עבודת הקרבנות על־ידי הבכורות, מימות אדם הראשון. אך משהוקם המשכן, נבחרו לכך הכהנים משבט לוי. ופירוש הסימן לפרשיות שאנו קוראים בפסח - משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלּח בוכרא.

כידוע, בקריאת התורה בחג הפסח, אנו קוראים בכל יום בפרשה אחרת. יש סימן לפרשיות שאנו קוראים בפסח. משך תורא, קדש בכספא, פסל במדברא, שלּח בוכרא. במלה 'שלח', הלמ"ד דגושה, דהיינו בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, כפי שנבאר לקמן. מקור הדבר, הוא בגמרא במסכת מגילה [דף ל"א ע"א]. סימן הקריאות, הוא לשמונת ימי הפסח, דהיינו עד היום השמיני שהוא בחוץ לארץ, אבל אנחנו בארץ ישראל גמרנו ביום השביעי בקריאת בשלח, ואין לנו את פרשת 'כל הבכור'.

פירוש הסימן הוא כך, הפרשה הראשונה, 'משך' היינו מִֽשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם [שמות י"ב כ"א]. אח"כ 'תורא', שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז [ויקרא כ"ב כ"ז]. אח"כ 'קדש', קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר [שמות י"ג ב']. אח"כ 'בכספא', אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי [שם כ"ב כ"ד]. אח"כ 'פסל', פְּסָל לְךָ [שם ל"ד א']. אח"כ 'במדברא', וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי [במדבר ט' א']. אח"כ שלח, וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם [שמות י"ג י"ז]. ובסוף 'בוכרא', דהיינו כָּל הַבְּכוֹר [דברים ט"ו י"ט].

לכאורה קשה,למה קבעו את הסדר הזה? מדוע מתחילים 'משך תורא'?הרי'משכו' זה בפרשת בא, ו'תורא' בפרשת אמור, למה לא הלכו לפי סדר פרשיות התורה? ישנם שמונה ימים, לכאורה היינו צריכים ללכת לפי הסדר. בהתחלה פרשת בא ואח"כ בשלח, ואח"כ 'פסל לך' שבפרשת כי תשא וכו'. א"כ למה שינו את הסדר?

אבל הדבר פשוט מאד. כיון שבפרשה הראשונה, מדובר על יציאת מצרים, וזה היה בליל פסח, לכן פרשה זו נקראת ביום הראשון. אח"כ פרשת 'שור או כשב', בה כתוב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם [ויקרא כ"ג ז'], א"כ היא עדיין מחוברת להתחלה. מכאן ולהבא זה כבר לפי הסדר. ביום השלישי קוראים 'פסל לך', שזה בפרשת כי תשא. אח"כ 'במדברא', שזה בפרשת בהעלותך. ואח"כ 'שלח', זה קריעת ים סוף, שהיתה בשביעי של פסח. דהיינו, נכון שלפי סדר פרשיות התורה זה צריך להיות יותר מוקדם, אבל תיקנו לקרותה ביום שביעי של פסח, כיון שהמצרים טבעו ביום זה. אח"כ חוזרים ל'כל הבכור', שזה בפרשת ראה. א"כ יוצא כך, כל זמן שאין לנו סיבה לשנות, הולכים לפי סדר פרשיות התורה. אבל אם ישנה סיבה לשנות, משנים את הפרשיות לפי צורך היום.

בא מהרי"ץ וכותב בעץ חיים [ח"ב דף ל"ז ע"ב], שזה לא הכל. דהיינו, אל תחשוב שבסה"כ רצו לתת לנו סימן, כפי שאנו מבינים, שזהו אך ורק סימן בכדי שנזכור זאת. אמנם כשיש סימן זוכרים זאת, ובפרט שזה חרוז, 'משך תורא', 'קדש בכספא', זה מתאים קצת לפי המשקל, כמו שעשו לליל הסדר סימן 'קדש ורחץ', בודאי שכל דבר שצריך לזכרו עשו לו סימן. אבל אומר מהרי"ץ, שזה לא מספיק, אלא רצו לרמוז פה משהו. זה לא רק בשביל הסימן, שלא תהיה טעות בקריאת התורה ויתבלבלו, אלא יש בזה גם רמז. כותב מהרי"ץ כך, רצו לרמוז בסימן זה, מה שנעשה לישראל על מעשה העגל, שנשתלחו הבכורות מעבודת השם יתברך, ונבחרו הלויים. כלומר, יש פה רמז על עניין מעשה העגל. הרי לפני שנעשה העגל, הבכורים היו מקריבים את הקרבנות. אבל מכאן ואילך, בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל י"י אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי, לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י"י, לַעֲמֹד לִפְנֵי י"י לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ [דברים י' ח']. ממעשה העגל והלאה, נבחרו הלויים והכהנים לעשות את תפקידם.

