התייחסות מרן שליט"א לספר "טהרת משה" [טומאת אשם]

מתוך "שערי יצחק"

השיעור השבועי מפי מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן

שנמסר במוצש"ק שלח לך ה'תשע"ה ב'שכ"ו

דברי מרן שליט"א בשבח הספר החשוב פסקי מהרי"ץ- שערי טהרה, אשר יצא לאחרונה ע"י מכון "פעולת צדיק" במהדורא חדשה, וביאור ההגדרה כי מהרי"ץ היה "מאריה דאתרין".

התייחסות לאנשי הכת (דרדעים) המתכחשים למהרי"ץ זיע"א ובוחרים כביכול בדברי הרמב"ם.

דחיית דבריהם בענייני טהרה, שמקילים יותר מדאי באיסורים חמורים ביותר, כגון בבדיקת עדים, כולל התייחסות למה שכתב ר' צפניה ערוסי בספר "טהרת משה", אשר זרוע שגיאות רבות וטעיות אין ספור, ונתינת דוגמאות רבות לכך.

זכינו בס"ד זה מקרוב להוציא לאור את הספר פסקי מהרי"ץ - שערי טהרה, במהדורא חדשה.

כולם יודעים, מי היה מהרי"ץ זיע"א. אבל ברצוני להזכיר לכם זאת, בתורת הקדמה, ותכף תבינו בעז"ה מדוע.

בעל אבן ספיר כותב [בפרק מ"ג דף ק"א ע"ב] בזמנו, כתב כך, מארי יחיא צאלח זצ"ל, היה פה רב אב"ד לגאון ולתפארת, וחיבר כמה ספרים, ראיתים בכת"י, כי אין דפוס בכל הארץ הזאת וכו', ונתקבל הוראותיו בכל המדינה כמרן בית יוסף והרמ"א זצ"ל. והיה גדול בחכמת הקבלה, ובעל מופת לרבים, גם סופר מהיר ואומן וכו', והיה גם מדקדק גדול, ובעל מקרא ומסורת ותרגום, בקי מאד בכל נקודה וקוץ וכו'. ושמו גדול בכל ארץ התימן. והולכים לאור פסקיו והכרעותיו כהלכה למשה מסיני. [עיין עוד בשיעור מוצש"ק אמור ה'תשע"ד].

בספר 'יורה חטאים', להר"ר אברהם ערוסי הלוי, הבאתי את דבריו בספר שע"ה חלק נישואין [דף י"ג] הוא כותב כך, מהרי"ץ זצוק"ל, אב־בית־דין דק"ק צנעא, שיצאו מתחת ידו כמה ספרים שהשיג ברוח הקודש, לחבר דינים ומוסרים, עליהם יוּסַּד כל מנהג ארץ התימן. יעו"ש.

גאון עוזנו ותפארתנו מהרי"ץ זיע"א, נחשב 'מאריה דאתרין'.

בהקדמה לשו"ת פעולת צדיק, אשר זכינו ב"ה להוציאה לאור במהדורא חדשה, ישנה 'אקדמות מילין', והבאתי שם את מה שכותבים בית הדין דק"ק צנעא, ורבני הישיבה הכללית שם, על מהרי"ץ זיע"א, אשר רב חילו, ושהוא רבן של כל בני הגולה וכו'. אבל ברצוני לדבר כעת, במיוחד על ההגדרה הזאת, כי מהרי"ץ נחשב כ'מאריה דאתרין', ושפסקיו נחשבים בגדר הזה.

כידוע, המושג 'מאריה דאתרא', אינו רק כמשמעותו, כלפי שזהו הרב הנמצא באותו המקום, אלא גם כלפי מי שמקבל את הכרעותיו של אותו רב. משתמשים הפוסקים במושג זה, כמלה מושאלת.

