אופן החזקת המאכלים לפי מנהגינו

כתב מרן שליט"א בשע"ה או"ח סימן ל"ו סעיף ג'

הדבר שמברכין עליו, לאכלו או לשתותו או להריח בו, או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו{ו}, ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים, ויברך{ז}. ואם לא אחזו כלל, אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך, אלא שהביאו לו אחר־כך, אף־על־פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא, וצריך לברך שנית{ח}:

ובעיני יצחק אות ו' כתב

והמנהג בתימן להחזיק המאכל ביד ימינם לא רק בשעת הברכה, אלא במשך כל האכילה. ובדרך־כלל מחזיקים אותו בשלוש אצבעות בלבד, כדלקמן הלכות פסח סימן צ"א סעיף ו'. כי בחמש אצבעות, נראה דרך גרגרנות. ועיין יוסף אומץ להר"י יוזפא סימן ק"כ.

והבשר גם כן מנהגינו לאכול באצבעות. ותרבות האכילה המקובלת בזמנינו כאן במזלג ןסכין, מְקוֹרָהּ הקדום מבני יָוָן, כנזכר ברבינו חננאל בבבא מציעא דף כ"ה ע"ב. אך נראה שאין קפידא לנהוג כמותם [עכ"פ בפניהם], כי אין זה אלא דרך נקיות שלא לטנף את הידים ולהצטרך לקנחם, ועיין נדרים דף מט: שאמר חכם אחד לחבירו שאכל באצבעו [מתוך הקערה שהיתה משותפת לשניהם] עד מתי אתה מאכילני מצואה שתחת ציפרניך, וע"ע בדברינו להלן חלק יורה דעה הלכות חליטת הבשר סימן קל"ב הערה מ"ו ד"ה וטעמא.