ההבדל בין רשב"י זיע"א לפני כניסתו למערה, לבין רשב"י לאחר שיצא מן המערה.

ההבדל בין רשב"י זיע"א לפני כניסתו למערה, לבין רשב"י לאחר שיצא מן המערה.

מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בחוקותי שנת ה'תשע"ד.

הגמרא במסכת מגילה [דף י"ב ע"א] אומרת, שאלו תלמידיו את רשב"י, מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? למה נגזרה הגזירה 'להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים', בזמן אחשורוש? מה היה חטאם? אמר להם, אִמרו אתם. אמרו לו, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן, שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל ייהרגו. הרי אנשי העיר שושן בלבד חטאו בכך, א"כ למה נגזר על כל היהודים אשר בכל המדינות, להשמיד להרוג ולאבד? אמרו לו, אמור לנו אתה. אמר להם, מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו, וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם, הם לא עשו אלא לפָּנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים. והיינו דכתיב, כי לא ענה מלבו (איכה ג', ל"ג).

בעל ענף יוסף מעיר, כי במדרש שיר השירים רבה, כתוב ההיפך. דהיינו, מה שאומר כאן רשב"י, כתוב במד"ר בשם רבנן. ורשב"י הוא האומר, כי עם ישראל נהנו בסעודה, ובגלל שכל ישראל ערָבים האחד לשני, לכן הם נענשו. בכך הוא מתרץ את השאלה.

הוא שואל, שהרי בגמרא כתוב, שרשב"י אמר כי הסיבה שנגזרה הגזירה, משום שהם השתחוו לצלם בזמן נבוכדנאצר. אבל במד"ר שה"ש, לא כתוב כך. בפסוק כתוב, זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר [שה"ש ז', ח']. פסוק זה נאמר, על חנניה מישאל ועזריה. כי בזמן שכל אומות העולם נפלו והשתחוו לצלם שעשה נבוכדנצאר, הם לא השתחוו. הרי נבוכדנצאר, משל בכיפה, כולם היו כפופים לו. והוא בחר שלשה אנשים מכל אומה ולשון, והכריח אותם, או שכנע אותם, שישתחוו לצלם שלו. אולם חנניה מישאל ועזריה, היו היחידים שלא השתחוו, ולכן הוא הפילם לתוך כבשן האש.

אומר רבי שמעון בר יוחאי, כי על כך נאמר בפסוק, זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר. דהיינו, כפי שעץ תמר, הוא זקוף, כך חנניה מישאל ועזריה, נשארו זקופים. הם הלכו למות, על קידוש ה'. הרי הם יכלו לברוח, ובכל זאת הם הלכו לשם, ועמדו ולא השתחוו. ולא רק שהם עמדו שם, אלא שהתפזרו בין כולם, בכדי להבליט שאינם משתחווים, ובכך יהיה קידוש ה' גדול יותר. הפלא ופלא. בזכותם, קיים העולם. על שלושה העולם קיים, או על אברהם יצחק ויעקב, או על חנניה מישאל ועזריה.

וז"ל המדרש [שיר השירים רבה פרשה ז'], רבנן אמרי, על שעבדו ישראל עבודה זרה. ור' שמעון אמר, על שאכלו מתבשיל הגויים. אמרו לו, והלא לא אכלו סעודה, אלא אנשי שושן הבירה בלבד. הדא הוא דכתיב, (אסתר א') ובמלאת הימים האלה. אמרו לו: והלא כל ישראל ערבין אילין באילין, דכתיב (ויקרא כ"ו) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו. אמר להם, אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כלייה, דכתיב (שמות י"ב) זובח לאלהים יחרם. אמרו לו, אעפ"כ לא עבדו אותה בכל ליבם, שנאמר (איכה ג') כי לא ענה מלבו.

על דעת רבנן, עבדו ישראל ע"ז בימי נבוכדנאצר. על דעת רשב"י, לא עבדו ישראל ע"ז בימי נבוכנאצר. לפי המדרש הזה, רשב"י אומר כי ישראל לא עבדו ע"ז, וזהו ההיפך ממה שכתוב בגמ' שלנו. על דעת רבנן, עבדו ישראל ע"ז. כיצד? נבוכדנאצר העמיד צלם, והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה, ועשרים ושלשה מכל ישראל. לפי דברי רבנן יוצא, כי חנניה מישאל ועזריה לא עבדו ע"ז, אבל עשרים איש מישראל אכן עבדו ע"ז. העשרים האחרים, היו 'פשרנים', הם לא מסרו את נפשם על קידוש ה', והם אכן השתחוו. אבל שלושה, לא השתחוו, והם חנניה מישאל ועזריה.

אבל על דעת ר' שמעון, לא עבדו ישראל ע"ז. הא כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן, ולא עבדו ע"ז. לפי דעת רבי שמעון, נבחרו רק שלושה נציגים מכל עם, ומעם ישראל נבחרו חנניה מישאל ועזריה, והם לא עבדו ע"ז.

לכאורה, הדבר ההיפך ממה שכתוב בגמ'.

מביא בספר ענף יוסף, תירוץ על כך, ראיתי מי שתירץ, שזה אמר קודם שהיה רבי שמעון במערה, וזה אחרי זה שנזככך תורתו במערה, וחזר ממה שאמר תחילה.

הוא כתב זאת, בשם 'ראיתי מי שתירץ'. סתם ולא פירש מיהו. וכנראה כוונתו, לספר בן יוחאי, אבל הוא לא רצה להזכיר את שמו, כיון שישנם כאלה שאינם כ"כ מרוצים ממנו, בכמה דברים מסויימים. ישנה מחלוקת בכך. ישנם גדולים שסברו, כי הוא בסדר גמור. וישנם כאלה, שקצת חששו, כיון שיש לו קצת דעות שאינם כ"כ מקובלות. אולי בגלל כך, הוא לא רצה לכתוב את שמו באופן מפורש. בכל אופן, הוא מביא את עצם התירוץ הזה, שזה נֶאֱמר לפני שרשב"י נכנס למערה, וזה לאחר המערה. והוא לא נכנס לומר במפורש, מה היה בסוף? אבל מי שיעיין שם בספר, יראה כי לדעתו מה שכתוב בגמרא, זהו לאחר שרשב"י יצא מן המערה. א"כ, ישנו הבדל גדול, בין ההשגות של־רשב"י לפני כן, לבין ההשגות של־רשב"י אחרי כן. דהיינו, רבי שמעון בר יוחאי, חזר בו מהרבה דברים. כיון שמאז שהיה במערה, הוא עלה ונתעלה. כמו שאומר רבינו חננאל במס' סוכה [דף מה ע"ב], כי רשב"י ובנו רבי אלעזר, ראו במערה מראות אלד'ים. הם כבר היו קדושי עליון, וצפו במרכבה, עד כדי כך שכל העולם יכל להינצל בזכותם.

זאת זכותו של־רשב"י, ואנחנו נשענים עליו ועל תורתו ועל צדקותו. וה' ברוך הוא יזכנו לכך.