כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל

איתא בגמ' בברכות {ל"ה ע"א}: "אמר רבי חנינא בר פפא, כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' "גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, חבר הוא לאיש משחית", אביו זה הקב"ה שנא' הלא הוא אביך קנך, ואין אמו אלא כנסת ישראל שנא' ואל תיטוש תורת אמך".

והקשה הגאון רבי אברהם ב"ר דוד הלוי זצ"ל {רבה של צ'אלע, מח"ס פרדס רימונים עה"ת ומפי חכמים} בספרו על הש"ס פירות האילן: מדוע נקטה הגמ' לשון "כאילו גוזל להקב"ה", וכי שייך לגזול את הקב"ה, והיה לו לומר כאילו גוזל מהקב"ה במ"ם, שעל ידי שנהנ ה מן העוה"ז בלא ברכה מעל ביצירה שבורא העולם העניק לו.

ותירץ, בהקדים יסוד חשוב והוא, כי כל המברך ברכה אחת מברכות הנהנין וכדו', גורם הוא בכך להשפיע שפג גדול להקב"ה ושכינתיה. {עיין מה שהאריך בזה הנפש החיים שער ב', שזה ביאור לשון "ברוך" שהוא תוספת וריבוי השפע וכמ"ש הזוה"ק שבברכת הנהנין הוא ממשיך ומריק חיים ממקור החיים לשמו של הקב"ה ע"י מילים אלו, וזאת כוונת רבינו כאן}.

ונמצא אם כן שמי שנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, הרי הוא גורם שהשפע הנמשך לקודש בריך הוא ושכינתיה פסק ח"ו, ולא ירד כמו שהיה צריך לרדת ולהשפיע אם היה מברך.

ולפיכך דקדקו חז"ל לקוראו "כאילו גזל להקב"ה" בלמ"ד דווקא, דרצונו לומר שע"י שלא בירך הרי הוא כאילו גזל מהשפע אשר היה ראוי לבוא להקב"ה שנפסק ולא בא, וע"י שלא השפיע אליו לכן שייך בו לשון זו דהו"ל כאילו גזלו ממש והפחית מכוחו שהיה יכול לגדול ודו"ק.

{מספרו פירות האילן שי"ל בצילום כת"י ברכות פרק ששי עמ' כ"ז}

ביאור הדברי שלום בזה

גם הגאון רבי רפאל אברהם שלום שרעבי זצ"ל {נכד הרש"ש}, עמד על מימרא זו בגמ' בספרו דברי שלום, אמאי הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה הוי כאילו גוזל להקב"ה וכנסזת ישראל.

ועוד, דשם הביא רש"י בגמ': "גוזל להקב"ה- את ברכתו. וכנסת ישראל- שכשחטאו הפירות לוקין" עכ"ל. ולכאורה, מה שייך לקיון הפירות וגזל כנסת ישראל לחסרון ברכתו.

ומבאר הרב, כי הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה גוזל הוא להקב"ה את הברכה שמשפיע לעולם, שבחסרון ברכתו נחסר השפע מן העולם עצמו, וע"י שנחסר השפע מן העולם לוקים הפירות ואין בהם סימן ברכה. {הרי דפירש דבשעת מעשה של חיסרון הברכה גרם הפסד לשניהם, ובזה תירץ את ב' הקושיות, גם מדוע אמרו דגוזל "להקב"ה" ולא מהקב"ה, שלפי דבריו מובן שע"י שלא בירך גזל להקב"ה את השפע שיכל להוריד לעולם בזכות זה, וע"י זה גופא גזל לישראל שנחסר מהם השפע שהיה אמור לרדת אליהם. ובזה מבאר את דברי רש"י דהפירות לוקין, שע"י שאין מתברכין הפירות בחסרון ירידת השפע הנגרם ע"י חסרון ברכתו, נמצאים ישראל נפסדים בחסרון פירות משובחים}.

ושם הוסיף הדברי שלום ביאור בזה, בהקדים קושייתו, מה החילוק בין הנאה מפירות וכדו' שעל זה תיקנו חז"ל ברכה, לבין הנאה מכלים נאים ככלי כסף וזהב, שעל ראייתם והנאתם לא תיקנו חז"ל ברכה, הלא סו"ס הוא "נהנה מן העולם הזה" בלא ברכה באותם הנאות.

ותירץ הרב, שאה"נ באותם דברים שחז"ל תיקנו עליהם ברכה, הותר ליהנות מהם, דאף שכל העולם כולו הוא של הקב"ה, מ"מ כיון שבירך הוא על אותו דבר הפך הדבר להיות שלו והוי כאילו קנאו בברכה, אך כסף וזהב אינם שלו, שעליהם אמר הכתוב: "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'". ולמדנו מכאן שהם לעולם יישארו של הקב"ה, ומה שמותר ליהנות מכסף הוא רק באופן שמקיים את מ"ש חז"ל בסנהדרין {צ"ב ע"א}: "א"ר אליעזר כל שאינו מהנה תלמיד חכם מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם". ואותו שלא מהנה ת"ח מנכסיו דומה לאדם הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה, וכמו מי שאכל ולא בירך שגזל להקב"ה ברכתו שהשפיע לעולם ורק ע"י שמברך להקב"ה קונה הדבר שאוכל, כך הנהנה מהכסף של הקב"ה בלא לתת ממנו לת"ח, הרי הוא משתמש בכסף של הקב"ה רק לצורכו ולכן גם הוא נקרא שגוזל להקב"ה, ורק ע"י שנותן לת"ח וגורם בזה את הגדלת כבוד ה' יתברך עי"ז, הרי שקונה הוא בכך את כספו, ולא עוד אלא שזוכה עי"ז שנכסיו מתברכין כמ"ש בברכות שם {מ"ב ע"א} "אמר אביי תכף לתלמיד חכם ברכה שנא' "ויברכני ה' בגללך" ואיבעית אימא מהכא שנא' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" ופרש"י המקרבו אליו ומארחו- ברכה בביתו ע"כ.

{דברי שלום עמ' ל"ב ד"ה ועוד}