הַשֹּׁכֵ֥ן אִתָּ֖ם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָֽם (אחרי מות)

ביאור דברי הגמרא לגבי הפסוק השוכן אתם "בתוך" טומאתם.

מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א - פוסק עדת תימן, שנמסר במוצש"ק בהר ה'תשע"ו.

בפרשת אחרי מות, לגבי עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, נאמר כך, וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם [ויקרא ט"ז, ט"ז]. באהל מועד, שם השכינה שורה, שוכנת בתוך בני ישראל, ואפילו בתוך הטומאות שלהם.

דרשו על כך חז"ל בתורת כהנים, וכן בגמרא, כפי שתכף נראה, ובעוד הרבה מקומות, כי אפילו בשעה שעם ישראל לא במעלתם ובדרגתם ובקדושתם ובטהרתם, בכל זאת הקב"ה לא מזניח את עם ישראל. הוא שוכן אתם, בתוך טומאתם.

הגמרא מסכת יומא [דף נ"ו ע"ב] אומרת כך, 'השוכן אתם בתוך טומאתם', אפילו בשעת שהן טמאים, שכינה עמהם. אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא, השתא, ברי טמאים אתון. דכתיב [איכה א', ט'] טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ.

דהיינו, אם זה נכון מה שקראתי מקודם, 'בְּרֵי טמאים' הכוונה בנים של טמאים. כלומר, בחרבן הבית כתוב 'טומאתה בשוליה', א"כ אתם הבנים שלהם. אבל נראה שרש"י קורא 'השתא בָּרִי טמאים אתון', מלשון 'ודאי'. כמו 'ברי ושמא, ברי עדיף'. רש"י כותב כך, ודאי טמאים אתון ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה. לא משנה. העיקר הוא, מובן שאותו צדוקי, ברצונו לטעון לרבי חנינא, שהשכינה אינה שורה עם עם ישראל כשהם בטומאה, כיון שנאמר מפורש במגילת איכה 'טומאתה בשוליה'.

ענה לו רבי חנינא, אמר ליה, תא חזי מה כתיב בהו, 'השוכן אתם בתוך טומאתם'. אפילו בזמן שהן טמאין, שכינה שרויה בינהן.

לכאורה, יש קצת להרגיש, וכבר הבן יהוידע עומד על השאלה הזאת, לא מובן מדוע רבי חנינא היה צריך לומר לו בלשון 'תא חזי'. הרי בדרך כלל, הלשון 'תא חזי', אינה לשון הגמרא, אלא לשון ספר הזוה"ק, כיון שמדברים על דברים אשר יש בהם עמקות, שצריכים להתבונן ולראות אותם. לשון הגמרא בדר"כ הוא 'תא שמע'. דהיינו, הדברים יותר חיצוניים. אבל 'תא חזי', זה כביכול משהו פנימי, עניין שצריך לראות ולהתעמק בו. א"כ בנ"ד, הוא בסה"כ אמר לו פסוק. א"כ היה צ"ל, 'אמר ליה', שכתוב על עם ישראל 'השוכן אתם בתוך טומאתם'. כך היה צריך לענות לו. מה הפירוש, תא חזי? מה צריך לראות כאן?

הבן יהוידע, מתרץ על כך הרבה תירוצים, אשר לפענ"ד הם קצת דחוקים, כיון שהוא אומר כל מיני רעיונות ורמזים, אשר אינני חושב שהצדוקי ישתכנע מהם. הצדוקי הוא כופר בתורה שבעל פה, אז אם הוא עוד יגיד לו כל מיני חשבונות וגימטריאות וכדומה, ק"ו שהם לא יהיו תשובה בשבילו. בכך הוא לא סתם לו את הפה.

דבר שני, בעין יעקב הגירסא אינה 'ההוא צדוקי', אלא 'ההוא מינאה'. כלומר, מין. כבר החיד"א בפתח עינים העיר על כך, שהגירסא בעין יעקב היא אחרת, והוא מסביר שם מה ההבדל ביניהם, ומה זה משנה אם הוא מין או צדוקי. הדקדוקי סופרים אומר, שבכל הספרים הישנים כתוב כך, 'ההוא מינא'. בדרך כלל, גירסת העין יעקב היא יותר מדוייקת. זאת הנוסחא הספרדית הקדומה. המדפיסים האחרונים, שינו קצת לפעמים, עשו סוגריים עגולות לגירסא הישנה, ומרובעות לגירסא שבגמרות הנדפסות. זאת הנוסחא האשכנזית. טוב שבכל אופן, הם מביאים את שתי הגירסאות, להבין ולהשכיל ביתר דיוק. אולם בעניינינו, הם לא העירו בכלל על כך, אלא הביאו כפי שכתב בעל עין יעקב.

הדקדוקי סופרים כותב כך, אמר ליה ההוא 'מינא', כן הוא בכל הכת"י, וספר אגדות התלמוד, וכ"ה בכל הדפוסים הישנים. ונשתנה בדפוס בסיליאה, מן הצנזור.

