לא הבדיל במוצאי שבת או במוצאי יום טוב, עד מתי יכול להבדיל.

לא הבדיל במוצאי שבת או במוצאי יום טוב, עד מתי יכול להבדיל.

ישנה שאלה שיכולה להיות מעשית לקראת חג השבועות שיבוא עלינו לטובה, לגבי ההבדלה של מוצאי יום טוב. בכלל ישנה שאלה, האם ההבדלה היא מן התורה או מדרבנן. הרמב"ם סובר שזה דאורייתא, ויש סוברים שגם במוצאי יום טוב זה דאורייתא. בכל אופן, אדם ששכח או שגג ולא הבדיל במוצאי יום טוב, עד מתי יש לו זמן וחובה להבדיל. לדוגמא, ביום ראשון חג השבועות, אם אדם נזכר ביום שני או שלישי, או ביום ששי, או אפי' אחרי חודש, נזכר ששכח להבדיל, האם יש לו תקנה או לא.

צריכים בעצם לדעת קודם את הדין במוצאי שבת, שהוא מפורש בגמ' ובראשונים, ואח"כ לגבי יום טוב שבו דנים האחרונים.

כותב הרמב"ם בהלכות שבת פרק כ"ט ה"ד, עיקר קידוש בלילה. בהלכה א' הוא מדבר על הקידוש, והוא סובר שהקידוש הוא מדאורייתא. כמובן שעל היין זה מדרבנן, אבל הקידוש עצמו הוא מדאורייתא. מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירת שבת וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו. בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. הרמב"ם סובר שגם הבדלה היא מדאוריתא, הוא מדבר על שניהם יחד. אח"כ בהל' ד' הוא כותב, עיקר הקידוש בלילה. אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו. מי שלא קידש בלילה, לא אמר אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו, יקדש ביום, כי עדיין קדושת שבת נמשכת. לכן הוא צריך לקדש מתי שנזכר, או מתי שיש לו את האפשרות. ואם לא הבדיל בלילה, מבדיל למחר. ומבדיל והולך עד סוף יום רביעי, כך היא הנוסחא בכל הכתבי יד. אבל אינו מברך על האוּר אלא בליל מוצאי שבת בלבד. הרמב"ם מדבר על שוגג, ולכאורה אולי הדין כן גם במזיד. אמנם העניין של מזיד אינו כ"כ פשוט, י"א שזה כמו תשלומין של תפילה, הרי בתפילה אם אדם הזיד ולא התפלל, אין לו תשלומין. אבל בפשטות נקטו רוב הפוסקים, שאפילו במזיד, אם לא הבדיל במוצ"ש, וכן בשוגג או בשכחה מאיזו סיבה, וק"ו אם היה אנוס, בודאי שיש לו את האפשרות להבדיל, והרמב"ם כותב שאפשר עד סוף יום רביעי.

בא הכסף משנה ואומר, קשה, דבגמרא משמע דעד יום הרביעי ולא עד בכלל. ומצאתי ספר מוגה שכתוב בו עד סוף יום ג', והיא הגירסא הנכונה.

זו הגמ' במסכת פסחים דף ק"ו ע"א, כתוב שם כך, אמרי בני רבי חייא, מי שלא הבדיל במוצ"ש, מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה, א"ר זירא עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב וקאמר, לענין גיטין חדא בשבתא תרי ותלתא בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא. הגמ' מביאה שני נידונים, הראשון בשם בני רבי חיא, שאדם שלא הבדיל במוצ"ש, מבדיל והולך כל השבת כולה, דהיינו כל השבוע. אח"כ בא רבי זירא ומצמצם זאת, לא כל השבוע ממש אלא עד רביעי בשבת. והראיה מעניין גטין, שאם אדם נתן גט לאשתו, ואמר לה הרי זה גטך אם תתני לי מאתים זוז אחרי שבת, כמה זה אחרי שבת? שלושה ימים. אם היא תקיים את התנאי הזה בתוך שלשה ימים, הגט חל. ואם לאו, אינו גט. או אופנים אחרים, אמר לה הרי זה גטך אם אבוא אחרי שבת, או אמר לה אם אבוא לפני שבת, כמה זה לפני שבת? שלשה ימים. רביעי חמישי וששי. זהו המושג לפני שבת, שלושת הימים האלה, ואחרי שבת זה שלושת הימים הראשונים. הגמ' משוה את הבדלה לגטין, ולפי"ז יוצא שעד יום שלישי הגט יכול לחול. א"כ, איך אמר רבי זירא עד רביעי בשבת, הרי זה רק עד שלישי? בא הרשב"ם ואומר שהפירוש הוא עד רביעי ולא עד בכלל. לכן הכס"מ כותב שהגירסא הזאת נראית לו לא נכונה, כי נכון שכתוב בגמ' עד יום רביעי, אבל אם הגמ' משוה זאת לגטין, ובגטין זה רק עד יום שלישי כי הא דיתיב ר' זירא וכו', א"כ חייב להיות שהם אותו דבר, על כרחך שלא עד בכלל. לכן נראה לו שזו טעות.

