אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא [ויקרא ד', כ"ב]– תוכחת מהרי"ץ לנשיא מארי שלום עראקי, וגדולת שניהם

מתוך "שערי יצחק" ניסן ה'תש"ע

השיעור השבועי של מרן הגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א

מוצש"ק ויקרא ה'תש"ע

צריך לדעת, כל אדם יש לו את הנסיונות שלו, את ההפרעות שלו. ישנם הפרעות אצל אנשים גדולים, שאצלם הדברים יותר דקים ועדינים. כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וישנם הפרעות אצל אנשים יותר קטנים. כל אחד לפי מדרגתו, כך הקב"ה מביא לו את נסיונותיו.

למה אני אומר זאת. תראו, יש בהמשך הפרשה דבר מעניין. מי ששם לב, חמישי מתחיל בפסוק 'אשר נשיא יחטא'. הפסוק הזה כתוב בראש הדף שבספר תורה. אשר נשיא יחטא, הנשיא בגלל שנמצא במעמד גבוה, יכול לחטוא. רבינו בחיי עומד על הדיוק במלה הזאת, שאצל כולם כתוב ואם נפש אחת תחטא בשגגה, אם הכהן המשיח יחטא, אם ואם. אבל בנשיא כתוב, אשר נשיא יחטא. הנשיא בטוח חוטא, בגלל שהוא נמצא בגובה. אני חושב שלכן בס"ת הפסוק בראש הדף. זו גם הסיבה שהפסוק 'יהודה אתה יודוך אחיך' בראש הדף.

בנושא זה, יש סיפור מעניין שהיה בזמנו של מהרי"ץ. מהרי"ץ הרי נפטר לפני 205 שנה, והוא חי בערך 90 שנה. ההפרש בינינו בערך 300 שנה. הסיפור הזה היה באמצע חייו, בערך לפני 250 שנה. מהרי"ץ היה מרא דאתרא, רב העיר וראש בית הדין. הנשיא של הקהילה היה מארי שלום עראקי, שהיה מקורב למלכות. היה קשר ביניהם, אבל מתוקף תפקידם, היו לפעמים ויכוחים. מצאתי שמביאים מעשה שהיה בזמנם, ומהרי"ץ השתמש בדיוק שבפסוק הזה, אשר נשיא יחטא, כדי לתת לנשיא תוכחה.

מישהו בא להישפט לפני הנשיא מארי שלום עראקי. היה איזה נידון, כנראה בדיני ממונות, והנשיא העליב אותו, פגע בו. ההוא כ"כ נפגע, יצא בוכה. הסיפור הזה הגיע למהרי"ץ, והוא כתב לו תוכחת מוסר. תשמעו את הסיפור ותראו איזו יראת שמים, איזה דור זה היה, אלו אנשים גדולים. אפילו אנשים שלא היו בתפקיד של רבנים. פעם אחת בזמן נשיאות כמהר"ר שלום הכהן המכונה אלאוסטא אלעראקי נע"ג, אשר מרוב אהבתו למקום ב"ה ומעלת כבוד נשיאותו היה דורו מובטח שהקץ של הגאולה תהיה בימיו. יום אחד, נתרבו דברי משפטו לאדם אחד, עד שכמעט ח"ו יצא דבר ביזוי לאבי הנשפט, שאביו כבר נסתלק. ומתוך גערת החכם שהיא חמת מלך, הלך בבכי גדול. האדם הזה יצא ובכה מרוב בושה, נפגע עד עמקי נשמתו. ואז נודע עניין זה לכבוד מהרי"ץ נ"ע אב"ד זיום והדר דורם. ותכף נרתע ליבו על המאורע שנעשה ח"ו מכבוד הדור, אשר פרנס וחנן כמה עניים ונתן. ואז הניף ידו מהרי"ץ וכתב לקראתו: מאי דכתיב אשר נשיא יחטא. ידע הרב המופלא שלא נאמר "אם" נשיא יחטא, שאין במדתו כך, אלא "אשר" נשיא, ר"ל שמחמת הנשיאות ודאי לפעמים תהיה לו שגגה ח"ו להקניט בדיבורו על איזה אדם. ועל כן העצה היעוצה להזכיר שתמהר לילך להתוודות בבית החיים לפני אדון הכל ית' בשביל אביו של פלוני, וטוב לך. ועוד האריך לו בדברים יקרים ומעולים. דהיינו, זו לא הפתעה שעשית דבר כזה, ברור שמי שבנשיאות נמצא בגובה, מרגיש עצמו מעל כולם, וממילא פוגע באנשים ומזלזל בהם. על כן העצה היעוצה, שתמהר לבית החיים, דהיינו לבית הקברות, תגיד וידוי לפני אדון הכל בשביל אביו של אותו אדם, וטוב לך. וכשהובא הנייר הנזכר אל בית הרב שלום הכהן ונשיא הדור זלה"ה ונסתכל בה, מיהר להרבות בבכיה בדמעות שליש ובחרטה גדולה, ותכף קם ורץ לבית החיים. ומי הוא שראה שהרב הנשיא יצא ולא יצא עמו וכו'. ואז נתוודה בקהל עם ועדה בחשק גדול ובנפש נכנעת. וכל הקיבוץ הגדול שמעו ונתיראו ולקחו מוסר מפי כבוד הדור. במקום להגיד, מה הוא בא להוכיח אותי, מי הוא, מה הוא מדבר, שישב בבית שלו בשקט, הוא מיהר ותכף רץ לבית החיים. תראו  איזה אנשים, איזו יראת שמים אמיתית. התודה בפני רבים, ובנפש נכנעת. לא עשה כדי לצאת ידי חובה, סתם לבקש סליחה, אלא ממש עשה מכל הלב. הלואי שהיינו זוכים להנהגה כזאת ולמנהיגים כאלה.

לצערנו, אנחנו בדור שיש בו הרבה חילוקים, והרבה מחלוקות, בעוונותינו הרבים. לפעמים ישנם ויכוחים הלכתיים, שבמקום שיתווכחו או ידונו פנים מול פנים, מפרסמים ברבים. אמנם לא צריכים להתרגש מזה, כי ישנו כלל, שמיום שנחלקה מלכות ישראל, מיום ירבעם בן נבט, אין דבר שאין בו מחלוקת. הכלל מובא בספרים. אין נושא, ענין או הלכה, הנהגה, מנהג או חידוש, שאין ויכוח עליו. אין בעם ישראל דבר אחד שמוסכם על דעת כולם. יכול להיות שרב אחד יגיד איזה דבר שנראה לו, ובטוח שיימצא מישהו שיגיד אחרת ממנו. ראיתי בספרים יותר מזה, אפילו תגיד דבר שאף אחד לא חולק, כולם מסכימים איתך, תדע לך שבטוח יש מישהו בסוף העולם שחולק עליך. אפילו שאתה לא רואה אותו. יביאו לך חתימות של מאות רבנים שמסכימים, תדע שמישהו בסוף העולם חולק עליך. לכן לא צריכים להתרגש מזה. כל דבר שנוי במחלוקת, וכל דבר יש בו דעות וחילוקים. כמובן, בד"כ כשהמחלוקת לשם שמים, אלו ואלו דברי אלד'ים חיים. לפעמים יש ויכוחים הלכתיים.