הדבר רמוז בסימן הזה, 'משך תורא', שמשכו ישראל לעשות להם העגל תבנית שור, שמשכוהו מתחת כסא הכבוד, שהוא, דהיינו שור, אחד מארבעה פנים שבמרכבה. 'קדש בכספא' רצה לומר, אז קדשוהו ועשאוהו בכסף, שנאמר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל [הושע ב', י']. ואיזהו, מה זה קדש בכספא? פסל במדברא, עשו 'פסל במדבר', פסל שעשו ישראל במדבר, וזה גרם 'שלח בוכרא', בגלל זה נשתלחו הבכורות. דהיינו, בגלל זה הבכורות הפסידו את התפקיד שלהם. ועשו סימן זה, על דרך התוכחה. וע"ז הוא מציין, עיין לבוש [סימן ת"צ ס"ק ט']. לאחר מכן כותב מהרי"ץ שנראה לו פירוש אחר. אבל לפי דברי הלבוש, זאת תוכחה. כדי לראות מה הפסידו הבכורים, בגלל ה'משך תורא', דהיינו ע"י שעשו את העגל. למה עם ישראל עשו דווקא עגל? משום שהם משכו את ה'תורא'. כלומר, הרי יש בדמות של המרכבה ארבעה פנים. דמות אריה, ונשר, ופני אדם, ושור. המלך שבחיות הוא האריה, המלך שבבהמות הוא השור, המלך שבעופות הוא הנשר, ופני אדם זה דמות יעקב אבינו שחקוקה בכסא הכבוד. א"כ הם לא עשו זאת בתורת עבודה זרה, אלא הם רצו מישהו שינהיג אותם, לכן הם משכו את הכח העליון של השור, עשו עגל כי רצו שזה מה שינהיגם. זהו ה'משך תורא', משכו את הכח הזה של השור, בכדי שיהיה להם משהו רוחני שיוליך אותם, וזאת היתה טעותם.

אח"כ מהרי"ץ כותב מעצמו רמז אחר, ולי נראה, שסימן זה, דרך תפילה. לא דרך תוכחה, אלא תפילה. אנחנו מבקשים פה משהו. וזהו, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. לזה עשו סימן בחג הזה, לגאולה העתידה. 'משך תורא' כלומר, מי זה תורא? עם ישראל הנקראים שור, שנאמר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו [דברים ל"ג י"ז], אנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה, תמשוך את השור, תוציאנו מהגלות, תקח אותנו משם.הרי עם ישראל נקרא ע"ש יוסף, והוא נקרא שור, לכן עם ישראל נקראים על שמו, כמו שכתוב רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף [תהלים פ' ב']. יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וגו', יִשְׂרָאֵל לֹא יָדָע [ישעיהו א' ג']. א"כ זהו 'משך תורא'. 'קדש בכספא', כלומר קַדשם כחתן לכלתו בכסף ובאושר,על שם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה[הושע ב' כ"ב]. אנו מבקשים מהקב"ה, שיקדשנו בכסף, כלומר שיקרב אותנו אליו. כיון שאנחנו בגלות, אנחנו מבקשים שהקב"ה כביכול יקח אותנו כמו שהחתן לוקח את הכלה. אי נמי 'בכספא', ארץ ישראל שנקראת ארץ חמדה, כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה [בראשית ל"א ל'], תירגם אונקלוס, ארי חמדא חמידתא, כי אז יחזרו לארץ בשמחה. זהו עוד פירוש ל'קדש בכספא', שהקב"ה מקדש אותנו בארץ ישראל שהיא ארץ חמדה, מלשון נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה. ואמר 'פסל במדברא', כלומר, ואותם הפסולים ששכנו בה ונקברו בה תחילה, ישלחם ויגרשם חוץ למדבר, על שם וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה [איוב ל"ח י"ג], וכנזכר גם כן בנבואת יחזקאל. ואחרי כן 'שלח בוכרא', להיכנס לארץ ישראל, וקראם בכורים לשון חיבה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל, [שמות ד' כ"ב], על שם אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ [תהלים פ"ט כ"ח].

