בעניין מנהגינו שלא לאחוז את הציציות בברכת ברוך שאמר

לק"י, יום חמישי י"ב כסלו ה'תשע"ח ב'שכ"ט.

לכבוד הרה"ג יששכר דוב הופמן שליט"א, ברוקלין.

א) נהניתי ממתנתא דאורייתא דשדר לן מר ספרו הנחמד עבודת עובדיה. ומה שביקש שאכתוב הערות, הגם שאין הפנאי מסכים, אבל דחקתי עצמי מה שצדו עיני בראשונה בפרק ט' דף קמ"א, שם הביא כמה מגדולי זמנינו מהספרדים ומהאשכנזים שלא נהגו לאחוז הציציות בידיהם כלל בעת אמירת ברוך שאמר, אף שרבינו האר"י הצריך זאת והובאו דבריו בספרי רבים מהאחרונים, והיתה לי הפתעה לראות דברי הרב הגאון שריה דבליצקי שליט"א שקיבל מרבותיו כי הגר"א לא נהג בזה ע"כ:

כי מזה מצאתי חיזוק נוסף לכך שלא נהגו ולא הנהיגו זאת חכמי תימן המתפללים בנוסח בלדי, אף שהנהיגו הרבה ממנהגי המקובלים כידוע, ובכלל זה אמירת ברוך שאמר מעומד, אבל את אחיזת הציציות אז לא הנהיגו, ומאי שנא. וכבר נתתי בס"ד נימוקים לכך בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר סימן י"ב אות ח' [אגב, הטעם שהזכרתי שם בשם היבי"ע בפרי צדיק, מפני שכתוב גדִלים תעשה לך (דברים כ"ב, י"ב) חסר, בגימטריא פ"ז, כמניין התיבות שבברוך שאמר וכו' יעו"ש, מצאתי עכשיו שהוא מובא כבר בספר מטעמים החדש ע' תפילה דף מ"ו מ"ז אות ז' בשם ספר אמרות ה'] ועכשיו נתחדש לנו כי הגר"א נמי סבירא ליה שאין מקום לכך, ומפורסם רב גובריה אף בנסתרות, ונמצא מילתא דא פליגי בה נמי תרין מלאכי ברקיעא כנודע בכל כגון דא. ואלו ואלו דברי אלהים חיים נינהו, אנן בדידן ואינהו בדידהו:

ב) כל זה מלבד הנימוק הפשוט טפי שאם הדבר אין לו טעם זולת בנסתרות, ממילא שיטתם היא שאין צורך לנהוג ולהנהיג אותו למי שאינו מכוין בכך, מאחר דלאו כל מוחא סביל דא, והארכתי על זה בס"ד בשערי יצחק שיעור מוצאי שבת־קודש חיי שרה שנה זו. כמו־כן כאן, שהאר"י נתן טעם לפי שברוך שאמר והציציות הם בעולם היצירה. הֲיֵש מבין. ועמידה אז שאני, שכן הדרך בכמה מקומות חשובים שבתפילות:

ואף שבכמה ספרים נתנו טעמים יותר פשוטים לכך, כגון שהעלה גם כת"ר בשם שו"ת זכרון יהודה, ושו"ת משיב שלום וכו' [ולעיל הבאנו טעם נוסף בשם ספר המטעמים] ובקובץ שמחו צדיקים (טלית וציצית במשנת צאנז) מִדף ע"ט, ראיתי אריכות וצידודים על כך מכמה וכמה ספרים וסופרים, מכל־מקום כל זה אינו אלא בגדר ציצים ופרחים לתורה, והעיקר הוא מארה קמא דשמעתא, שהוא רבינו האר"י, וחזינן שנתן טעם גבוה, הראוי לו ולדכוותיה:

כמו־כן נראה שקיבלו יותר הנהגת דברים חדשים לגמרי, מאשר להכפיל דבר קיים במקום שנראה בלתי שייך לשם, כגון בנדון דידן שבלאו הכי אוחזים הציציות ומנשקים אותן בעת אמירת פרשת ציצית בקרית שמע, הלכך להוסיף זאת גם לפני כן בעת ברכת ברוך שאמר נראה לעיני רבים בלבול עניינים. ומהאיי טעמא נמי אפשר שלא הנהיגו אצלינו קריאת שנים עשר הנשיאים בחודש ניסן, כמ"ש בס"ד בשלחן ערוך המקוצר סימן פ' סוף סעיף ב', מאחר דבלאו הכי קראנו אותם בימי החנוכה שעברו. ודבר בעתו מה־טוב. כן נראה לענ"ד בס"ד. [וקרוב לזה, מ"ש בס"ד בתשובה אחרת, בעניין אם לומר מזמור שיר חנוכת הבית, אחרי הדלקת נרות חנוכה]:

ובעניין מ"ש כת"ר בדף קצ"ו אודות הנחת יד על ילדים בעת ברכת כהנים מצורף, בזה מה שהשבתי לשעבר:

ואחתום בשי"ש טו"ב וחפץ י"י בידך יצלח

הצב"י יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו