טעם לפרשת בשלח

מתוך ספר 'אור האפלה' לרבינו נתנאל בן ישעיה זצ"ל

עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (מכילתא) - הראשון, שנבקע לפי פשטי הכתובים לי"ב חלקים. השני, שנעשה כיפין והיתה הדרך קמורה מלמעלה בכיפין, והיו המים כעין חומה מימין ומשמאל, והיו שם נקבים משביל לשביל כמ"ש 'נקבת במטיו ראש פרזיו וכו'. השלישי, שנקרשה להם רצפתו ונתקשתה כמ"ש 'הלכו ביבשה', שלא תהיה דרכם בוץ וטיט. הרביעי, שדרכם של־מצרים הייתה חומר דביק, והוא אומרו 'חומר מים רבים'. החמישי, שנבקע לשבילים רבים כמנין השבטים, שנאמר 'לגוזר ים סוף לגזרים'. הששי, שנקרשו המים ונתקשו עד כדי שישתברו עליהם הראשים, והוא אומרו 'שיברת ראשי תנינים על המים'. השביעי, שלא נקרש כקרח, כלומר חתיכה אחת, אלא היה חלקים מפורדים כאבנים המונחות זו על זו שנאמר 'אתה פוררת בעזך ים'. השמיני, שהיה שקוף כזכוכית, כדי שיראו זה את זה בשעת מסעם, שנאמר 'חשרת מים עבי שחקים', והיה זה שקוף כעצם השמים. התשיעי, שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים לשתייתם. העשירי, שהיו נקרשים תיכף לנזילתם אחרי שהיו לוקחים מהם מים לשתות כדי שלא יזלו לקרקע כאומרו 'נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים'.