לפי פירושו, מהו 'פסל במדברא'? תשמעו חידוש יפה. כידוע, חז"ל אומרים במדרש, הרי ישנם צדיקים שהפסידו בגלל שנקברו בחוצה לארץ, אבל לעתיד לבוא הקב"ה עושה להם מחילות ומערות מתחת האדמה, כוכים מתחת האדמה, וכך לעת"ל הם באים לארץ ישראל. כל עם ישראל יבוא, אלה שחיים יבואו ברגליהם, והצדיקים שכבר מתו, יבואו במחילות מתחת האדמה ויצאו בהר הזיתים. הדבר מוזכר במדרשים, כגון במדרש רבה פרשת ויחי [פר' צ"ו], וגם במדרש תנחומא [שם פר' ו'], וכן בתרגום שיר השירים על הפסוק מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר [שה"ש ח' ה'], כך הוא מפרש את רמז פסוק זה.

א"כ 'פסל במדברא' היינו, הפסולים הרשעים שנקברו בארץ ישראל, הקב"ה יעיף ויזרוק אותם למדבר. ו'שלח בוכרא' היינו, שאת עם ישראל שהם 'בני בכורי ישראל', הקב"ה ישלחם מהגלות לארץ ישראל.

זהו פירוש נחמד, ראויים הדברים למי שאמרם, רק שיש לי הערה קטנה בעניין זה, אולי מישהו כאן יפתור לי את השאלה. גם אם לא, הרי אמרנו שביום הזה צריכים לעסוק בתורתו של הצדיק, א"כ במשך היום תעיינו בכך ואולי תמצאו לזה מקור. לא זכור לי שכתוב פרט זה במדרשים. דהיינו, מה שהצדיקים שנקברו בחו"ל באים לארץ ישראל דרך המחילות והמערות, הדבר אכן כתוב במדרשים, כפי שאמרנו לעיל. אבל מה שהוא אומר בהמשך, שהרשעים שנקברו בארץ ישראל, הקב"ה ישלחם לחו"ל, כפי שמהרי"ץ אומר שהקב"ה ישימם במדבר, השאלה היא מהיכן מהרי"ץ לקח זאת? לפי קוצר דעתי ומיעוט עיוני, אמנם לא חיפשתי הרבה כי לא היה בידי זמן לעיין, אבל ברצוני לשתף את הציבור בעניין,אם מישהו יודע תשובה שיגיד לנו כעת או לאחר מכן, מניין לו זאת? לפי מה שזכורני, בספרים מדברים על כך שהמתים הרשעים שנקברו בארץ ישראל, מצאו אותם שעפו לחו"ל בקברים, אבל לא במדבר.

אבל מה, אני עושה חשבון כזה, כנראה צריכים לעשות חילופין. דהיינו, ישנו רשע שנקבר בארץ ישראל, וישנו צדיק שנקבר בחו"ל, א"כ יעשו חילופין, את הצדיק יביאו לקברו של הרשע, ואת הרשע לקברו של הצדיק. אבל אינני יודע אם הדבר מתאים, שלמקום משכן הצדיק יבוא הרשע, אולי לא מתאים שהוא יהיה באותו המקום, לכן בא מהרי"ץ וזרק אותם למדבר. זאת אפשרות יותר טובה, כיון שהרשע לא מתקרב לצדיק, אינו שייך ואין לו שום קשר אל הצדיק. מצד שני, גם שהצדיק יבוא לקברו של הרשע, גם זה אינו מתאים. צריך לעשות לו קבר אחר, ויישארו קברים ריקים. אולי כך זה מסתבר. אבל מה המקור לכך? מאיפה זה נלקח? צריך לחפש במדרשים על הפסוק שהביא מהרי"ץ, לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה [איוב ל"ח י"ג]. אבל לא כתוב לאיפה. מהרי"ץ אומר לנו שזה למדבר, אבל אנו צריכים לחפש את המקור לכך. התורה ניתנה במדבר, יש עלינו לבדוק את מקור פירוש זה.

