בגודל מעלת הברכה והשראת קדושתה על הפרי

בגודל מעלת הברכה והשראת קדושתה על הפרי

כהר"ר חיים סנואני זצ"ל מבאר במתק שפתיו ע"י משל נפלא הממחיש לנו את גודל מעלת הברכה על הפירות והמאכלים וז"ל:

עוד דע אחי כי כבר כתבנו שאין לך דבר בעולם בין ממיני המאכלים בין ממיני ריח, שאין בו רוחניות וגשמיות. גשמיות הוא מה שאוכל האדם או שמריח בו, והרוחניות הוא נכסה תחת אותו הגשמיות, והגשמיות היא בחינת לבוש וכסות לרוחניות. וכתבנו שעל ידי הברכה שמברך על אותו דבר הוא מסלק את רוחניותו למעלה, והגשמיות- הוא נכנס בגופו אם הוא מאכל, או נהנה ממנו בהרחה אם הוא ריח.

אך דע אחי, כי הנה אין הקדושה מתגברת על הקליפה השולטת עליה, אלא כשמוסיפים קדושה יתירה על אותה הקדושה אשר הקליפה שולטת עליה וסובבת אותה, ואז כיון ששורה קדושה יתירה על אותה הקדושה הטמועה בין הקליפה, היא עולה למעלה השמיימה.

והמשל בזה, כי הנה אם יש שני אנשים, כל אחד אוחז בחבירו ומכהו, והאחד חזק יותר מאחיו ונתגבר עליו, הנה אם יבוא אדם אחד להאיש ההוא אשר נעשה חלש נגד אחיו ויאמר לו: "התגבר עליו ואל יתגבר עליך"! הנה הוא מתעורר בגבורה נגד אחיו יותר ממנו, וחוזר אותו הגיבור להיות חלש נגד אחיו אשר היה חלש נגדו מקודם, והכל בכח דבר אחיו אשר דיבר נגדו ועל ידי אחיו נתעורר והיה גיבור.

וכן נמי המשל בקדושה, כי הנה כיון שהקדושה טמועה בין הקליפות, אינה מתגברת מעצמה לעלות למקומה, אלא על ידי העוצם בכוונה עצומה, ואז זוכה לעלות למעלה, כי היא מתגברת על הקליפה הסובבת עליה על ידי הקדושה היתירה שהשרה עליה האדם בכח כוונתו.

ולכן כשיש לו מאכל ורוצה לאוכלו, אז יברך עליו הברכה הראויה לו, ויכוין להשהות הקדושה על אותו דבר שאוכל, וכיון שאכל לאותו דבר נמצא שנכנסו הגשמיות והרוחניות תוך מעיו, ורבתה הקדושה על הקליפה, ואז כיון שהשלים לאכול, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל שיאכל, ויכוין כשהוא מעלה הרוחניות של מאכל ההוא בתוך מעיו, ויכיון שע"י הבל פיו היוצא מפיו בשעת הברכה , יעלה אותה הרוחניות ותעבור דרך פיו לעלות למעלה, ושהקדושה תתגבר על הקליפה בכח המשך הקדושה שהמשיך על אותו דבר קודם אוכלו אותו. עכ"ל.

{מתוך ספרו ארזי לבנון ענף ברכות עמ' כ'- כ"א}