הבאתי לכך, לגבי מהרי"ץ, שלושה מקורות. הבאתי זאת, כיון שבקהילותנו ישנה כת [דרדעים, הקוראים לעצמם כיום גם בשם רמבמיסטי"ם. העורך], קבוצה קטנה, אשר ברצונם למרוד במהרי"ץ זיע"א, אינם רוצים לקבלו, והם מחפשים ורוצים רק את דעת הרמב"ם. הם מרדו כבר בתימן. בשנים האחרונות. למה? אולי כי מהרי"ץ היה תימני, והרמב"ם היה ספרדי. א"כ, כנראה הספרדי עדיף. אבל, לא זאת הסיבה. אלא הסיבה האמיתית היא, כיון שמהרי"ץ היה מקובל, בעל קבלה. סתרי תורתנו הקדושה. ואילו הרמב"ם, הוא פילוסוף, א"כ אפשר שתהיה קצת 'השכלה', להיות דוקטור, א"כ הדבר טוב עבורם ומתאים להם. חכמות חיצוניות. לא צריך להיות כזה צדיק, כזה... אריסטו, היווני הבליעל, טוב. רשב"י והאר"י וסודותיהם, לא. רח"ל.

כמובן, שהם אינם מגיעים לקרסוליים של הרמב"ם, וליראת שמים שהיתה להרמב"ם. כולם יודעים, שגדולי ישראל סלחו להרמב"ם על כך. אפילו על שלמה המלך כתוב, שנמחל לו על מה שחטא, כיון שסוף סוף עיקר כוונתו היתה לשם שמים. הם טעו. רק את מה שלא בסדר, הוציאו גדולי ישראל מחוץ למחנה. אבל עכ"פ מהרי"ץ, היה מאריה דאתרא דידן. אולם הם לא רוצים לקבל את מהרי"ץ, אלא הם רוצים רק את הרמב"ם. והגרוע מכל, שכיום הם מכחישים שמהרי"ץ נחשב מאריה דאתרין. לטענתם, מה פתאום? אין דברים כאלה. לא היה ולא נשמע. המציאו את זה. זאת רק המצאה חדשה.

לכן, הבאתי לכך שם שלושה מקורות.

ראשית, הבאתי שם את מהר"ר חיים קורח זצ"ל, שהם חייבים להודות לו, כיון שהוא היה רבו של הרב שלהם [יחיא בן סעדיה קאפח. העורך], הרב שלהם למד אצלו, א"כ אינם יכולים להכחישו. רק שהדבר כתוב, בשו"ת של מהר"ח קורח, ולכן הם לא ידעו מכך. ברוך ה', שזימן והתגלגל לידי השו"ת של מהר"ח קורח, הוא עדיין לא נדפס, ושם [בחלק ב'] הוא כותב במפורש, כי מהרי"ץ היה נר ישראל, ומאריה דאתרין.

דבר שני, הבאנו עוד את מה שכתב בזמנינו הרשי"ה, זהו הרב שלום יצחק הלוי, כי גלות תימן הלכו לאורו עד שנעשה מאריה דאתרא. ובמקום נוסף הוא כותב, כי מהרי"ץ היה מאריה דאתרין.

בנוסף, הבאתי גם את מ"ש אחד מן החבורה שלהם, שהוא בעצמו כותב על מהרי"ץ, שהוא היה מאריה דאתרין. ממילא הם לא יוכלו להכחיש זאת. אלו הדברים שהבאתי שם בהקדמה לשו"ת פעו"צ.

חוץ מזה, מצאתי לכל הפחות אחרי־כן, עוד שני מקורות, לעניין זה.

האחד, בהקדמת אחי"ה, על הספר שערי קדושה למהרי"ץ זיע"א, על הלכות שחיטה וטריפות. ישנה שם הקדמה של הרב אחי"ה, כידוע הוא מוזכר בהרבה מקומות, זהו ר"ת אברהם חאזי ישמרהו ה'. כך הוא היה חותם. הוא העתיק את ספריו של מהרי"ץ, הוא היה סופר מומחה ואומן, וגם הוא בעצמו היה גברא רבא. הוא הוסיף הרבה הוספות ופירושים, היכן שמהרי"ץ לא פירש אותם. ויש לו ג"כ פירוש על הספר שערי קדושה למהרי"ץ, בשם זבחי צדק, וכבר נדפס, והוא כותב בהקדמה, כי מהרי"ץ הוא מאריה דאתרא. את זאת לא הבאתי בהקדמה הנ"ל.

ומצאתי בס"ד מקור נוסף לכך, בדברי מהר"ש מנצורה, זהו הרה"ג שלום ב"ר יהודה מנצורה, בספרו שלמי חגיגה, אשר נדפס מכת"י בזמן האחרון, ע"י ידידנו הרב יובל כהן הי"ו. מי שזוכר, הבאתי זאת באחד השיעורים [שיעור מוצש"ק פרשת כי תצא התשע"ג בשכ"ד]. וגם ב'דברי ברכה' על החוברת דברי חפץ [הראשונה], הבאתי שם את לשונו. מהר"ר שלום מנצורה, היה סבו של הר"ר יחיא יצחק הלוי. אבי אמו.

א"כ רואים, כי כבר אפילו בהיותם בארץ תימן, כל גדולי חכמים הגדירו את מהרי"ץ בתורת 'מאריה דאתרין'.

ממילא, נפק"מ מכך, לפסקיו של מהרי"ץ זיע"א, בספרו שערי טהרה.

כיון שראיתי, כי הם מעוררים ומנסים לעשות דבר חדש, מול מהרי"ץ זיע"א. אינני יודע. רק בדור שלנו, דור כ"כ יתום, יכולים להמציא דברים כאלה. לפי דבריהם, ישנו משהו אחר. לטענתם, פסקיו של מהרי"ץ בספרו שערי טהרה, לא התקבלו. הנשים פוסקות לבדן, בהלכות טהרה. כביכול, ישנה 'מסורת של־נשים'. העמידו מול מהרי"ץ, את הנשים. והם כביכול הביאו הוכחות לכך. ראשית, שהנשים אינן עושות בדיקת חורים וסדקים. זהו ההיפך מדעת מהרי"ץ. וכן לגבי מה שמהרי"ץ אומר, כי למנוע חשש של פולטת, מועיל לעשות שטיפה במים חמים, כביכול אף אשה אינה יודעת מכך.

שאלה מהקהל: בודאי שלא ידעו מכך, כי לא היה צריך זאת, כיון שהיא ממתינה חמשה או שבעה ימים?

תשובת מרן שליט"א: בסדר, לך יש ראש של 'גמרא', אבל ישנם כאלה, שיש להם ראש של אוניברסיטה. זאת עיקר הבעיא. צריכים להבין את הגישה. ישנם אנשים, אשר עסקו ולמדו חכמות חיצוניות, וממילא ההסתכלות שלהם היא מן הקליפה. וזאת, במקום שיכנסו לתוך עומק העניין. אבל תכף אסביר זאת בעז"ה בהרחבה יתירה, אכנס לפרטי הפרטים, ואז הדברים יהיו מובנים היטב.

כמו־כן, לגבי מה שמהרי"ץ אומר, כי שבעה ושבעה, זהו מנהג טעות, והספירה היא מיד שפוסקים בטהרה. הם טוענים כי במציאות שכחו מזה, וקיים רק העניין של שבעה ושבעה, אפילו בתוך צאצאי משפחתו של מהרי"ץ. וכן לגבי מוך דחוק, מהרי"ץ אומר לעשות זאת, ובמציאות לא עשו כך. א"כ לדעתם הדבר סימן, שיש לנשים פסקים משלהן. לא מכירים את הספר שערי טהרה. כאילו לא היה ולא נברא.

אלו הטענות שלהם, והדפיסו על כך ספר שלם [טהרת משה]. וקיבלתי אותו בהשאלה רק בשבוע הזה.

מהרי"ץ זיע"א כותב [בסימן הראשון סעיף א'] כך. אקצר בכך מאד, כי בודאי כולם יודעים זאת, וגם מחמת קוצר הזמן. וז"ל, תקח צמר גפן לבן, או חתיכת בגד לבן רך, ותסובבהו קצתו על קצתו כעין צינור, ויהיה בתוך עובי הצמר גפן, או חתיכת הבגד, דבר כמו מכחול שיחזק עמידתו, ותכניסהו במקום יציאת הדם בכל צדדי יציאת הדם וכו'. אבל הם, מכחישים את עניין בדיקת חורים וסדקים.

