השלמה ותוספת דברים בעניין "מקרא קֹדש", כמה פעמים נכתב בתורה לשון זו, כמה מהם עם געיא ומה הדבר מרמז. שיטת מהרי"ץ בעניין פשטא ותרין פשטין בתיבה אחת, סיבת הדבר, ומה הוא בא לרמז.

השלמה ותוספת דברים בעניין "מקרא קֹדש", כמה פעמים נכתב בתורה לשון זו, כמה מהם עם געיא ומה הדבר מרמז. שיטת מהרי"ץ בעניין פשטא ותרין פשטין בתיבה אחת, סיבת הדבר, ומה הוא בא לרמז.

חשבתי לדבר על דברים אחרים, אולם מקוצר הזמן, אולי בהזדמנות אחרת, אבל כיון שהתחלנו לדבר בשבוע שעבר על 'מקרא קֹדש', ברצוני להגיד לכם חידוש חשוב מאד, הקשור לחג השבועות. גם זה כדי לראות איך כל אותיות תורתנו הקדושה ספורות ושקולות, במדה במשקל ובמשורה. אין שום דבר בתורה, אפילו דקדוק קטן, שהוא לחנם. דיברנו על עניין 'מלאכת עבודה' ו'מקרא קֹדש', וכעת תראו כמה דברים נסתרים טמונים בדקדוק קטן.

תפתחו ספר ויקרא בפרשת אמור, פרק כ"ג פסוק ג' כתוב לגבי שבת 'יום שבתון מקרא קֹדש'. שבת נקראת מקרא קֹדש. אח"כ פסח, גם הוא נקרא מקרא קֹדש, בפסוק ז' 'ביום הראשון מקרא קֹדש יהיה לכם'. אח"כ בפסוק ח', 'ביום השביעי מקרא קֹדש'. לאחר מכן כתוב לגבי חג השבועות, פסוק כ"א 'מͅקרא קֹדש יהיה לכם. אח"כ ראש השנה בפסוק כ"ד, 'זכרון תרועה מקרא קֹדש'. אח"כ יום הכיפורים בפסוק כ"ז, 'מͅקרא קֹדש יהיה לכם'. אח"כ בסוכות יש שני ימים טובים, 'ביום הראשון מקרא קֹדש' [פסו' ל"ה], ובפסוק שלאחריו 'ביום השמיני מקרא קֹדש'. כתוב פה שמונה פעמים מקרא קֹדש. כמובן אינני מדבר על מקראי קֹדש, אלא 'מקרא קדש'. יש פה א"כ שמונה ימים, שבת, שני ימים של פסח, שבועות, ר"ה, יוה"כ, ושני ימים של סוכות.

יש עוד מקומות שכתוב בתורה מקרא קֹדש. בפרשת בא [שמות י"ב, ט"ז], שם יש שני פעמים, 'ביום הראשון מקרא קֹדש, וביום השביעי מקרא קֹדש יהיה לכם'. לא מוזכרים שם עוד מועדים אחרים. בפרשת פנחס [במדבר פרק כ"ח] כתוב עוד שש פעמים מקרא קֹדש. לא מוזכר שם בשבת מקרא קֹדש, וגם לא בשמיני עצרת, אבל ביתר המועדים כתוב בכולם מקרא קֹדש. למשל, פרק כ"ח פסוק י"ח 'ביום הראשון מקרא קֹדש', ואח"כ [פסוק כ"ה] 'וביום השביעי מקרא קֹדש'. אח"כ בפסוק כ"ו, 'וביום הבכורים וכו' בשבעתיכם מקרא קֹדש יהיה לכם'. אח"כ ר"ה [כ"ט, א'], 'ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם וכו' יום תרועה וכו'. גם בפסוק ז' לגבי יום כיפור, 'מͅקרא קֹדש יהיה לכם'. אח"כ בפסוק י"ב לגבי חג הסוכות 'מקרא קדש יהיה לכם'. ביחד ששה. יוצא שבסה"כ יש בתורה שש עשרה פעמים שכתוב לשון 'מקרא קֹדש'.

