דברי מהרי"ץ זיע"א בעניין מעלת אמירת "בריך שמיה" בעמידה, וחשיבות אמירת "בריך שמיה" במנחה של־שבת יותר מבשחרית של־שבת.

דברי מהרי"ץ זיע"א בעניין מעלת אמירת "בריך שמיה" בעמידה, וחשיבות אמירת "בריך שמיה" במנחה של־שבת יותר מבשחרית של־שבת.

ברצוני לעורר על דבר נוסף, לגבי המאמר 'בריך שמיה דמרי עלמא', המובא בספר הזוה"ק בפרשת ויקהל.

הפוסקים דנים, מתי יש להגיד זאת? האם רק בשבת, או גם ביום חול? בדרך כלל המקובלים אומרים, לומר זאת בשבת, ושביום חול, אין צורך לומר זאת, אולם מי שרוצה להגיד זאת גם ביום חול, אם יש לו פנאי, אדרבה, יש בכך זכות. גם מהרי"ץ זיע"א מביא זאת [בע"ח ח"א דף ס"ג ע"ב], והוא אומר שבמאמר זה, ישנה סגולה גדולה. וז"ל מהרי"ץ, אומרים אותו בעמידה. כפי הנראה הטעם בכדי שהאדם יתעורר, שלא יאמרו זאת 'כלאחר יד', לכן אומרים אותו בעמידה, כי עי"כ האדם מתעורר. וזכורני מאבא מארי נ"ע, שהראה לי בספר, כמדומה לי שהוא בספר קיצור שני לוחות הברית, שהוא מסוגל לכפר עון הקרי. כי יש בו ק"ל תיבות, נגד ק"ל שנים שפירש אדם הראשון מאשתו, והיה מוליד רוחין ושדין באותן שנים מהקרי, כדאיתא בזוהר בראשית דף נ"ד ע"א, ובזה יש לו כח לכפות ולהכניע אותם. במאמר הזה, ישנן מאה ושלושים תיבות, כנגד מאה ושלושים שני חייו של־אדם הראשון. ויש במאמר זה סגולה, לכפר על עניין זה. בהמשך כותב מהרי"ץ, אח"ז מצאתי שכ"כ הרב ספר זכירה סימן ע'.

בדקתי וראיתי, כי הדבר גם כתוב, בספר קיצור של"ה. אינני יודע, מדוע מהרי"ץ לא מצא זאת? מדוע הוא כותב, וכעת ביקשתיו ולא מצאתיו בספר. הדבר נמצא שם, בשני מקומות. חוץ ממה שגם בספר זכירה, הדבר כתוב, וכן בעוד ספרים.

דרך אגב, במאמר הזה, רמוז העניין דלעיל, במלים יהא רעוא קדמך דתפתח ליבי באוריתך. יהא רעוא קדמך, ר"ת קרי. 'דתפתח ליבי באוריתך'. דהיינו, אם האדם ח"ו רחוק מן הקדושה, ממילא ליבו סגור בתורה. ע"י שיתקן את ענייני הקדושה, הוא זוכה שנפתח ליבו. לגבי סודות התורה, הדבר פשיטא. אבל, אפילו לגבי הפשט. כי בזכות כך, הבנתו תגדל ותתרחב.

הדבר רמוז גם בפרשה שקראנו, וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי [ויקרא כ"ו, כ"א]. פעמים רבות, התורה חוזרת על המלה 'קרי'. כולם מבינים את הפשט, וכמובן שהפשט זה הפשט. אבל בתורתנו הקדושה, ישנם רמזים. הדבר בא לרמוז, כי הדברים באים בגלל העון הזה. וכן תרגומו "בְּקַשְׁיוּ". רח"ל.

צריכים לדעת דבר נוסף, חכמי האמת אומרים, כי עיקר התיקון הוא, במנחה של־שבת, ולא רק בשחרית של־שבת. כמובן שהדבר חשוב, לומר זאת גם בשחרית של־שבת. אבל ישנה חשיבות יתירה, להגיד את 'בריך שמיה', במנחה של־שבת.

שאלה מהקהל: אפילו ביחיד?

תשובת מרן שליט"א: כן, אם הציבור לא אומר זאת. כמובן, ראוי להנהיג לומר זאת בבתי הכנסת, אם אפשר בלא מחלוקת ח"ו. אבל אם אי אפשר, גם היחיד לעצמו, צריך לומר זאת.