לגבי הפירוש הראשון שמהרי"ץ הביא בשם הלבוש, מהרי"ץ קיצר ולא הביא אותו בשלמותו. אולי מפני שהיתה לו קושיא עליו, ולכן הוא לא הביאו. אבל ברצוני להקדים ולהגיד את פירושו של הלבוש. חושבני שישנה פה קושיא עצומה. הלבוש אומר כך, מה שנתנו חכמינו ז"ל סימן בלשון הזה, למה כתבו סימן 'משך תורא, קדש בכספא', נראה לי שאי אפשר שנפלו עליו במקרה, זה לא שבלי שום כוונה צירפו סתם מלים, ודאי נתנוהו בכוונה, ורמז גדול רמזו בו, כמנהגם בכל מקום. שאפילו שיחה קלה שלהם צריכה תלמוד, כל שכן במקום הזה, שנתנוהו סימן לקריאת קדושת התורה. כידוע חז"ל נתנו הרבה סימנים, אבל בכל סימן יש גם רמז,  חוץ מפשטות העניין. למשל, יש את הסימן של שמונה הטריפות, ד"ם חנ"ק נפ"ש, וכן יש סימן של הפטריות 'תלת דפורענותא',דח"א, או דש"ח למי שנוהגים כן, וכן יש את סימן 'שבע דנחמתא', נו"ע ארק"ש, אלו סימנים, אבל מי שיראה בנפלאות מתורתך [במדבר ח"ב עמוד ש"ל], מצאנו שיש בזה רמז. לא סתם עשו ראשי תיבות, רק בכדי שלא יטעו, אלא נכלל בזה כוונה. רואים זאת בהרבה מקומות. א"כ אומר הלבוש, ק"ו שכאן בסימן זה ישנו רמז.

מהו הרמז? אני אומר, שרצו לרמז בצחות לשונם זה, מה שנעשה לישראל על ידי מעשה העגל, שנשלחו הבכורות מעבודת השי"ת, ונבחרו הלויים, והכי פירושו של הסימן. משך תורא, ר"ל כשמשכו ישראל לעשות להם את תבנית השור לע"ז, שמשכוהו ושמטוהו להם מתחת כסא הכבוד, אמרנו שמשם נהיה צורת העגל, שהוא אחד מארבעה פנים שבמרכבה. קדש בכספא, ר"ל אז קידשוהו ועשוהו בכסף, על שם הכתובשנאמר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל [הושע ב' י'], ואח"כ מפרש ואומר, ואיזהו פסל במדברא? כלומר, הוא אותו הפסל שעשו ישראל במדבר. ומה נעשה להם על ידי כך, שלח בוכרא, כלומר ששלח הבכורות מעל עבודתו, ובחר בשבט לוי שלא חטאו בעגל. עכשיו תשמעו את הסיום, מהרי"ץ לא העתיק את הסיום הזה, וחושבני שיש פה קושיא גדולה, ומפני שע"י עיקר הגאולה הזאת, נבחרו הבכורים לעבודת השי"ת, משום שניצולו ממכת בכורות, והם מרדו בעגל ומאסו עבודת השי"ת, על כן נתנו חכמינו ז"ל סימן זה ברגל זה, על דרך התוכחה, לזכור מה שנאבד מהם בפשיעתן וכל אחד ייתן אל לבו. תלמד מוסר השכל בפסח, תשים לב לקריאות התורה, תבין שיש פה איזה רעיון. נותנים לנו פה מוסר. הקשר לפסח הוא, העניין של הבכורים. ע"י הגאולה הזאת, גאולת מצרים, נבחרו הבכורים לעבודת ה', כי הם ניצולו ממכת בכורות. הרי הקב"ה היכה כל בכור בארץ מצרים, ובכורי ישראל ניצולו בזכות זה, ונבחרו לעבודת ה'.