תשימו לב לעוד דבר, בפרשת פנחס בכל החגים כתוב 'חטאת', אבל בחג השבועות לא כתוב חטאת. תתבוננו אח"כ ותראו שכתוב הרבה פעמים 'חטאת'. למשל בפסוק ט"ו, 'ושעיר עזים אחד לחטאת', בפסוק כ"ב 'חטאת אחד', ועוד. המקום היחידי שלא מוזכר חטאת, זהו חג השבועות. שם כתוב בפסוק ל' 'שעיר עזים אחד לכפר עליכם'. אומר על כך הירושלמי במסכת ר"ה פ"ד הלכה ח', אמר להן הקב"ה, מכיון שקבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם. לכן אין 'חטאת' בשבועות. אפילו ביוה"כ כתוב, אבל שבועות זה עוד יותר, כי בזכות שאדם קיבל עליו עול תורה, אין חטאת.

א"כ נחזור לעניינינו, כתוב שש עשרה פעמים בתורה 'מקרא קֹדש', אבל אם מישהו שם לב, יש הבדל ביניהם. איפה כתוב מͅקרא קֹדש [בגעיא במי"ם]? תראו, הציבור אינו מבין בין ימינו לשמאלו, ישנם כאלה שלא עושים מͅקרא קֹדש בגעיא בכולם, וישנם שעושים בכולם, לא מבחינים ולא מבדילים, אבל אם תסתכלו בספרים המדוייקים, תורה קדומה זהו ספר מדויק ומצוין, הוא מהיחידים שדייק בכך עפ"י הספרים המובהקים, וציין איפה כתוב 'מͅקרא קֹדש' בגעיא. תשמעו דבר הפלא ופלא, כדי שנדע שאין שום דבר לחנם, אפילו מה שנראה לנו כדבר קטן. לא ניכנס הרבה לעניין, אבל אם תסתכלו שוב בפרשת אמור, יש שתי פעמים שכתוב מͅקרא קֹדש, בגעיא, יום כיפור וחג השבועות.

אכן יש אנשים, שתמיד כשיש מקף הם עושים זאת מלעיל. אבל מה נפשך, א"כ למה פה יש געיא ופה אין? מי מביניהם שמדייק, עושה חצי געיא. דהיינו יש געיא ממש, וזה חצי געיא, כלומר געיא קלה. אבל ישנם שלא עושים געיא בכלל. בבית הכנסת של מהרי"ץ, לא עשו געיא בכלל. 'הלי"י תגמלו זאת', לא אמרו תͅגמלו. אמרו אדני פז, לא אͅדני פז, כי אין געיא.

אבל מה שכן, היכן שיש סגול ומקף, כגון 'קַדֶּשׁ־לי כל בכור' [שמות י"ג, א'], מוסכם שזה מלעיל. או בפסוק 'דִבֶּר־בועז' במגילת רות [ד', א'], היכן שיש מקף וגם סגול זה מלעיל, אבל לא מלעיל גמור. כי אחרת, היה צריך להיות געיא, ואין געיא. אלא זה חצי געיא, דהיינו הרמה קלה. אולם הם עושים כך בכל תיבה שיש בה מקף. כמובן אם יש פחות משלש תנועות אין על מה לדבר, מדובר רק משלוש תנועות ומעלה. למשל מִקְנֵה־לוט [בראשית י"ג ז'], הם עושים מͅקנה לוט מלעיל. ממילא אצלם הם לא מבדילים, והם עושים בכולם מͅקרא קֹדש, אפילו שאין געיא. אבל לפי הספרים, אין געיא. רק ביום כיפור ובחג השבועות יש, והדבר אינו לחנם.

הבאנו בשיעור שעבר את פירוש הרמב"ן על מקרא קֹדש, מדברים על רמב"ן זה בהרבה ספרים, ומהרי"ץ מעתיק אותו בשחרית של פסח, טעם מקרא קֹדש, שיהיו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדש אותו, כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ בבית אלד'ים ביום מועד, לקדש היום בתפילה והלל לאל. דרך אגב, זו לא קושיא למה מהרי"ץ מביא את הרמב"ן והרי הרמב"ן לשיטתו שההלל הוא מדאורייתא [עיין בשיעור הקודם עמ' י'], כי לאחר ההתבוננות נראה שמהרי"ץ אינו מתכוין לומר הלל ממש, 'בצאת ישראל ממצרים' 'הללו עבדי ה' וכו', אלא כוונתו לתפילות ותושבחות, דהיינו שיר ושבח הלל וזמרה, אבל לא להלל הקבוע. לכן זו לא קושיא על מהרי"ץ בכלל. בכל אופן, מקרא קֹדש זה מלשון אסיפה, שמתאספים בבתי כנסיות, או בזמן בית המקדש לבית המקדש. זהו מͅקרא קֹדש.

