עניין "כשיחול שמיני בשמיני קורין שמיני שמונה פעמים", "ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמונה בשמינית".

עניין "כשיחול שמיני בשמיני קורין שמיני שמונה פעמים", "ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמונה בשמינית".

חג פסח השנה, אינו בן שבעה ימים, אלא הוא נהיה בן שמונה ימים, כיון שיש לנו את השבת, אסרו חג נהיה חלק מחג הפסח. יש בזה שאלות, וכבר לפני כן, יש דיני עירובי תבשילין, ויש לנו השנה גם ביעור מעשרות, ווידוי מעשרות.

שמענו מזקנים דבר מעניין, חידה שהיו שואלים, בכדי לחדד את התלמידים. היו אומרים בלשון כזו, 'כשיחול שמיני בשמיני, קוראים שמיני שמונה פעמים'. דבר זה קורה כמו השנה, אבל תדעו שיש בזה משמעות. זו אינה רק חידה לחידוד התלמידים, אלא יש בדבר זה גם נפקא מינה.

'כשיחול שמיני בשמיני', דהיינו כאשר יחול שיקראו את פרשת שמיני בשמיני של פסח, כמו שאנחנו נקרא השבת בפרשת שמיני, אם כן 'קוראים שמיני שמונה פעמים'. תעשו חשבון, התחלנו לקרוא פרשת שמיני בח' בניסן, במנחה של שבת. אח"כ בשני וחמישי, עוד פעמיים. אח"כ ביו"ט ראשון קראנו שמיני במנחה. ביו"ט האחרון אנחנו נקרא שמיני, אולם בחו"ל יקראו בשחרית "כל הבכור", א"כ אצלם יוצא שמיני במנחה, ועוד פעמיים בשני וחמישי, ועוד פעם אחת בשבת בכ"ט ניסן. סה"כ ביחד, שמונה פעמים. למעשה הדבר יוצא רק בחו"ל, לכן אצלינו היום לא כ"כ יודעים מזה, דבר זה נפוץ רק לאלו שבגולה, אצלם הוא יותר מפורסם, כי אצלם יוצא שמיני שמונה פעמים.

הרמז הזה, 'כשיחול שמיני בשמיני קוראים שמיני שמונה פעמים', חשבתי שהוא משהו מיוחד לתימנים, אולם חיפשנו בספרים והתגלה שהוא כתוב גם אצל האשכנזים, אולם הם אמרו זאת בסגנון אחר. הם אמרו, שמיני שמונה שׁמֵנָה. דהיינו, אם יקראו שמיני שמונה פעמים, שנה זאת תהיה שנה שמנה, טובה ומבורכת. הדבר מובא בספר אוצר חיים בסגנון זה, וכנראה היתה להם קבלה, אבל זה קיים גם אצלנו.

מי שזוכר דיברנו בזמנו [מוצש"ק ויצא ה'תשע"ב], על עניין ויג"ש, ו' יהיה ג' שבט, שלג גדול יהיה וקור, וגם יש בזה רמז נוסף, שבע גדול יהיה וזול. גם מהרי"ץ כותב זאת בעץ חיים, וגם זה בעצם חל השנה. הדבר הפלא ופלא. שני סימנים אלו נקשרו יחד. דהיינו, כאשר יום ששי יהיה ג' שבט, כלומר שר"ח שבט יחול ביום רביעי ואז יוצא שביום ששי התאריך הוא ג' שבט, באותה שנה יש הבטחה שיהיה שבע גדול, שתהיה שנה מבורכת. חושבני שכולם מרגישים זאת, ברוך ה' יש לנו השנה שפע כל טוב, שנה מבורכת בגשמים מרובים ובדברים רבים אחרים. אבל הכל כמובן תלוי במעשינו. הכל בידי שמים, לפי המעשים שלנו. ממילא יוצא, שזה מתאחד ומתקשר גם עם עניין 'שמיני שמונה שמנה'.

אבל לא רק זאת, ידוע מה שהגמרא אומרת במסכת סוטה דף ה ע"א, ת"ח צריך שיהיה בו אחד משמונה בשמינית. דהיינו, מדת הגאוה היא מדה מאוסה לפני הקב"ה, אבל בכל זאת אם ת"ח יתנהג יותר מדאי בענוה ובשפלות, אנשים יזלזלו בו. לכן צריך 'שמיני שבשמינית' גאוה, שיהיה בו משהו.

יש בזה פירושים שונים, אבל השנה היה לי חידוש, בזכות ידידנו רבי מירון כהן מפרדס חנה, זכיתי על ידו לראות את ספר קב הישר במהדורא חדשה, וראיתי שם פירוש נפלא. הוא כותב בפרק ס"ה בשם אחד מגדולי דורו, מה פירוש שמיני שבשמינית גאוה. כידוע, יש בקריאה של פרשת בשלח ובעז"ה נקרא זאת גם בשביעי של פסח, את עניין שירת הים, וכתוב שם 'ויסע מלאך האלד'ים וגו', 'ויבא בין מחנה מצרים', 'ויט משה את ידו'. שלושה פסוקים, ויסע, ויבא, ויט. שלושה פסוקים אלו, אין כמותם בכל התורה, יש בכל פסוק שבעים ושתים אותיות, ומהם יוצא שם בן ע"ב. השם הראשון שיוצא בצירוף האותיות הוא 'והו'. זה מה שאנו אומרים בסוכות 'אני והו הושיעה נא'. ושם זה הולך לפי האות הראשונה של הפסוק הראשון ויסע, האות האחרונה שבסוף הפסוק השני, והאות הראשונה של הפסוק השלישי. כך יוצא שבעים ושתים שמות של הקב"ה, ובכוח זה קרע משה רבינו את הים. זהו שם המפורש של הקב"ה, שם קדוש, שבכוחו לחולל נפלאות.

יש בסוף הזוהר הקדוש בפרשת בשלח טבלה, ריבוע שבו מובאים כל השמות, וזה מובא גם פה בספר קב הישר:

יש כמה שורות, ובשורה השמינית אחת מהשמות זה 'ענו'. הדבר הפלא ופלא. ולכן אמרו אחת משמינית שבשמינית. דע, כי השם הקדוש של ע"ב, היוצא מפסוקים ויסע ויבא ויט, כאשר הוא מסודר בזוהר פרשת בשלח, ברתיכא קדישא עלאה, תמצא בשורה שמינית אחד משמונה שמות, שבה תיבת ענו. וקל לנו להבין ושפתים ישק. זהו ממש רמז נפלא.