כמה תשלומין יש לחג השבועות, ועד מתי אין אומרים תחנון.

כמה תשלומין יש לחג השבועות, ועד מתי אין אומרים תחנון.

עד שנים עשר בסיון אין נפילת פנים, אם בגלל שלחג השבועות יש תשלומין עד שבעה ימים, דהיינו שאפשר להשלים את הקרבנות במשך שבעת ימים, ואם בגלל כבוד התורה, כפי שדיברנו בעבר [מוצש"ק במדבר – נשא ה'תש"ע] מצד כבוד התורה לפני ואחרי חג השבועות.

הפוסקים כותבים, מובא בשו"ע [או"ח סימן קל"א סעיף ז'] ומנהג פשוט שלא ליפול על פניהם בכל חודש ניסן וכו', ומוסיף הרמ"א ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר שבועות. ומוסיף בכנסת הגדולה, ויש מקומות נוהגין שלא ליפול שבעה ימים אחר שבועות, עד שלש עשרה בסיון ולא עד בכּלל. דהיינו, יום שנים עשר בכלל, אבל שלש עשרה לא בכלל. יש אומרים, תלוי אם מדובר בארץ ישראל או בחו"ל, בא"י עד שנים עשר בסיון, ובחו"ל עד שלושה עשר בסיון, משום ספיקא דיומא. המנהג שלנו, גם בחו"ל, אין נופלים רק עד י"ב בסיון. לא חששו בעניין נפילת פנים עד כדי כך לספיקא דיומא.

אבל בואו חשבון, עברנו את י"ב בסיון, שהוא היה השבת. כעת אנחנו במוצש"ק נשא, ליל י"ג בסיון, בחו"ל יש נוהגים עדיין לא לעשות נפילת פנים, בגלל שבחו"ל הרי עושים שבועות שני ימים טובים, אפילו שאנו בקיאין בקיבועא דירחא, אפ"ה עושים שני ימים, כי יכול להיות שז' בסיון הוא בעצם ו' בסיון. אבל בארץ ישראל, מזכירים זאת על ירושלם, כך בכף החיים [אות ק"ז] בשם הרב המגיה בשלמי ציבור, אבל בשערי תשובה כותב זאת על כל א"י, כיון שהשלוחים היו מספיקים להגיע למקומות היותר רחוקים. בחגים אחרים, הדבר לוקח זמן, כמו בסוכות ובפסח, אבל בכל אופן בא"י, מספיקים להגיע תוך כמה ימים, לכן בא"י אין חשש שלא ידעו את זמן הקביעות. רק בראש השנה, שהוא בא' בתשרי, לא היו מספיקים, לכן אנו עושים שני ימים טובים של ר"ה, על אף שמן התורה זהו רק יום אחד, 'יום תרועה', אבל אנחנו עושים שני ימים אפילו בא"י. אולם בחודש סיון, שישנם כמה ימים, השלוחין כבר היו מספיקים להגיע לכל א"י, ממילא ידעו ברור מתי קבעו בי"ד את ר"ח, ולכן אין להם ספק מתי ו' בסיון.

אם נעשה חשבון מיום ו' בסיון, אמרנו שיש תשלומין כל שבעה, א"כ ז' סיון הוא אסרו חג, ועוד ששה ימים. ביחד שבעה ימים תשלומין, שהם עד שלש עשרה בסיון. א"כ איך יוצא שהתשלומין הם עד י"ב? הרי אמרת תשלומין כל שבעה.

צריכים לדעת את ההלכה הזאת. הגמ' במסכת חגיגה [דף י"ז ע"א] דורשת מהיקש, א"ר אלעזר א"ר אושעיא, מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה שנאמר (דברים ט"ז, ט"ז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה. ואימא מקיש לחג הסוכות, מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה? שמיני, רגל בפני עצמו הוא. אימור דאמרי שמיני רגל בפני עצמו הוא, הני מילי לענין פז"ר קש"ב, אבל לענין תשלומין, תשלומין דראשון הוא. דתנן, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון. אלא תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת. אם כן הגמ' משוה את שבועות לחג הפסח, ובכל שבעת ימי הפסח יש לו תשלומין. א"כ ברור שהיום הראשון הוא גם בחשבון.

אם כי, יש מההיקש הזה עוד לימוד אחר, שעד שלשה רגלים אדם עובר בבל תאחר. דנים בזה כבר המפרשים, ויש על כך פילפולים, אבל כך הרמב"ם כותב. הרי ישנם ג' דברים, יש עולת ראיה, ויש שלמי חגיגה, ויש שלמי שמחה. לעולת ראיה ולשלמי חגיגה, יש תשלומין כל שבעה. לשלמי שמחה, אין תשלומין. כותב הרמב"ם בהלכות חגיגה פרק ראשון ה"ז, מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג הסוכות, חוגג את כל הרגל וביום טוב האחרון שהוא שמיני, ואף השמיני תשלומי ראשון הוא. הרמב"ם אומר שגם היום השמיני, אפילו שאנו בעצם אומרים שהוא רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, אבל לגבי קרבנות הוא תשלומין של היום הראשון. להריטב"א יש שיטה אחרת, הוא סובר שמי שלא עשה בראשון, עושה באחרון. אבל הרמב"ם אוחז, שזה תשלומין לראשון, ואף השמיני תשלומי ראשון הוא. וכן מי שלא חג ביום חג השבועות, חוגג כל שבעה ויש לו תשלומין כל ששת ימים שלאחר חג השבועות. ודבר זה מפי השמועה נאמר, שחג השבועות כחג המצות לתשלומין.

א"כ זו נפק"מ לעניין שלנו, לגבי נפילת פנים. יש גם נפק"מ לעניין אבלות, לא אליכם. מי שקבר את מתו לפני החג, והספיק להתאבל לפני החג, כיון שנהג אבלות לפני כן יש לו כבר שבעה ימים. וחג השבועות עצמו, גם נחשב שבעה ימים. יום שני של שבועות, כבר נחשב יום החמשה עשר, א"כ נשאר לו להשלים עוד חמשה עשר ימים לאבלות. כיון שהתחיל את השבעה לפני החג, אפילו אם לא הספיק לשבת כמה ימים, אלא רק זמן קצר נהג באבלות, נחשב כאילו נהג שבעה, ובא הרגל מבטל זאת. א"כ יש לו שבעה כבר בכניסת החג, וחג השבועות עצמו זה עוד שבעה. אסרו חג זה כבר חמש עשרה, וכדי להשלים את השלשים יש לו להכפיל את המספר הזה ממש.

השלמה מתוך השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א שנמסר במוצש"ק נשא שנת ה'תשע"ב.