כעת תשמעו, כשעושים 'מͅקרא קֹדש' עם געיא, זה נשמע שהמלה מחולקת לשנים, כמו מִͅקְ-רָא קֹדש. וההבנה בזה היא כך, כתוב בנביא זכריה [י"ג, י"ג] אנו קוראים זאת בהפטרת סוכות, וזאת תהיה המגיפה אשר יגוף י"י את כל העמים אשר צבאו על ירושלם, הָמֵק בְּשָׂרוֹ וכו', בזכות מה יהיה 'המק בשרו' על כל אלה שהתאספו על ירושלם, בזכות ה'מִͅקרא קדש', בזכות האסיפה שלנו. זה ממש הפלא ופלא. הרי מה הפירוש המק בשרו, הכוונה שימס בשרם. דהיינו, שבמלחמת גוג ומגוג יהיה נס ופלא שלא היה ולא נברא מימות שנברא העולם, שבשר האנשים פתאום ימס, ויותר מכך, ועיניו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, הרי לא היה ולא נשמע דבר כזה, שהעיניים ימסו וישאר חור בעינים, ממש פלא גדול. זה אומר הפסוק בזכריה, ובישעיה [ס"ו, י"ט] הפסוק אומר, ושמתי בהם אות, ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים, אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגוים. ישעיה לא פרש מה הוא האות הזה שיהיה, אבל מסבירים המפרשים, שהאות הזה שיהיה הוא שכל אלו שישרדו את מלחמת גוג ומגוג, כל הפצועים האלה עם צורה מוזרה, מה שפירש זכריה 'ועיניו תמקנה בחריהן', אנשים אלו יפוצו בכל העולם וישאלו אותם מה קרה? מה הדבר המשונה הזה? למה יש לך חור בעין? לא די בכך שהוא עיור, אלא עניו תמקנה בחריהן, לא נשמע דבר כזה. זהו ה'אות' שהקב"ה עשה, ואת הנסים והנפלאות האלו שנעשו הם יספרו ל'איים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגוים'. כל זה יהיה בזכות 'מͅקרא קֹדש'. דהיינו, בזכות האסיפה שלנו.

צריך אולי להקדים עוד דבר. למה דוקא בשבועות ויום הכפורים כתוב מͅקרא קֹדש, בגעיא? איך אדם יזכור שרק פה יש געיא? הכלל הוא, איפה שיש תרין פשטין זה מͅקרא־קֹ֙דש֙. תראו שזה כך לאורך כל הדרך. אחרי 'מקרא' יש מקף, ובמלה 'קדש' יש תרין פשטין. אותו הדבר לגבי יוה"כ, כתוב מͅקרא קֹ֨דש֙. כמו כן בפרשת פנחס, יש ארבע מקומות שכתוב מͅקרא קֹדש, אמרנו את השתים בפרשת אמור, אבל בפרשת פנחס יש ששה פעמים מקרא קֹדש, ארבע מהם הם מͅקרא קדש בגעיא, וזה רק איפה שיש תרין פשטין.

כלל זה כתוב בספר משפטי הטעמים [שער ד' פרק ב'], ומשום מה הוא נעלם מרבים. לא יודעים אותו ולא הביאו זאת בספרים. הוא כותב בשם יהב"י [יקותיאל הנקדן בן יהודה] כל מקרא קֹדש שהוא במקף ופשטא, המי"ם במתג (בגעיא). עכ"ל. ואחריו החזיקו החכמים בלמשי, זהו בעל מקנה אברהם, ורבי אברהם הלוי ואחרים, וכל הספרים המדויקים מסכימים עמהם. אבל זה אך ורק בטעם פשטא לבד, לא בטעם אחר זולתו. זה הכלל. אם יש מקרא קֹדש עם אתנחא למשל, או עם זקף, זהו מקרא קֹדש, בלי געיא. אבל היכן שיש מקרא קֹדש בפשטא, זה מͅקרא קֹדש.

כעת תבינו גם מה הקשר. למה יש במͅקרא קֹדש תרין פשטין, כנגד גוג ומגוג. שפשטו ידם על ירושלם, וכן שלא שמרו על קדושה. דהיינו, 'עיניו תמקנה בחריהן', כי לא שמרו על העיניים. בעל מעם לועז מביא זאת, אבל אינו כותב מה המקור, העינים שניתנו בנשי ישראל בהיותן יושבות צנועות בבתיהן, תמקנה בחוריהן, שישאר החור בלבד. לכן הנס והפלא הזה יהיה דוקא בעינים. א"כ זהו מקרא קֹדש. בזכות האסיפה שלנו, הם צבאו על ירושלם ואנו צובאים על בתי כנסיות ובתי מדרשות, או על בית המקדש להתאסף שם, זהו מͅקרא קֹ֙דש֙, איפה שיש תרין פשטין הדבר רומז על גוג ומגוג. אמרתי לכם זאת בקיצור, אפשר להאריך ולהרחיב, רק פשוט הזמן קצר.