מרן בבית יוסף כותב, שיתכן שהיתה לרמב"ם גירסא אחרת. נצנצה בו רוח הקודש למרן הב"י, כי אכן בדקנו ומצאנו שבנוסחאות של הגמרא כתבי יד עתיקים מתימן, יש שינוי בנוסח הגמ', ולפי זה הרמב"ם צודק בהחלט. הרמב"ם כפשוטו, ולא צריך לתקן אותו כלל. הכס"מ אומר שהוא מצא ספר מוגה, נכון, כי מישהו הגיה אותו, מישהו תיקן את הרמב"ם על פי נוסחת הגמ' שהיתה בידו, אבל אינו יכול לתקן זאת אחרי שברוב ככל הספרים כת"י מכל הארצות, לא רק של התימנים שהם הכי מדוייקים אלא אפילו כת"י אחרים, בכולם כתוב עד רביעי. על כרחך שהיה לרמב"ם גירסא אחרת. יש פשוט שני מלים פחות מהנוסח שכתוב לנו בגמ', שני מלים לא מובאות, וממילא הכל משתנה לגמרי. דהיינו, 'כי הא דיתיב רבי זירא', בכת"י לא כתוב 'כי הא', אלא 'יתיב רבי זירא'. א"כ יוצא הפוך, שהגמ' באה להגיד שיש הבדל ביניהם, במוצ"ש, מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה, א"ר זירא עד רביעי בשבת. יתיב רבי זירא וכו' וקאמר, לענין גיטין וכו', דהיינו אדרבה, זה בא להגיד שהם לא אותו דבר, יש הבדל ביניהם, בגטין עד שלישי בשבת נחשב אחרי שבת, אבל לגבי הבדלה עד רביעי בשבת נחשב אחרי שבת.

א"כ לכאורה מה ההבדל והחילוק ביניהם, ממה נפשך. הרי אם שבוע זה ששה ימים ושבת היא היום השביעי, א"כ חצי שבוע זה שלושה ימים. פשוט שכך צריך להיות. אם שבוע הוא בן ששה ימים, צריך לחלק שלושה ימים אחרי שבת, ושלושה ימים לפני שבת.

באים חכמי תימן, ואומרים לנו דבר מפליא, שביום הרביעי הקב"ה שם את המאורות, שהם מבדילים בין האור ובין החושך, לכן ביום זה שייך עוד הבדלה.

הבאתי זאת כבר בשע"ה סי' ס"א סעיף י"ט, שכח או נאנס ולא הבדיל במוצאי שבת, יש אומרים שצריך להבדיל עד סוף יום שלישי, אלא שלא יברך אז על הבשמים והנר, רק בורא פרי הגפן והמבדיל. כמובן שדבר זה צריכים להקדים, שכל הנידון שאנו דנים הוא רק על ברכת בורא פרי הגפן והמבדיל בין קֹדש לחול, שני הברכות העיקריות, אבל על הבשמים והנר אינו יכול להבדיל אלא רק במוצ"ש. כי 'וינפש - וי אבדה נפש' זהו רק במוצ"ש, א"כ ביום ראשון כבר לא שייך לברך על הבשמים אפילו שהוא מבדיל. וכן האוּר, האש, אדם הראשון שהקיש שני רעפים זה בזה והצית אש, 'בורא מאורי האש' היה רק במוצ"ש. א"כ כל הנידון הוא רק על ברכת המבדיל בין קֹדש לחול, ועל הכוס בורא פרי הגפן. דעת היש אומרים שהובאה כאן היא דעת מרן בשו"ע [סי' רצ"ט סעיף ו'] שפסק כך, ואינו מביא בכלל דעה של עד יום רביעי, אלא כותב בסתם שאם שכח מבדיל עד סוף יום שלישי. ולאחר יום שלישי, דעתם שאינו יכול להבדיל עוד. והטעם כי שלושה ימים של־שבוע נחשבים שלאחר שבת, והרי הן בכלל מוצאי שבת. מה שאין כן שלושה ימים האחרונים נחשבים ימים שלפני שבת הבאה, ואין להם עניין לשבת שעברה. אינם קשורים בכלל לשבת שעברה. כל זה כמובן בדיעבד, ואם הוא נזכר ביום ראשון, שלא יגיד יש לי עוד זמן עד מחר או מחרתיים, אלא יבדיל מתי שהוא נזכר. גם אם יש אפשרות, שלא יאחר. ודעת רבינו הרמב"ם, שצריך להבדיל עד סוף יום רביעי, וכן כתבו חכמי תימן בספריהם, דהיינו, כל חכמי תימן מסכימים, חוץ מהשת"ז שנמשך אחרי השו"ע, וגם הוא לא מביא בכלל דעה אחרת, אולם כל חכמי תימן כותבים עד סוף יום רביעי, וזו הלכה למעשה לדידן. דהיינו, איננו חוששים אפי' לספק ברכות להקל. גם האשכנזים אינם חוששים לדעות האחרות, כי הרי יש דעות נוספות המובאות בשו"ע, יש אומרים רק עד יום ראשון, ובעצם זו שיטת הרי"ף, כי יש אח"כ בגמ' בדף ק"ז מימרא של רבא, יש שם גירסא, יש בעניין זה ויכוח גדול. ויש כאלה האומרים, שזה תלוי למעשה אם הוא טעם במוצ"ש או לא. הרי הדין הוא, שאדם מתפלל במוצ"ש ומבדיל בתפילה, ואח"כ צריך להבדיל גם על הכוס, אבל אם הוא טעם לפני ההבדלה, 'טעם, מבדיל'. מה הדין אם אדם שכח להבדיל בתפילה, התפלל שמו"ע ושכח הבדלה, זה לא מעכב כי עדין הכוס לפניו ויכול להבדיל על הכוס, אבל מה הדין אם הוא טעם לפני ההבדלה, פה הוא כבר צריך לחזור על התפילה עם הבדלה. כאן הוא כבר לא בסדר, בתפילה לא הבדלת ואתה טועם בלי הבדלה, קנסינן ליה, זהו קנס שהוא צריך לחזור על התפילה ולהבדיל. א"כ הם אומרים, שכל הדין שאפשר להבדיל אחרי מוצ"ש אם הוא לא הספיק או לא הסתדר לו או שכח או מאיזו סיבה לא הספיק להבדיל, זה מדובר דוקא אם לא טעמת, אבל אם הוא כבר טעם, א"א להבדיל אפילו ביום ראשון. יש גם דעה כזאת. אולם אנחנו לא חוששים לכל הדעות האלה, אפילו אם טעם, ואפי' עד סוף יום רביעי. וכך היא ההלכה למעשה. מי שירצה להבין מדוע לא אומרים בזה סב"ל, יעיין בעיני יצחק שם. בכל אופן, דבר זה מוסכם מכל חכמי תימן, רבינו זכריה הרופא כותב כך, אגב, אני רואה שהדור הזה פשוט לא יודע, לפעמים אומרים מארי יחיא טביב או מארי יחיא אלחכים, צריך לדעת שזהו אותו אדם, הוא רבינו זכריה הרופא, הוא מארי יחיא טביב, הוא מארי יחיא אלחכים. זו אותה מלה. רופא, נקרא טביב, ונקרא חכים. יש הרבה טביבים, אבל הוא היה ממש רופא, עסק ברפואות רבינו זכריה. טביב זה רופא, אלחכים זה חכם, כי לרופא יש מעלת חכמת מסוימת, אבל זה אותו אדם. וכן כתב רבינו סעדיה עדני, בפירושו על הרמב"ם. וכן בספר המזרחי, זהו ספר חידושים על הש"ס של רבינו יוחנן מזרחי, הוא היה רבו של מהר"י ונה, יש לו כמדומני חידושים על כל הש"ס, בכל אופן מה שיש בזמנינו זה על שלושים ושתים מסכתות אבל הדפיסו רק על מסכת פסחים וברכות, לי יש גם על מסכת חולין בכת"י. מהרי"ץ גם מזכיר אותו בספריו. וכן כתב רבינו יצחק ונה, וכן הוא בדיני ההבדלה שבכל התכאליל כת"י. וכן כותב מהרי"ץ בפשיטות בשו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' קכ"ט, עד סוף יום רביעי. זו הלכה למעשה. ברור שאפשר. והסיבה היא, ונתנו טעם, מפני שביום זה נתלו המאורות, שבהן מבדילים בין אור לחֹשך. ועוד, שביום רביעי נאמר "להבדיל" בין היום ובין הלילה וגו', "וͅלהבדיל" בין האור ובין החֹשך. אם כן לפי דברינו, הסתדרה לנו הגירסא בגמ', הטעם והחילוק בין הבדלה לגטין.

