איך הקימו את המדינה, בניגוד לשבועה שלא יעלו בחומה?

יש הזדמנות כעת להסביר משהו. הרי אנחנו כל פעם קוראים קצת, פרק או שנים, חצי פרק, אפילו בשילוש שאחרי התפילה, וכשגומרים לקרוא בדברי הימים יש סיום. לכל ספר יש סיום. בספר דברי הימים הסיום הוא 'כה אמר כורש מלך פרס וגו'. כל הזמן הפריע לי, למה מסיימים עם כורש מלך פרס, לא מצאו פסוק אחר לסיים בו? רק בפסוק הזה? הרי יש מחלוקת בגמרא מסכת ר"ה אם כורש היה מלך כשר או לא. הוא הרי נתן רשיון לבנות את בית המקדש כידוע, אבל בשביל זה לקרוא עשרות פעמים בסיום 'כה אמר כורש מלך פרס'? מה העניין בזה? הרי יש פסוקים אחרים שמתאימים יותר, למשל יש פסוק על שלמה המלך, שדוד אביו מחזקו, יראת ה' על פניך וכו' , פסוקים של חיזוק. היה אפשר לקבוע פסוקים אלו כסיום לספר דברי הימים. למה קבעו דוקא את הפסוק הזה של כורש מלך פרס.

חושבני שיש פה דבר חשוב מאד. הרי ספר דברי הימים והתנ"ך כולו מסתיים בגלות ואיך שבית המקדש נחרב. למה קבעו בסוף התנ"ך את הנושא של חרבן בית המקדש, הרי אבותינו היו בגלות כל השנים. אלא באים להגיד לנו, שלא יהיו לכם ח"ו טענות על הקב"ה, כי כל מה שנחרב הבית ומה שהיה גלות, הכל בעונותיכם. אבל מצד שני, יכול להיות שח"ו יום אחד עם ישראל יחליטו לעלות לא"י בכוח. אתם יודעים מה שהגמרא במסכת כתובות אומרת, 'השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ', שלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל, שלא יעלו בחומה, שלא יתגרו באומות, והשביע את אומות העולם שלא ישעבדו את ישראל יותר מדי. א"כ יש שבועה לא לעלות בחומה, פירש רש"י שלא יעלו כאחד ביד חזקה.

דרך אגב, זה היה גם בזמן הרמב"ם. באגרת תימן המפורסמת כותב הרמב"ם, שהאומה הזאת עלולה להתנועע לפני זמנה, דהיינו עלולים ח"ו היו לעשות יד אחד ולכבוש את ארץ ישראל בכוח.

ובעצם יש שאלה, הרי גם אנחנו נמצאים היום בא"י, מה עם השבועה שלא יעלו בחומה? אלא שהיתה הסכמה של אומות העולם. היתה הצהרת בלפור כידוע. דנו על זה בכמה ספרים, איך היה רשות שיבואו לארץ ישראל ויעשו פה מדינה, אלא בגלל שהיתה על זה הסכמה של אומות העולם באו"ם, על אף שהערבים לא הסכימו אבל רוב אומות העולם הסכימו, א"כ זה נקרא שפג תוקפה של השבועה. כי כתוב ח"ו שאם לא יעמדו בשבועה, אתיר את דמכם כצבאים ואיילים. אם זה היה במרד נגד כל אומות העולם, הדבר לא היה פשוט בכלל. אבל כיון שהיתה הסכמה של אומות העולם לכן זה הותר.

יכול להיות, אני חושב שבגלל זה אבותינו הדגישו את הפסוק הזה, כה אמר כורש מלך פרס, דהיינו תקבלו רשיון מאומות העולם, ובלי רשות מאוה"ע אל תעלו. אתם בגלות, ואתם צריכים להישאר בגלות, עד שתקבלו רשות מאוה"ע. לכן שיננו את זה כל הזמן, כי היה עלול שיעשו זאת בלי רשות, כמו שהיה נראה שרצו לעשות את זה בזמן הרמב"ם, כך ראיתי כתוב, שקם משיח, היו הרבה משיחים שרצו לעשות בכח נגד אוה"ע ולעלות בלי רצונם, לכן הדגישו את זה ואנחנו מסיימים את התנ"ך בזה כל הזמן.

זה סוף דברי הימים. אבל עכשיו שאנחנו מתחילים את ספר יהושע בחזרה, כתוב ביהושע 'ואתה קום עבור את הירדן הזה אל הארץ אשר נשבעתי', זו כבר בשורה טובה, 'כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם'. בעזרת ה' כשתקבלו רשות, תגיעו לא"י כאשר דברתי אל משה. זו ההבטחה הטובה לעתיד.