כמו־כן, לגבי מ"ש מהרי"ץ [בסימן א' סעיף ו'], כי יש הנוהגים שבעה ושבעה. שזה לא נחשב מנהג, אלא זאת טעות. אבל מהרי"ץ כותב כך. ומה הם יעשו, עם מה שמהרי"ץ כותב במפורש בתשובותיו [פעו"צ ח"א סי' ל"ו], הדבר מובא כאן בספר פסקי מהרי"ץ [כהמשך לסעיף ה'], ראיתי זקנים בעלי הוראה מורים כן, ומנהג פשוט היה בעיניהם וכו'. זה לגבי העניין של פולטת. גם דבר זה, 'נשאר באויר'.

וכן, לגבי מ"ש מהרי"ץ [בסי' ט' סעיף א'] בעניין דיני לבישת הליבון, וז"ל, ויהא הבגד במקום יציאת הדם במשך זמן השבעה. זהו המוך דחוק. הם טוענים, כי במציאות לא עשו כך בתימן.

איך מבינים את העניין הזה, לאמיתו של־דבר?

כיון שהזכרתי בהתחלת השיעור, כי השיעור מוקדש לע"נ אמי מורתי ע"ה, כבר בזמנו הבאתי בקובץ מאמרים 'חיי שרה' [דף פ"א, נדפס בשערי יצחק מוצש"ק שלח לך ה'תשע"ב]. לכן חשבתי שכדאי לדבר על זה כעת, כי העניינים קשורים זה לזה, וזו סייעתא דשמיא. דבר בעתו מה־טוב.

אכן אי אפשר להכחיש את המציאות, שנשים רבות לא עשו בדיקה של חורים וסדקים. דהיינו, לא בדקו בפנים, אלא עשו בדיקה חיצונית. אבל, הדבר אינו קשור לתימנים. כך היה בכל העדות. גם אצל האשכנזים, וגם אצל הספרדים. ואכן הפוסקים אינם מסכימים לכך, ודוחים את זאת כמנהג טעות. וכפי שכבר אמרתי לכם, אקצר כעת ואומר רק את הדברים המחודשים.

בהתחלה הבאתי שם את מ"ש בבארות יצחק על פסקי מהרי"ץ, מכל זה נתברר לנו, שחלילה לעשות כללים, כי פשה הנגע בין ההמוניים בכל קהילות ישראל, בין באשכנזים בין בספרדים, וחכמים היזהרו בדבריכם וכל שכן בספריכם. ולגבי מנהג תימן כבר ביארנו למעלה, ועתה הוסיף שבעסקי בבירור העניין שאלתי את פי אאמו"ר שליט"א על פתגמא דנא כי לא טובה השמועה. אותן שאינן עושות הבדיקות כדת הקבועה. והוא ניהו שליט"א דרופתקא דאורייתא מנחא בכיסתיה. כמעין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק פתגמי אורייתא, כל רז לא אניס ליה, על פה יביע אומר דברים ככתבן וצביונן. והלכות נדה ומקואות, גם הם בכללן. ויתמה ויאמר, חלילה. לא שמעתי בלתי היום. אין זה כי אם מנהג בורות, נורא ואיום.

ואח"כ הוספתי שם כך, כאן לא כתבתי מה שהוא הוסיף לי אז בעל פה, 'אתה לא יודע כמה צער נצטערה אמך'. בספר בארות יצחק על פסקי מהרי"ץ, לא כתבתי את מה שהוא הוסיף לי אז בעל פה. כך הוא אמר לי. סתם ולא פירש. גם אני לא יודע בדיוק. עכ"פ אני מבין שפירושו בדקדוק ההלכה, לקיים את הדבר הזה. אבל הדבר מובן, כי כל עניין הבדיקות, היה לא פשוט. קשה היה לקיים את הדבר הזה. ואם ברוך ה' זכינו לראשונה ביהדות תימן, שיהיה ספר של הלכות מפורטות על טהרה, הזכות הראשונה היא של מהרי"ץ, ושל אבא מארי זצ"ל, ושל האם זלה"ה, כולם הצטרפו יחד וזכינו ב"ה להעמיד ולהסמיך עשרות רבות של תלמידי חכמים מורי הוראות וכו'.

