רומי. זאת רומי של איטליא, אשר החריבו את בית המקדש. אמנם, שלמה המלך בנה את בית המקדש, אבל כבר אז, היה היסוד לחרבן בית המקדש.

מה הפירוש, 'שרטון'? אמנם, בעברית אומרים 'שׂרטון', בשי"ן שמאלית. אבל תשמעו, כיצד רש"י שם מסביר זאת, נעץ קנה, ושרטון מידבק בו, עד שנוסף והולך וגדל שרטון חול ורפש וטיט שהים גּוֹרֵשׁ. המלה גורש, מלשון הפסוק וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט [ישעיהו נ"ז, כ'].

רבינו חננאל כותב במסכת עירובין [דף ח' ע"א], לגבי מה שהגמרא שם דנה, לעניין דיני טלטול, רשות הרבים, האם חיישינן שמא יעלה הים שִׁרטון? לא ניכנס כעת לנושא הזה. בכל אופן, ישנו חשש שאם יעלה הים שרטון, האנשים יטעו, והם יחשבו, ימשיכו את ההיתר. מסביר רבינו חננאל שם, פירוש שרטון, כדכתיב 'ויגרשו מימיו רפש וטיט'. פעמים שמגרש הים בזעפו על שפתו רפש וטיט, ומתקבץ על שפתו ועולה כמין גבשושית. וכשנס הים, ישאר זה הטיט ומתייבש ונעשה קרקע מהלך לבני אדם לרשות הרבים. א"כ יוצא, כי המלה 'שִׁרטון', בנויה משתי מלים, 'גירוש טיט'. רק שהאות גימ"ל נפלה. ממילא מובן, כי צ"ל שִׁרטוט בשי"ן ימנית. כלשון הפסוק, 'ויגרשו מימיו'. זהו מלשון גירוש. הים מגרש, סוחף את הטיט ואת האבנים וכו', עד שזה מצטבר ונהיה גבשושית, וזהו שִׁרטון, דהיינו 'גירוש טיט'. וכך מסביר גם רש"י, במסכת שבת, כמו שהקדמנו.

אותו הדבר, לגבי המלה 'שִׁרטוט'. 'שִׁר' זה מלשון יישור, דהיינו מיישרים את השיטה, ו'טוט' היינו שיטין. כלומר, עוד שיטה ועוד שיטה וכו'. הרי תמיד, כפל האות, טי"ת ועוד טי"ת, מורה על הריבוי. הרבה שיטין. א"כ, המלה 'שִׁרטוט' פירושה, היושר של־שיטה.

אבל חושבני, כי בכל זאת אפשר לפרש כאן את הדיוק, כי בעצם יכול להיות שיש כאן דבר והיפוכו, וכדלקמן.

דרך אגב, מי שמכיר, ישנו שיר בדיואן, המתחיל 'אהובי איך יסוד תשאל תחילה, ולא בנת בראש בניין ספירות'. זכורני, שאבא מארי זצ"ל, היה אומר את השיר הזה בע"פ. זהו שיר עמוק, על דרך הקבלה. ובבית האחרון כתוב כך, ושלום רב לרבותי כשִׁרטון, ויענידה משולם ראש חבורות. גם בשיר גורסים 'כשִׁרטון', וגם בגמרא, ובכל מקום שכתובה המלה הזאת. רבינו שלום שבזי זיע"א אומר, כאשר הוא מסיים את השיר, 'ושלום רב לרבותי', אני שולח הרבה שלום לרבותי, 'כשרטון', כמו השרטון, שהוא התרבה. נוסף קצת ועוד קצת ועוד קצת, עד שנהיה משהו גדול. א"כ, שיהיה לכם הרבה שלום, כזה גדול. 'ויענידה', דהיינו יעטר, את 'משולם ראש חבורות'. היה חכם אחד בזמנו, בשם משולם, שהיה ראש החבורות. דהיינו ראש הקהילות, או משהו דומה. לכן הוא מזכיר אותו, באופן מיוחד.

אם נתעמק בעניין זה, נראה כי ישנו כאן דבר והיפוכו. 'שִׁרטון', זהו דבר גבוה. הוא הצטבר וגבה. וה'שִׁרטוט', זה ההיפך, זהו דבר נמוך ושקוע, כלומר חריץ. ע"י שלחצנו אותו, הוא נכנס לעומק. א"כ יוצא, כי זהו דבר והיפוכו.

גם לפי זה, יהיה אפשר לשער שמן. המלה שרטוט, מובן שהכוונה לגומא וחריץ, כמו שדייק רבי' שמחה. כי גם אבותינו, אשר תמיד עשו שרטוט, הם עשו זאת באופן שקוע, אפילו שהגירסא אצלינו היא 'שִׁרטוט'.