עכשיו צריכים לדעת, מה הדין לגבי הבדלה במוצאי יו"ט. בשע"ה פה שלחנו לעיין בהלכות אונן, מה הדין, אם אדם לא אליכם היה אונן במוצאי יו"ט, הרי הוא פטור מכל המצוות ואינו יכול להבדיל, א"כ מאחרי הקבורה עד מתי יש לו זמן להבדיל, כתוב בשע"ה חלק יו"ד הלכות אונן סי' קע"ח סעיף י"ד, מי שהיה אונן במוצאי יו"ט, יבדיל ביום שלאחריו אבל לא אחר כך. דהיינו, לדוגמא השנה שחג שבועות חל ביום ראשון, יש לו זמן להבדיל עד יום שני בשקיעה, אחרי השקיעה זה כבר ספק וק"ו בלילה שכבר אינו יכול להבדיל. כי הבדלה של־יום־טוב, אין זמנה אלא עד סוף היום שלאחריה. ויש אומרים שכל שעבר הלילה של־מוצאי יום טוב בלא הבדלה, אין לו תשלומין. מצויינים פה [בעיני יצחק] המקורות, מצד אחד הראז"מ והמשנ"ב בסי' רצ"ט שהביא את רעק"א בהגהותיו על השו"ע המביא שכבר היה נידון בזה בין חכמי פראג, ספר לשון חכמים שלח אליהם שאלה, והגדולים אז דנו בזה. אמנם בשו"ע לא מוזכר שאפשר להשלים גם בהבדלה של מוצאי יו"ט, אבל ישנם כאלה שרצו להגיד שגם לגבי יו"ט יהיה אפשרות להבדיל עד שלושה ימים, כמו לגבי שבת. ואחרים אמרו לא, מה פתאום, מה קשורים השלושה ימים שאחרי יו"ט ליו"ט? בשלמא שבת, השבוע מתחלק לחצי, לכן יש שלושה ימים, אבל לגבי יו"ט אין שום סיבה לקשור את אותם הימים עם יו"ט, לא לפני ולא אחרי, א"כ יש רק יום אחד, דהיינו היום הולך אחר הלילה, ויום ראשון בלילה זה כבר ליל שני, כמש"כ ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, א"כ אפילו היום שלאחר יו"ט נקרא עדיין מוצאי יו"ט, כי זהו אותו יום. אבל הימים שאחרי כן, יום שלישי או רביעי, אין שום שייכות בין הדברים. וכפי שאמרתי יש חולקים, שאם עבר הלילה של מוצאי יו"ט ולא הבדיל אין לו תשלומין, ציינתי כאן את בן איש חי וכף החיים, ודנים בכך הרבה אחרונים, כי יש פה כמובן שאלה של סב"ל.

