מדוע איננו סופרים את העומר גם ביום.

מדוע איננו סופרים את העומר גם ביום.

ישנה עוד שאלה, לכאורה מדוע איננו סופרים את העומר, גם ביום? ישנן בזמנינו קהילות, שסופרים את העומר, גם בתפילת שחרית, כיון שישנם אנשים אשר שכחו לספור בלילה, ואח"כ נכנסים לשאלות, ואינם יכולים לברך ביום שלאחר מכן. לכן הם הנהיגו, לספור גם ביום. אצלינו התימנים, לא נהגו זאת. השאלה היא, האם כדאי להנהיג זאת, כי ישנם כאלה הממליצים על כך. ובפרט, שיש לכאורה לכך מקור, עוד מזמן הגאונים.

בספר ים של שלמה [בבא קמא, ס"פ מרובה], מובאים החילוקים שבין בני ארץ ישראל ובני בבל, וכתוב שם כי בני בבל, אין סופרים ספירת העומר אלא בלילה, ואנו סופרים בלילה וביום. הם היו סופרים, גם בלילה וגם ביום. הדבר מובא בכמה ספרים, שספרו את העומר גם בתפילת שחרית.

בספר ספירת העומר [להר"ר צבי כהן שליט"א, דף ע"ו], הביא ספרים רבים המביאים זאת, ושכך היה המנהג במצרים, ובעיה"ק ירושלם וכו'. הוא מביא גם את הכף החיים [סימן תפ"ט סוף ס"ק פ'] שכותב כך, יש נוהגים, דבכל יום אחר תפלת שחרית, מגביה החזן קולו לספור מה שספרו בלילה, וחוזרים לספור עימו גם הציבור. כדי שאם שכח אחד לספור בלילה, תעלה לו זו הספירה, ולספור שאר הימים בברכה. ובספר דברי הגאונים כתוב, טוב שינהגו כך בכל מקום.

לכאורה, זהו דבר טוב. א"כ למה לא נקבל זאת?

על כך ברצוני לומר בס"ד חידוש, שהדבר בכלל לא פשוט.

בספר חילוף מנהגים שבין אנשי מזרח לבני ארץ ישראל, כתוב דבר מעניין. לפי היוצא מדבריו, יש כאן חשש, של מנהג הקראים, אשר ספרו את העומר רק ביום. כיון שהם לא דורשים 'תמימות', שצריך לספור מתחילת הלילה. לכן, בדוקא הם ספרו ביום. לכן חושבני, כי יש לנו עניין, שלא לחקות אותם, על דרך שאמרו חז"ל בכגון דא, בכדי להוציא מליבם.

דהיינו, בכוונה קבעו את ספירת העומר אך ורק בלילה. אפילו שבעצם, מה איכפת לנו לספור גם ביום? גם אם נספור אז עשרים פעם, וכי הדבר מזיק? בכל זאת, בכדי שלא לחקות את המינים, לא סופרים ביום. עד כדי כך, שישנם גאונים האומרים, שאפילו מי שודאי שכח בלילה, שלא יספור ביום. אמנם, להלכה ולמעשה, איננו פוסקים כך. אבל כך אפשר להבין, את הדרך שלהם, את השיטה הזאת.

את הספר הזה, חיבר הר"ר יואל הכהן מילר, נדפס בויין שנת ה'תרל"ח. הוא מסביר [בעמ' 40], מה הפירוש שבני א"י ספרו בלילה וביום? מה הכוונה? הם ספרו פעמיים? הדבר אינו כן.

אלא הפירוש כך, הקראים, בני מקרא, סופרים רק ביום, ואינם דורשין תמימות. אך הפירוש בזה, שבני א"י סופרין העומר, אם ביום אם בלילה, ולא איכפת להו. ואם שכחו לספור בלילה, סופרין ביום. אבל בני בבל מדקדקין, ואינן סופרין כלל ביום.

סיבת ההבדל, שבין בני א"י לבני בבל, כנראה כי הקראים התחילו בבבל. הרי ענן הקראי, רצה להיות ראש הגולה. לכן, רבינו סעדיה גאון נלחם בקראים, כיון שהם התחילו בבבל. ממילא, כנראה בגלל שאצלם היה שורש העניין, לכן היה חילוק בכך בין בני א"י לבני בבל.

הוא כותב כך, בזמן הגאונים, נחלקו הדיעות בזה, אם לספור העומר ביום, אם שכח לספור בלילה. ובפרט, אם שכח לספור ביום הראשון. ר' יהודאי ור' עמרם ור' יצחק אבן גיאת כתבו, שאם לא ספר בלילה הראשונה, לא יספור ביום, דלא איכא תמימות. ור' האיי אמר בתשובה, שסופר ביום שלאחריו. והר"ת אמר, שלא יספור. עיין בבעל העיטור וכו'. משיטות הגאונים נראה, שלא היה מנהג קבוע בבבל. ואולי בימי המלחמה החזקה נגד הקראים, שסופרין דוקא ביום, הקפידו גדולי הגאונים שלא לספור ביום בשום אופן, אפי' אם שכח לספור בלילה.

אמנם, אנחנו לא נלך עד כדי כך. כבר דיברנו בעבר על כך [שיעור מוצש"ק בחוקותי ה'תשע"ה], כי ישנן דעות האומרות, כי מי ששכח לספור בלילה, יכול לספור ביום אפילו בברכה. אנחנו פוסקים, כי מי ששכח לספור בלילה, יספור ביום בלי ברכה. ומשם והלאה, בלילות הבאים, יספור עם ברכה.

בכל אופן חושבני, כי ישנו כאן בסיס, שלא כדאי להנהיג לספור גם ביום, בכדי להרחיק מדרכי המינים.

שאלה מהקהל: אבל הקראים היו סופרים רק ביום, ואילו אנו סופרים גם בלילה?

תשובת מרן שליט"א: נכון, אבל איננו רוצים לספור בכלל ביום, כדי שלא להידמות להם.

הערה מהקהל: זה מזכיר את העניין של המלח במצה.

תשובת מרן שליט"א: אכן. אבל שם החשש הוא, מטעם החמצה. וישנם האומרים, שהדבר תלוי, אם זה רק בלילה הראשון, כי אולי זה מצה עשירה, אבל לא מצד חמץ.

שאלה מהקהל: וכי בזמנינו ישנם עדיין קראים?

תשובת מרן שליט"א: יש מיעוטא דמיעוטא, כגון ברמלה ובאשדוד ועוד. אבל אין זאת הנקודה. גם אם לא יוותר אפי' קראי אחד בעולם, יש מקום להתנגדות מפני עצם הדעה. שלא לתת מקום בכך לטעות בדעה זאת, נגד קבלת חז"ל. גם מי יודע אם לא תצוץ בעתיד שוב דעה כזאת. ועי' משנ"ב הל' תפילין [סי' כ"ז ס"ק ל"ג], כל המניח תפילין על המצח, הוא מנהג קראים, ולא עשה המצוה וכו'