לצערינו, בעוה"ר בגלות, אי אפשר היה להדפיס בלי רשותם של אומות העולם, כיון שהיו כפופים להם, וממילא דבר שהיה מתנגד לדת שלהם, הם היו מאולצים לשנות. כי אחרת, אי אפשר היה להדפיס ולהפיץ את הספר. א"כ, הגירסא היא 'ההוא מינא'.

חושבני, כי לפי זה, הדבר ממש מאיר עינים. זה לא 'ההוא צדוקי', אין המדובר על יהודי סתם, הכופר בתורה שבעל פה, אלא מדובר על מין. רש"י אומר בכמה מקומות, כי מין היינו, מתלמידי אותו האיש, ישוע הנצרי שר"י.

אם כן, אותו מין, אשר יצא לדת אחרת, בא לרבי חנינא בטענה קשה. אמר לו, מה אתם היהודים אומרים, 'אתה בחרתנו מכל העמים, ורצית בני מכל הלשונות וכו', כביכול אתם העם הנבחר, טוב, אולי זה היה פעם, אבל עכשיו, 'השתא בָּרִי', כעת בודאי הדבר אינו נכון, שהרי ירמיהו, הנביא שלכם, אומר במגילת איכה, טומאתה בשוליה. עכשיו אתם טמאים. א"כ, כבר אינכם החשובים והנבחרים.

על כך עונה לו רבי חנינא, 'תא חזי', עליך להסתכל ולהתבונן היטב.

בכדי להבין זאת, עלינו להקדים כאן משהו, לגבי הפסוק 'השוכן אתם בתוך טומאתם'. וכי יתכן, שהשכינה תהיה שרויה בתוך עם טמא? בתוך הטומאה? האם הקדושה והטומאה, יכולים לחיות ביחד, בלי שום חציצה? אלא, הכוונה היא אחרת. הפסוק דייק, לא כתוב 'השוכן אתם בטומאתם', אלא 'בתוך טומאתם'. דהיינו, ישנו תווך, ממוצע, בתוך הטומאה. השכינה שרויה בתוך עם ישראל, אבל יש משהו שמבדיל.

כך כותב הרמ"ע מפאנו. אנחנו לא היינו יכולים לומר דברים כאלה מסברתנו, אבל הרמ"ע מפאנו, כידוע הוא היה גדול מאד בסתרי תורה, והוא מסביר שישנם מלאכים המפרידים בין השכינה לבין הטומאה. וז"ל [בספר עשרה מאמרות, מאמר חיקור דין חלק ב' פרק ט' דף ק'], והכוונה על 'השוכן אתם בתוך טומאתם', שהוא הסתר פנים, בהתלבשות שכינה בנפרדים קדושים, הכוונה למלאכים, שהמה מתלבשים בחיצונים. דהיינו, השכינה שהיא מקור הקדושה, מקיפים אותה מלאכים, שהם כבר בדרגא יותר פחותה, ועליהם מתלבשת הטומאה. אבל לא שהטומאה מתלבשת על הקדושה, כיון שבודאי הדבר לא יתכן.

והוא ממשיך ואומר, ולהכי דייק קרא, 'בתוך טומאתם'. אשר אינני שוכן בטומאתם ח"ו. כי מי נתן נזיר בין השיכורים, או כהן בין הקברות. הדבר לא יתכן. אלא, שוכן באותו התוכיות, שהטומאה מצויה חוצה לו בסיבתם.

אם נרצה להגשים זאת, להמחיש קצת כדי שנבין היטב, יש כאן שלשה שלבים. יש בתוך עם ישראל, בפנים, בתווך, נמצאת השכינה, ואותה מסובבים ומקיפים המלאכים הקדושים, והטומאה היא מבחוץ. זה הפירוש, 'בתוך טומאתם'. לכן לא כתוב, 'בטומאתם'.

כעת, הדבר הפלא ופלא. זה מה שעונה רבי חנינא לאותו מין. לא צדוקי, אלא מין, החושב שהקב"ה מאס בעם ישראל, ובחר בהם, כפי הטעות שלהם. זהו בעצם מה שהיה טמון כאן בשאלה. ורבי חנינא נתן לו תשובה ניצחת, ממש סתם לו את הפה.

'תא חזי', תתבונן מה כתוב בפסוק, 'השוכן אתם בתוך טומאתם', לא כתוב 'בטומאתם', אלא 'בתוך טומאתם'. דהיינו, הטומאה היא מבחוץ. א"כ, מה אתה טוען, שכתוב בפסוק 'טומאתה בשוליה', אדרבה לא כתוב שהטומאה באמצע, אלא שהיא בצד. ממילא, הבאת ראיה לסתור. כי השכינה היא באמצע, והטומאה היא בנפרד. אם היית מתבונן בדיוק הפסוקים, נמצא שאתה בעצמך לא הבאת קושיא עלינו, אלא אדרבה, הבאת לנו ראיה, שהטומאה היא בשוליים, למטה. וה"ה מסביב. אבל הקדושה, היא באמצע. והשכינה אכן נמצאת איתנו, בתוכנו. וזו פסוק מלא בתורה, ואי אפשר להכחיש זאת. בכך, הוא ממש סתם לו את הפה, מתוך הפסוק בעצמו.