אבל בא חכם אחד וטען, כל זה דוקא לפי שיטתם, אבל לשיטתנו שאנו אומרים שביום הרביעי נאמר 'להבדיל' 'ולהבדיל', א"כ גם ביו"ט יהיה אפשר להבדיל עד יום רביעי, אם לא הבדיל במוצאי שבועות. אמרתי לו, ומה יהיה אם יחול שבועות ביום רביעי, עד מתי נוכל להבדיל? ענה לי, לא, אם זה חל ביום רביעי אין מה לעשות, כי לא כתוב ביום חמישי 'להבדיל'. שאלתי, ואם יחול שבועות ביום שני או שלישי? אינני מדבר עכשיו לפי הלוח, נגיד ביו"ט אחר שיחול כך. ענה לי, יש לו רק יום אחד. אמרתי לו, זה נשמע לי משונה. שכל יום טוב זה משתנה, פעם יהיה אפשר עוד שלשה ימים, פעם שני ימים, פעם יום אחד, לא נשמע לי מתקבל על הדעת. לא מסתברא. שבת זה קבוע, שלושה ימים אחרי שבת, אבל שביו"ט פעם יהיה שלשה ימים, פעם שני ימים ופעם אחד, זה בעצמו סיבה להגיד שזה לא קשור.

אבל יותר עמוק, למעשה חושבני שכל מה שאמרו חכמי תימן שזהו בגלל שנאמר ביום רביעי 'להבדיל' 'ולהבדיל', זהו רק אחרי שיש לנו את המושג ששלשה ימים אחרי שבת שייכים לשבת. דהיינו, אילו לא היה דבר כזה בתורה, לא היה מושג ששלשה ימים אחרי שבת שייכים לשבת, נניח שלא היתה הלכה כזאת, ולגבי גטין היינו סוברים שהאומר שיחול הגט אחרי שבת, רק יום ראשון נחשב כן ולא שלושה ימים. והוא הדין בדברים אחרים, לדוגמא, לגבי שנים מקרא ואחד תרגום, אם לא קרא, יש כמה דעות עד מתי יכול להשלים. אחת הדעות המובאת בשו"ע סימן רפ"א, שאפשר עד יום שלישי, כי עד יום שלישי יש שייכות לשבת. אמנם למעשה העולם מקל עד שמחת תורה, והלואי. יש זמן עד שמחת תורה, להשלים את כל התורה. אבל יש דעה בראשונים, שהם אומרים עד יום שלישי. א"כ כיון שיש לנו מושג כזה, ששלשה ימים אחרי שבת נקראים לאחר שבת, לכן באו ואמרו שיום רביעי גם נגרר אחריהם, כי כתוב בו 'להבדיל' 'ולהבדיל'. אבל אילו לא היה מושג כזה, ויום שני או שלישי אינם היו קשורים לשבת, וכי הייתי אומר שבגלל שכתוב ביום רביעי 'להבדיל' 'ולהבדיל' היה ניתן להבדיל ביום רביעי? ודאי שזה לא היה שייך. לא מסתבר להגיד שביום שני ושלישי אל תבדיל, אבל ביום רביעי תבדיל. א"כ רק אחרי שאני משייך ומקשר את שלשת הימים לשבת, אני בא ואומר, גם יום רביעי, כי כתוב בו 'להבדיל' 'ולהבדיל'.

תשמעו עכשיו דבר הפלא ופלא. כך חשבתי בהתחלה, וכך עניתי לו. אבל אח"כ התבוננתי, שיש פה דבר יותר עמוק. תראו ממש דבר מפליא. אנחנו לפני מתן תורה, צריכים לדעת שבתורתנו הקדושה ישנם דברים שכתובים במפורש, רק שאנחנו פשוט עורים. לא לחנם אנו מתפללים   'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'. יש דברים מפורשים, רק שאנחנו לא שמים לב לרמזים של התורה.

