מה הפירוש המלה "האידנא" שאומרים בנוסח ספירת העומר, ומדוע איננו אומרים "היום" כפי שכתב האריז"ל לומר בגלל הרמז שבמלה זו.

מה הפירוש המלה "האידנא" שאומרים בנוסח ספירת העומר, ומדוע איננו אומרים "היום" כפי שכתב האריז"ל לומר בגלל הרמז שבמלה זו.

כיון שיש הרבה דברים שהם בגדר תעלומות, הרבה דברים נסתרים, דיברנו בשנים שעברו על עניין נוסח ספירת העומר. הרי אבותינו קדמונינו, כבר מהגאונים, אומרים את נוסח ספירת העומר בלשון ארמית, האידנא תלתין ושתא יומי בעומרא. הפירוש האידנא, כעת. כמו האיי עידנא. כך מהרי"ץ כותב בעץ חיים. אכן צריך להבין למה לא אמרו האיי יומא, אולם לא ניכנס לשאלה זו, כי ברצוני לדבר רק על הרמז של העניין. רמזו פה, הֵא דינא. דהיינו, זה רומז למדת הדין, שימים אלו הם ימי דין. כידוע, הימים שבין פסח לעצרת, אפילו שהעולם נוהג שמל"ג ואילך הכל שרי, עושים כבר חתונות ושמחות ושירה ומסתפרים וכו', אבל עדיין אלו ימי דין, וכמובן שבעלי נפש יצמצמו בדברים אלו כמה שאפשר. בכל אופן יש במלה האידנא רמז גדול, הא דינא, או האיי דינא.

אבל יש פה רמז עוד יותר עמוק. מישהו שאל אותי, למה אתם אומרים האידנא, הרי האר"י בשער הכוונות כותב שיש רמז במלה 'יום'. אל הוי"ה, בגימטריא יום עם הכולל. כך הוא כותב, יום בגימטריא 'אל הוי"ה' עם הכולל. תעשו חשבון. יום, זה 56. עם הכולל זה 57. אל הויה, אל זה 31, הויה זה 26. ביחד 57. אמרתי לו, תדע שגם בנוסח שלנו יש סוד.

צריכים לדעת כלל, וכעת אפרש זאת יותר, ישנם הרבה שיש להם טענות על הנוסח שלנו, שכביכול אינו על פי הסוד. אבל צריכים לדעת ולשנן זאת הלוך וחזור, שראשית, הנוסח שלנו הוא היותר קדום מכל הנוסחאות. גם אם האר"י גילה את הסודות לפי נוסח הספרדים, אבל הוא לא שלל שום נוסח אחר, הוא גילה את הסודות לפי הנוסח שהוא התפלל. הרי האר"י בעצמו, אמו היתה ספרדיה, אביו אשכנזי, והוא חזר ברבי שלום שרעבי אז זה כבר מסתדר... ספרדים אשכנזים ותימנים. הגר"א היה מקובל גדול, הוא ראה כל מה שהאר"י כתב, והוא כמובן לא שינה את הנוסח שלו, אלא גילה את הסודות לפי נוסח האשכנזים. מהרי"ץ גילה הרבה סודות, על פי הנוסח של התימנים. ממילא, גם אם האר"י גילה סוד בנוסח של הספרדים, והגאונים הרי בודאי אומרים האידנא, א"כ אין ספק שיש סוד גם בנוסח שלנו.

שאלה כזאת מהרי"ץ כותב בעץ חיים [ח"א דף מ"ו ע"א] ששאל אותו סבו, הרי ידוע שבברכת 'תקע בשופר גדול לחרותינו' יש רמז גדול חשוב ומפורסם, יש שֵם קדוש שרמוז בפסוק חיל בלע ויקיאנו, ר"ת חב"ו. אבל אנחנו גורסים, וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ. א"כ הוא כותב כך, והנה בהיות נר אלד'ים על ראשי מהר"י צאלח נ"ע בחיים חיותו, הקשה עלי דלפי מה שכתב מורינו האר"י ותלמידיו לכוין בחי"ת דיחד, ובי"ת דמארבע, ווי"ו דכנפות, אל שם חב"ו, והוא שם משמות ע"ב, שבכח זה ח'יל ב'לע ו'יקיאנו. אם כן לגרסתינו דלא גרסינן תיבת 'יחד', מגרעות נתן ח"ו. חסרה לנו פה מלה. לכאורה יש לנו פה בעיא חמורה, איפה השם הקדוש הזה בברכה? הרי הדבר חשוב מאד, זהו קיבוץ של הניצוצות, זה תיקון גדול. א"כ מה נעשה עם זה? אולי צריך באמת להכניס זאת...?