דרך אגב, אבותינו בדר"כ לא עשו את השרטוט עם סכין, אלא ע"י חוטים, בלחץ של נייר. דהיינו, כאשר הם רצו לכתוב משהו, ושיהיה ישר, הם לקחו לוח של עץ, שיש בו חוטים ישרים, ולחצו עליו את הנייר, על הצד שרוצים לכתוב בו, ואז זה היה יוצא מקוּוקָו לפי הסדר. אבל, זה רק לגבי נייר, כיון שהוא רך. אולם לגבי גויל או קלף, צריך משהו יותר חזק, לכן הם עשו זאת בסכין או באזמיל. אכן, ישנם כאלה אשר ריככו את הקלף במים, ואז היה אפשר לעשות זאת גם עם החוטים.

שאלה מהקהל: גם בגויל?

תשובת מרן שליט"א: כן, אפשר לרכך גם את הגויל, אבל זה קשה. לכן, בדרך כלל עשו זאת עם סכין. אבל בכל זאת, קראו לכך 'שרטוט'. דהיינו, השם לא השתנה.

לפי מה שאנו אומרים, אם הבנו את יסוד פירוש המלה 'שרטוט', א"כ נשארו שני הצדדים. וכפי שאמרתי מקודם, התקבל בקהילות האחרות לומר 'שִׂרטוט', בגלל המלה 'סירגול'. הערוך אומר [ע' סרגול], כי מה שכתוב על הפסוק 'קוצותיו תלתלים', שזהו הסירגול, פירושו שזה השרטוט. אלו שתי מלים מקבילות. הרי סירגול, זה בודאי עם סמ"ך. כך זה גם נכתב בכל הספרים. א"כ מהמלה סירגול נהיה שִׂרטוט, זה קצת בלבל את הלשון.

שאלה מהקהל: מה זה סירגול?

תשובת מרן שליט"א: סירגול היינו שרטוט. הערוך אומר, שהמלה שרטוט, היא בלשון ערבית. אבל, אינני מכיר כזאת מלה בערבית. כנראה שזאת טעות, וצ"ל שזה לשון רומי. אינני חושב, שבלשון ערבית, משתמשים במלה הזאת. אבל הרבה ספרים כותבים, העתיקו עכ"פ מן הערוך, שזאת מלה בלשון ערבית.

ולגבי המלה 'שׂירטון' שעל הים, כך אומרים בעברית, בקהילות אחרות, כנראה זה בודאי לשון רומי, כי בלשון יוונית, הם קוראים לזה 'סִירְט', וברומית 'סירטיס'. כנראה, זה השפיע על שפת היהודים, והם אומרים שירטון. אבל אצלינו התימנים, נשמרה הגירסא המקורית, לפי הפירוש בלשון הקודש, שזה המקור לכל השפות. גם אם הם אומרים אחרת, אין להם פירוש למלה הזאת. הרי זהו מלשון הפסוק, ויגרשו מימיו רפש וטיט, כפי שאמרנו לעיל.

ישנו דבר מעניין, בתרגום יונתן בן עוזיאל, על הפסוק וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס [שמות ט"ז, י"ד]. התרגום הוא, דקיק מְסַרגַּל. ראיתי כי המפרשים שם, דנים כיצד לפרש זאת.

ובספר אהבת יהונתן, להר"ר בנימין שמרלר, הוא כותב כך, 'מסרגל' פי' משורטט, שבל' ערבי קורין לשרטוט – סרגול. כפי' הערוך, ערך סרגל. ונמצא בדברי חז"ל. והשרטוט, עניינו ליישר השיטות. וכן עלה המן דק, ושוות כל שורותיו, כאלו היו משורטטות. כלומר, המן ירד במדבר, בצורה מסודרת ומיושרת. כמו שהשרטוט נעשה בכדי ליישר את השיטות, אז גם המן ירד בצורה מסודרת.

חושבני, כי הוא לא היה צריך להידחק בכך, לא היה צ"ל שזה 'כאילו משורטט', אלא שזה היה ממש אותו הדבר. אלא, שבמן בעצמו, היו חריצים כמו השרטוט. לכן זה נקרא 'דק', כי את החריץ עצמו עושים דק. כמו בספר תורה ובמגילות, שעושים בהם חריצים, א"כ כנראה שגם המן היה כך.

אמרתי זאת, בכדי לפרש את הלשון, זהו חלק ממה שהפוסקים דנים, שהלשון שרטוט הוא מלשון חריץ, שזה מתאים לפי כל הגירסאות.