אולם כעת, אגיד לכם יותר מכך. מה שאמרנו עד כה הוא הפלא ופלא, אבל תשמעו עכשיו פלאי פלאות. ידועה שיטת מהרי"ץ שהדייקנים עושים אותה, לצערינו רוב הציבור לא מבין אפילו על מה מדובר, שכל תיבה שיש בה פשטא אחת, קוראים אותה מלרע. למשל, ויבן שם מזבח֙ לי"י, לשמוע֙, יש פשטא אחת והתיבה היא מלרע. מהרי"ץ כותב זאת לאורך כל הדרך, ובני ה"ה נסים יצ"ו שאל אותי, למה מהרי"ץ כותב זאת כל הזמן? הרי הוא יכל לכתוב זאת פעם אחת, וממנה נלמד על כל המקומות. הרי מהרי"ץ כידוע מקצר, א"כ למה הוא כותב זאת כל פעם, לאורך כל הדרך. אבל עוד מעט נבין, שמשמים כיוונו אותו לכך.

מהרי"ץ כותב זאת בפעם הראשונה בפרשת נח [בראשית ח', י"ג], 'ויסר נח֙ את מכסה התיבה'. בספרים הרגילים יש תרין פשטין, ויסר נ֨ח֙, פשטא ועוד פשטא. אומר מהרי"ץ, פשטא אחת, והיא מלרע. בפרשת לך לך [י"ב, ח'] הוא מרחיב על כך יותר, ויבן שם מזבח֙. בפשטא אחת, כי לא יבאו בספרי ספרד שני פשטין בתיבה, אלא אם יש אחריה תיבה אחת או שתים קודם הזקף. והיא מלרע. הוא אומר כלל, מתי יהיה תרין פשטין, רק אם יש מרחק של אות בין שתי הפשטין, לדוגמא במלה מקרא קֹ֙דש֙, יש תרין פשטין במלה קדש, על הקו"ף ועל השי"ן, אבל יש הבדל אות ביניהן. משא"כ אם האותיות סמוכות, כמו מזבח, היה צריך להיות תרין פשטין אחד על הבי"ת והשני על החי"ת, אומר מהרי"ץ 'לא יבואו בספרי ספרד', וה"ה בספרי תימן, אא"כ יש מרחק של אות ביניהם. היה אפשר להבין, שהסופרים בעצם קיצרו, כי כיון שיש פשטא על אות אחת, אין צורך לעשות גם באות השניה. כך מבינים האחרים, שהם השמיטו זאת כיון שכבר יש באות הסמוכה, אבל כשיש מרחק של אות אחת ביניהן, הם כתבו זאת פעמיים. אולם מהרי"ץ אומר שזה אינו כך, אלא בפועל התיבה היא מלרע.

ואכן צריך להבין, מדוע זה כך? הרי כל קורא זאת, משתומם. למה כשיש פשטא אחת זה נהיה מלרע? הרי לא מצאנו שיהיה מזבח מלרע אם הטעם הוא אחר, כגון זקף, אתנחא או רביע, תמיד זה מלעיל, למה עכשיו כשיש פשטא, פתאום זה נהיה מלרע. מה קרה? ולמה אין את זה בטעמים האחרים? חוץ מזה קשה, מה פתאום לומר כך, מזבח֙ במלרע? או בפסוק 'והנה מראה֙ שפל מן העור', או 'ויאמר משה אל יהושע֙', מה קרה שזה נהיה מלרע? הרי תמיד, בכל טעם אחר, יהושע זה מלעיל.