חושבני, שחכמי תימן התכוונו להגיד, שעד יום רביעי ניתן להבדיל בגלל שכתוב 'ויבדל', וזה בלי קשר לכך שעד יום שלישי זה נחשב אחרי שבת, אלא זהו דין מיוחד בהבדלה. הרי בבריאת העולם, ביום הראשון כתוב "ויבדל אלד'ים בין האור ובין החשך". ביום שני גם כתוב, "ויאמר אלד'ים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים". ובהמשך, "ויעש אלד'ים את הרקיע ויבדל בין המים", כתוב פעמיים לשון הבדלה. ביום רביעי גם כתוב "יהי מאֹרֹת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה", ובהמשך כתוב "ולמשֹל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החֹשך, וירא אלד'ים כי טוב". שמתם לב כמה פעמים כתוב לשון הבדלה? פעם כתוב 'ויבדל' פעם 'להבדיל' 'ויהי מבדיל', אבל שרש הבדלה כתוב חמש פעמים. א"כ, יום ראשון כתוב 'ויבדל'. ביום שני כתוב פעמיים, 'ויהי מבדיל' 'ויבדל', ביום שלישי לא כתוב לשון הבדלה, אבל ביום שני יש פעמיים ואם אינו עניין ליום שני תנהו עניין לשלישי, תעביר אותו ליום השלישי שבו לא כתוב לשון זו. אם כן יוצא שבשלושת הימים שאחרי שבת אפשר להבדיל כי כתוב בהם לשון הבדלה, והם הוסיפו גם את יום רביעי שגם בו כתוב הבדלה.

לפי"ז יוצא, שאם אנו דנים להשוות זאת ליום טוב, א"כ לכאורה זה לא קשור, כי הרי יו"ט לא קשור לבריאת העולם ולימות השבוע. בשלמא שבת, זה שבת בראשית, ימות השבוע קשורים לכך, לכן איפה שכתוב בתורה לשון הבדלה, שייך להבדיל. יום ראשון, שני, שלישי, ורביעי. עד פה כתוב בתורה הבדלה. אין עוד הבדלות יותר מזה. אבל ביו"ט, זה לא שייך, הכי הרבה אפשר לדון עוד יום אחד אחרי יום טוב, אבל לא מעבר, כי אין קשר בין הנידונים. יכול להיות שיום אחד לאחר יום טוב יש לו את אותו דין, אבל גם בזה יש מחלוקת, יש ראשונים שכתבו כך ויש כאלו שלא.

אולם לכאורה יש פה עוד סירכא. למה כתוב לשון הבדלה פעמיים ביום רביעי? אלא התשובה היא כך, כתוב 'להבדיל' בתחילת הפרשה, הייתי אומר אולי מקצת היום ככולו, אולי רק עד הבוקר שלמחרת יו"ט יהיה אפשר להבדיל, באה ההלכה אומרת עד סוף יום רביעי. מנין? מזה שכתוב בסוף הפרשה שוב פעם 'ולהבדיל', מכאן שעד שקיעת החמה אפשר עדין להבדיל.

אלו נפלאות מתורתך. דברים נפלאים. זה לא כתוב בספרי נפלאות מתורתך, אולי הדבר יהיה כתוב... לא יכולתי לכתוב זאת, כי זה רק מהיום (יום שבת קֹדש) בבוקר...

הלכה למעשה לגבי יום טוב, במוצאי יו"ט כמובן שאפשר להבדיל כל הלילה עד למחרת, ומי שמבדיל כל היום, יש לו על מה לסמוך. יש אומרים שאפשר להבדיל גם למחרת יו"ט כל היום, ויש אפי' כאלה האומרים שאפשר עד מוצאי יום טוב שני. כי יש הרי גם נפק"מ לגבי בני חו"ל, לפעמים יש יו"ט שני ואינו יכול להבדיל ביום הראשון, דנו שאלה כזאת חכמי זמננו בכמה שאלות ותשובות.

אבל יש חידוש גדול שכותב בעל בית יהודה, זהו רבי יהודה עייאש, הוא כותב שאפשר להבדיל ממוצאי יום טוב עד סוף השבוע. לדוגמא השנה חג השבועות חל ביום ראשון, אפשר להבדיל עד ליל שבת. הוא מביא ראיה מהש"ך בחושן משפט [סוף סימן מ"ג], כתוב שם לגבי אדם האומר לחברו שיפרע לו את השטר אחרי הרגל, עד מתי יש לו זמן? כמה זמן זה 'אחרי הרגל'? כתוב, עד חמשה עשר יום. הרי חז"ל אומרים, למה שואלים את הגשמים בליל שביעי דמרחשון, כיון שזהו המרחק עד שהאחרון יגיע לנהר פרת, ולכן חמש עשרה יום משמיני עצרת עדיין נקראים אחרי הרגל.