אבל בסופו של דבר הגיע מעשה העגל, וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַי"י אֵלָי וגו', וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי [שמות ל"ב כ"ו]. אומרים חכמי תימן הקדמונים, שמשה רבינו ציפה שהבכורים יבואו, הצדיקים הרבנים הגדולים, עובדי עבודת ה', שהם הכי חשובים, הם המקריבים את הקרבנות, הם הכי קרובים לה' יתברך. א"כ משה אמר 'מי לי"י אלי', חשב שיבואו הבכורות או לפחות חלקם. אבל אף אחד לא בא, שום בכור, אלא באו רק בני לוי. א"כ יוצא, שהבכורים מרדו בחטא העגל, דוקא הם הבקיאים בהקרבת הקרבנות ובשחיטה, הלכו להקריב לע"ז רח"ל. א"כ הם מרדו, מאסו בעבודת ה', לכן הקב"ה בחל בהם, ובמקומם בחר את הלויים, שבאו במסירות נפש. זאת הסיבה שהם קיבלו זאת וזכו לדבר זה.

לכן עניין זה קשור לפסח, כי ברגל הזה, בחג הפסח שבו ניתנה העבודה ללויים, בגלל עניין זה הם נבחרו, ומאידך תראו מה הפסידו הבכורים. כי בפסח נאמר, קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל [שם י"ג ב'], זה נאמר אחרי עניין יציאת מצרים, אז נבחרו הבכורות והפסידו זאת אח"כ במעשה העגל.

אבל קשה לי על כך, לכאורה מה זאת אומרת, הרי כמה זמן עבר מיציאת מצרים עד מעשה העגל? מאמצע ניסן, זה חצי חודש, ועוד חדשים אייר, סיון, ותמוז, באמצע תמוז. זה בסה"כ חדשיים וחצי, שלשה חדשים. שבהם הקב"ה בחר בהם ואח"כ זה השתנה? תוך זמן כל־כך קצר.

דבר שני, והעיקרי, לכאורה הדבר חלילַה אינו נכון, כי הבכורות נבחרו הרבה לפני כן. אצל יעקב אבינו כתוב, מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי [בראשית כ"ה ל"א], כבר מאז ומקדם נבחרו הבכורות, הרבה זמן לפני כן. הדבר כתוב במפורש במדרש רבה פרשת במדבר, אקרא זאת בקיצור כיון שהזמן קצר, אמרו רבותינו, בתחילה היו הבכורות משמשים, משרתים את ה', עד שלא עמד שבט לוי, כמו ששנו רבותינו במסכת זבחים, עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות. ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים [זבחים קי"ב ע"ב]. דהיינו, לפני הקמת המשכן, הבכורות הם שעבדו. אח"כ אומר המדרש, ותדע לך, שהיו הבכורות מקריבים, עד שלא עמד שבטו של לוי. טול מתחילת ברייתו של עולם, מאדם הראשון, אדם הראשון היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו, שנאמר וְתִיטַב לַי"י מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס, [תהלים ס"ט ל"ב], לבש בגדי כהונה גדולה, וַיַּעַשׂ י"י אלד'ים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם [בראשית ג' כ"א], בגדי שבח היו, והיו הבכורות משתמשין בהן. אח"כ מת אדם הראשון, ומסרן לשת. שת הוא הבכור. ואח"כ למתושלח. מת מתושלח, מסרן לנח, שנאמר וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה [שם ח' כ']. מת נח, מסרן לשם. אפילו שיפת היה הבכור, הוא צפה ששלשלת האבות עומדת ממנו וכו'. אח"כ כתוב, מסרן לאברהם אבינו. אמנם אברהם לא היה בכור, אבל הוא היה צדיק, א"כ הוא במקום בכור. והקריב, שנאמר וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה [שם כ"ב י"ג]. אח"כ מסרן ליצחק וכו' [במדב"ר פ"ד אות ח'].

אם כן, הדבר לכאורה פלא עצום, כיצד בעל הלבוש אומר לנו, שהבכורות נבחרו רק ביציאת מצרים, ולכן עושים את כל העניין הזה בפסח? הרי אנחנו מוצאים, שהבכורות היו מקריבים מאז ומעולם, מימי קדם. זאת חצי קושיא, אבל בינתיים נעמוד פה. המארגנים מסמנים לי שהזמן קצר. תחשבו על כך בינתיים. [בל"נ התירוץ ייאמר בשיעור של מוצש"ק אמור, ליל ל"ג בעומר, הילולא דרשב"י].

המשך משיעור מוצש"ק אמור ה'תשע"ג