אתם יודעים, יש תימנים תמימים. ראיתי חכם אחד כותב שבברכת השכיבנו יש האומרים כך וכך ויש ספרים שמוסיפים כך כך, ו'ותן לחכם ויחכם עוד'... תוסיף עוד כמה מלים, תכניס גם אותם... ככה הוא אומר. אבל זה לא המטבע של הברכה. אינך יכול להכניס מה שאתה רוצה... יש אנשים שאמרו בתמימות, אפשר להוסיף עוד מלה מפה ומשם. אם תשימו לב, יש תימנים שמוסיפים בתפילות נוסחאות שאמי ובלדי ביחד. לדוגמא, בלדי אומרים 'מלך רחמן מושיע ומגן', ובשאמי אומרים 'מלך עוזר ומושיע ומגן', והם אומרים 'מלך רחמן עוזר ומושיע ומגן', ערבבו את שתי הנוסחאות, הכל ביחד. הם חושבים שזה טוב. נכון, לפי הפשט זה לא מזיק, אבל צריכים לדעת שהדבר אינו ראוי. בכל אופן מהרי"ץ אומר, ואני החרשתי כשעה חדא ולא השיבותיו דבר. ותכף מיד האיר ה' את עיני והבנתי כי גם בנוסחתינו רמוז שם זה, בחתימת הברכה ע"ד זה, וי"ו של הוי"ה. בי"ת דמקבץ. חי"ת דנדחי. דומה בדומה לצירוף רבינו האר"י. כי צירופו הוא באותיות שניות מסוף התיבות לכונה נפלאה כידוע לבאי שעריו. כמו כן צירופינו באותיות שניות למפרע. והוא אומר, ואפשר דדא עדיפא, יכול להיות שצירוף זה הוא יותר טוב, כי לפי צירופו ז"ל, השם מצטרף ביושר, חב"ו. ולא כן צירופינו, כי הוא למפרע ממטה למעלה בסוד אור חוזר וכו', מי שירצה יעיין בספרו.

כעת תראו דבר הפלא ופלא, תעשו חשבון, 'האידנא' בגימטריא שבעים ואחד, עם הכולל שבעים ושתים. ואם תעשו האידאנא עם אל"ף, כפי שכותבים בספרי הקדמונים, יוצא שבעים ושתים בדיוק. בלי הכולל, אלא מצד עצמו. וא"כ זהו שם בן ע"ב, שדיברנו עליו בזמן האחרון, שהוא בעצם כולל חסד גבורה ורחמים, אבל כותב הרמ"ק בפרדס רימונים שעיקר וכללות שם זה, הוא חסד.

ממילא יוצא כך, מצד אחד הימים האלו הם ימי דין, ולכן אנחנו אומרים האידנא, האי דינא, אבל בעצם אם נתעמק בכך, נראה שזה חסד. זהו פירוש ממש הפלא ופלא. חושבני שאפשר לרקוד מרוב שמחה בפירוש הזה. לכן צריכים לדעת, שהנוסח שלנו בפרט המיוסד על אדני פז, בודאי שיש בו עניינים גבוהים.

בתשובה להערה מהקהל: נכון, התימנים לא הסכימו לשנות והם צודקים, לא צריך לשנות בגלל הסוד, מפני שהבחינות מתרבות והרמזים מסתדרים לכל הצדדים. חכמי תימן לא הסכימו לשנות מנהג ע"פ הסוד, גם המקובלים ומהרי"ץ בראשם, בגלל שאפשר לפרש את הנוסח והמנהגים שלנו גם על פי הסוד. האר"י דיבר לפי מנהגו, והאר"י גם לא אמר לאף אחד לנהוג כמוהו, הוא נהג כך לעצמו, והמנהגים שלו לא התפשטו בזמנו וגם לא אחריו, רק מאתים שנה אחריו התחילו להנהיג אותם.