יש כאלה האומרים, כמו שאתה עושה בין שבת לשבת חצי שבוע, א"כ גם בין רגל לרגל תעשה חצי מהרגל הזה עד לרגל הבא. דהיינו, אם אנחנו עכשיו בחג השבועות, יש את סיון, תמוז, אב, אלול, עד הרגל הבא שזהו ראש השנה בחודש תשרי. א"כ יש לנו כמעט ארבעה חודשים, תעשה חצי, זה כמעט חודשיים שאתה עוד יכול להבדיל. ואם זה סוכות, יש לו שלשה חודשים, כי בין סוכות לפסח יש חצי שנה. הם אומרים זאת על פי הריטב"א והר"ן בגטין בסוף פרק מי שאחזו, בעניין הזה שדיברנו על גטין, מובא שם כך בר"ן האחרון בסוף פרק מי שאחזו, הלכך באומר לחבירו לאחר הרגל, לא אתפרש. ומיהו איכא מאן דאמר (ריטב"א ד"ה ומיהו) דלאחר שלו כלאחר שבת, דהיינו שלשה ימים, שהוא הקטן שבכולם. אבל רבינו מאיר הלוי ז"ל סובר (הובא בריטב"א שם) דכי היכי דלאחר שבת הוי מחצית הזמן שבין שבת לשבת, הכי נמי לאחר הרגל מחצית הזמן שבין רגל לרגל. כמו ששלשה ימים זה חצי שבוע, אותו דבר מחצית הרגל שבין רגל לרגל. עד אז אפשר להבדיל, כי זה קשור עדיין לחג הקודם. וכן כתב הרי"ף ז"ל בתשובה (קכ"ז), ראובן שנשבע לחבירו לפרוע לו אחר הפסח, רואין אותו כמה יש בין פסח לעצרת, ויש לו מחצית הימים שבינתים, כמו בשבוע שמחלקין מחציתו לפני שבת ומחציתו לאחריו. ולפי"ז אם נשבע לפרוע אחר סוכות, יש לו שלשה חודשים. עד הפרעון. ורבינו חננאל כתב (הובא ברמב"ן וברשב"א) דלאחר הרגל חמשה עשר יום. ולא נתבררו דבריו. כנראה הוא לא קישר זאת עם החמשה עשר יום עד שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. אולם בעל בית יהודה הביא את הש"ך הזה בחושן משפט [ס"ס מ"ג] שאומר שזה חמש עשרה יום, כמו שהביא פה הר"ן בשם רבינו חננאל, אבל הוא אומר, לגבי הבדלה לא מסתברא כ"כ כיון שיש אחרי זה שבת, וכבר יש הבדלה חדשה של שבת. דהיינו, לגבי פרעון חוב אין משהו אחר שמפריע, אבל כאן כיון שיש לנו כבר הבדלה של שבת, זה מפריע כי אי אפשר כבר להבדיל על יום טוב, לכן הוא סובר שזה רק כל השבוע.

אבל החיד"א בברכי יוסף ובמחזיק ברכה [סימן רצ"ט] דוחה את דבריו בשתי ידים, הוא אפילו לא עונה על הראיה. הוא כותב, ראייתו אינה ראיה. בכלל אין מה להשוות את הנושאים, כי יכול להיות שכשאומרים 'אחרי הרגל', הולכים אחר לשון בני אדם. הרבה אנשים שרוצים לדחות משהו, אומרים אחרי החגים. כמה זה אחרי החגים? כל אחד לפי מה שהוא. אח"כ זה כבר נשכח. בכל אופן צריכים לדון באומדנא של דעת בני אדם, אבל זו לא ראיה שבדיני התורה זה יהיה כך. ולגבי יו"ט, צריך עדיין שזה יתקשר עם יו"ט.