עכשיו תשמעו טוב, חושבני שצריכים כעת לקפוץ ולרקוד מרוב שמחה. הרי אמרנו, שהתרין פשטין רומזים לגוג  ומגוג,  כפי  שכתוב  בנבואת יחזקאל כמבואר במפרשים, כאשר יתקיים 'ואספתי את כל הגוים על ירושלם למלחמה', יהיו גוג ומגוג האומות המרכזיות, ועמם יבואו שבעים אומות. גוג ומגוג בגימטריא שבעים. כולם יתאספו על ירושלם, גם בני אדום וגם בני ישמעאל, יעשו יד אחד לכבוש את ירושלם. יגידו, מספיק עם הצרות שיש לנו עם היהודים וכו', נגמור איתם פעם אחת וזהו. כולם ביד אחד ובעצה אחת, לכבוש את ירושלם, ולהעיף את כל יושבי ארץ ישראל. ובנבואת יחזקאל כבר רמוז בעצם, שעם ישראל ישוב לארצו לפני גוג ומגוג. כתוב שם [יחזקאל ל"ח, ח'] באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם. כבר מרומז ביחזקאל שבני ישראל יחזרו לארצם לפני הגאולה, ויבואו גוג ומגוג להילחם ולכבוש את ירושלם. אבל ברגע האחרון, הם ילחמו וחרב איש באחיו תהיה, ילחמו אחד בשני. כיון שסוף סוף אלו נֹצרים ואלו ישמעאלים, כל אחד ירצה את ירושלם בשבילו, א"כ בעצם הם יבואו בבת אחת עד שיגיעו לירושלם. ואז, ויצא י"י ונלחם בגוים ההם וכו'. תהיה מהומת י"י רבה בהם. פתאום הם ילחמו בינם לבין עצמם, תופר עצתם ותתקלקל מחשבתם. לפי"ז עכשיו מובן, הרי אמרנו שתרין פשטין זה גוג ומגוג, אם כן, אם התרין פשטין הם רחוקות, יש אות ביניהם, אז זה כל אחד בפני עצמו, אבל מתי שאתה רואה שהם מתחילים להתאחד, מתקרבים אחד ליד השני לבוא על ירושלם, שם הם נופלים. הבנתם עכשיו למה מזבח זה מלרע? כי זורקים אותם. כאשר הם מתקרבים ומתאחדים מתוך רצון לבוא במלחמה, ברגע האחרון שהם ממש מתקרבים, אז הם נופלים. לכן זה נהיה פשטא אחת, וזה מלרע. כשהם שתים, אחד לבד לא מזיק, הבעיא היא כשהם יתאחדו, אבל שם תהיה מפלתם.

אלו דברים ממש הפלא ופלא בדקדוקי תורתנו הקדושה, ונגענו רק בקצה המפה, רק כדי להבין שאין שום דבר לחנם. והמקום ב"ה יזכנו, בעז"ה יאיר עינינו, ויקויים בנו הכתוב 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'. אכי"ר.

חלק השו"ת:

שאלה: למה רק בשבועות וכיפור יש געיא ב'מקרא קדש'?

תשובת מרן שליט"א: בגלל שיום כפור זהו יום גדול, יום כפרת עונות. וגם שבועות, בזכות התורה הקב"ה מכפר לנו, לכן זה מͅקרא קֹדש, האסיפה הזאת, והימים הגדולים האלו, בצירוף שני הדברים אנחנו נזכה להצלחה בזה.

שאלה: א"כ למה בפנחס יש ארבע פעמים מͅקרא קדש, בגעיא?

תשובת מרן שליט"א: או, אם שואלים את השאלה הזאת אני רואה שב"ה הבינו את העניין. אכן בפרשת פנחס יש ארבע, אבל תשימו לב מהם הארבע. פה בפרשת אמור יש שתים, יום כיפור וחג השבועות. אבל בפרשת פנחס, חוץ מכיפור ושבועות, כתוב כך גם בר"ה יום הדין, וחג הסוכות. דהיינו, הרי מתי תהיה מלחמת גוג ומגוג? בחג הסוכות. כתוב שם, זאת תהיה וכו' אשר לא יעלו לחֹג את חג הסֻכּוֹת. הרי למה כתוב שכל הגויים יבואו לירושלם לחוג את חג הסוכות? בגלל שמלחמת גוג ומגוג תהיה בחג הסוכות. א"כ בזכות הקרבנות של יום הדין, ובזכות חג הסוכות, תתקיים נבואה זו. מה שברור הוא, שפסח לא. כי פסח זה על הגאולה שעברה, ואנו מדברים על הגאולה שלעתיד לבוא, ממילא פסח לא שייך לנושא זה. בגאולה של העתיד, שם צריך להיות מקרא קֹדש.

השלמה מתוך השיעור השבועי מפי מרן שליט"א שנמסר במוצש"ק נשא שנת ה'תשע"ב.