הפוסקים דנים ומביאים, כי בספר הזוהר הק' בפרשת ויקהל דף ר"ו ע"א, שם מובא המאמר הזה של־רשב"י, אולם הוא מובא לגבי שבת בבוקר, כנראה מהעניינים הסמוכים שם, כגון נשמת כל חי. אבל הרמ"ק בספר אור יקר [דף נ'] כותב, יש גורסים כאן מימרא זו, ואינה מן העניין. הוא אומר, שישנם גירסאות בזוהר, בהם מאמר זה כתוב כאן, אבל הדבר אינו שייך לכאן כלל. הוא מעתיק את כל המאמר, ואח"כ הוא אומר, ברוב הספרים אינה, אלא שנעתקה ממקום אחר. הכניסו פה את המאמר הזה, אבל לא כאן מקומו. הביאו זאת ממקום אחר, ושתלו אותו כאן. כנראה בגלל שמדובר כאן על הקריאה בספר תורה, בא מישהו וכתב זאת כאן. הרמ"ק מביא ראיה, שהרי את המאמר הזה, אומר רבי יצחק. הרי בזוה"ק שם זהו מאמר ארוך, שמוזכרים בו שמות כמה חכמים. כל אחד, אמר משהו. כגון רבי חייא, ורבי יוסי, ורבי יצחק, ועוד. אומר הרמ"ק, כי אם תדקדק במאמר, תראה שאינו קשור לכאן. והראיה לכך, כי אין דרך רבי יצחק בכל דבריו לקרוא לרבי שמעון, הוא לא קורא לו רבי שמעון, אלא בוצינא קדישא. מה פתאום כאן הוא אומר, בלשון 'רבי שמעון'? זאת ראיה, ששתלו כאן משהו, והדבר אינו חלק מנוסח המאמר שלו. בודאי הפסיקו העניין והעתיקוהו כאן וכו'. לדבריו, אין ראיה שהמאמר שייך לזוהר כאן, אלא שמאמר זה היה כתוב במקום אחר, ומישהו העביר זאת לפה. ובכל אופן, יוצא שאין ראיה שמאמר זה קשור ליום שבת.

אולם ברצוני לומר בס"ד, כי בכל זאת ישנה ראיה מגוף המאמר, לעניין שבת. חושבני, כי בכל זאת הדבר ראוי ליום שבת, כיון שישנו קשר לתוכן המאמר, במ"ש 'ואוריתיה קשוט ונביאוהי קשוט'. דהיינו, התורה היא אמת, והנביאים הם אמת. למה מזכירים כאן את התורה והנביאים? אלא התשובה, כיון שקראנו בספר תורה, וכן בהפטרה, כמו שאנו מברכים, 'אשר בחר בנביאים טובים'. א"כ, ישנה ראיה לכך, מתוך המאמר בעצמו. ממילא, גם אם המאמר לא נכתב בזוהר כאן, לגבי ענייני שבת, ואכן הדבר כתוב במקום אחר, אשר איננו יודעים היכן הוא, אבל בכל אופן, מתוך המאמר בעצמו, הדבר מובן. כפי שאנו אומרים בברכה, 'אשר בחר בנביאים טובים, ורצה בדבריהם הנאמרים באמת'.

רבינו זכריה הרופא מסביר, כי תיקנו לומר ברכה זאת, כיון שהיו כופרים המכחישים, כגון הכותים, אשר היו מאמינים רק בתורה שבכתב, ולא בנביאים. לכן אנחנו אומרים, מכריזים, כי גם הנביאים, הם אמת. ולכן תיקנו את הקריאה בנביאים, ביום שבת. ממילא, לכן אנו ג"כ אומרים, 'ואוריתיה קשוט ונביאוהי קשוט'.

ואם תשאל, א"כ במה הדבר קשור למנחה? צריכים לדעת, מובא בספרים, כי היה לקדמונים מנהג, לקרוא הפטרה גם במנחה. נמצאנו למֵדים, שהדבר מתאים גם למנחה.

בכל אופן, הדבר חשוב מאד. חכמי האמת אומרים, כי עניין אמירת 'בריך שמיה' במנחה, הוא יותר חשוב מבשחרית. א"כ, כדאי לתקן לומר זאת בכל מקום, גם אצל אלה שאינם נוהגים לאמרו במנחה. ושלא יגידו, שהם 'לא נוהגים'. כי כיון שהם לא ידעו מכך, לכן הם 'לא נוהגים'. שורש הדבר נובע מחוסר ידיעה. ולפעמים הסיבה היא, מפני שהם קצת ממהרים. אבל העניין חשוב מאד, וצריך להגיד זאת בכוונה.

ובעז"ה בזכות זה, המקום ברוך הוא יזכנו, שיפתח לבנו לתלמוד תורתו, אכי"ר.

שאלה מהקהל: ישנם המוסיפים בנוסח בריך שמיה, את המלים 'ותיהב לי בנין דיכרין דעבדין רעותך'. האם אפשר להוסיף זאת?

תשובת מרן שליט"א: לא. אין להוסיף זאת, כי הדבר מקלקל את העניין של מאה ושלושים תיבות שאמרנו. אולי אתה יכול להוסיף זאת במחשבה. אבל מי שמוסיף זאת בפה, הוא עושה טעות, כי צריך להיות דוקא מאה ושלושים תיבות, ועל ידי התוספת הזאת, נוספו עוד כמה וכמה מלים, ולכן הדבר אינו שייך. אמנם אולי אפשר לתרץ זאת, לפ"ד האומרים שכל דבר המכֻוון כנגד מספר מסויים, אין הכוונה שלא להוסיף, רק שאין לגרוע ממנו. אבל בכל זאת, עדיף שלא לומר את המלים הללו, כיון שאינן בנוסחאות המדוייקות.