הדבר פשוט מאד. אסביר לכם, את מה שקרה בעניין זה. פשוט ישנו חוסר הבנה, בכל הנושא הזה. הרי לגבי עניין עומק הבדיקות, כבר מרן הב"י אומר [יו"ד סי' קצ"ו] כי עי"ז היא מקלקלת את עצמה, ושהדבר גם גורם לשריטות ופצעים. זה מפורסם. אבל אני אומר לכם את המסורת, כפי שקיבלתי מתלמידי חכמים. במציאות, בעבר עשו כולם בדיקות כאלה, אי אפשר להכחיש זאת, אולם היו נשים רבות שהדבר גרם להם לפציעה ושריטות, וממילא הבדיקה לא היתה יוצאת נקייה. במציאות, הן לא יכלו לעשות זאת. ומתוך המצב הזה, כיון שראו כי אי אפשר, ממילא הם נמנו וגמרו, להוריד את העניין של מוך דחוק. ושל בדיקת חורים וסדקים. כל־שכן את הבדיקה שכתב מהרי"ץ לעשות על־גבי מכחול, שזה גם כן בודאי יותר מסובך. צריכים לדעת, לא כל אשה, יכולה לעשות את הדברים האלה. לא כל הנשים שוות, לא כולן הן אותו הדבר. גם לא כולן, מיומנות בעניין זה. אבל גם במציאות, המבנה של־פרוזדור הוא משתנה, והדבר אינו מתאים לכולן. ישנן כאלה שיצליחו, וישנן כאלה שלא יצליחו. ממילא החליטו הרבנים, שעושים שבעה ושבעה. דהיינו, גם אם יהיה פחות ימים, אזי שתחכה שבעה ימים. וכמו שכותב מהר"י בדיחי [בשו"ת חן טוב סי' מ"א], עד שבטוח שיצא נקי. ואם היא רואה יותר משבעה ימים, הרי ישנן כאלה הרואות אפילו עשרה ימים, אזי היא מחכה עוד יום, עד שבטוח שיצא נקי. כיון שלעשות בדיקות, אי אפשר.

ממילא מובן, שלא השתנה שום דבר יסודי ועיקרי בהלכה מזמן מהרי"ץ זיע"א. דהיינו, אין פירושו שלא קיבלו את הוראת מהרי"ץ, וזה לא שמהרי"ץ זיע"א אינו מעיד בשערי טהרה על המנהגים, כפי שהם חושבים ואומרים, אלא שבדורות שלאחר מהרי"ץ, רבים שינו זאת, וזה נהיה אפילו הרוב. כנראה, הדורות נחלשו, וממילא אי אפשר היה לקיים זאת. אבל מה שמהרי"ץ מעיד, זהו אמת ויציב.

אולם כל זה, היה טוב בזמנם. אבל כיום בזמנינו, לפי המציאות של היום, לפי כל השכלולים, ישנם בדים שהם עדינים, אשר אינם גורמים לפצעים. והכי הרבה, ישנן בודקות טהרה הלכתיות, בכל מקום ומקום.

א"כ, כמובן שהדבר חמור מאד, ח"ו לפרסם כך בספר, ולומר שלא צריך בדיקות, ולא צריך חורים וסדקים, ושלא נהגו וכו'. מקילים את הראש, בספק איסור כרת, ה' ישמרנו ויצילנו, בטענה שישנו מנהג כזה, רחמנא ליצלן.

אמרתי לכם זאת בנתיים באופן כללי, כיצד צריכה להיות ההסתכלות, בכל הנושא הזה.

שאלה מהקהל: מה לגבי השטיפה בזמנינו?

תשובת מרן שליט"א: אם עושים שבעה, ואף פעם לא עושים פחות משבעה, א"כ העניין של השטיפה כבר אינו משמעותי. בשלמא בדור של מהרי"ץ, שנהגו לעשות כך, שמתי שהיא פוסקת לראות היא סופרת שבעת נקיים, ממילא שייך שטיפה לאחר יום או יומיים. אבל הם כיון שראו, כי אי אפשר לעשות זאת, וכיון שהחליטו כי תמיד יחכו שבעה ימים, עד שבטוח זה יצא נקי, בלי בדיקות פנימיות, מתוך מחשבה שאם יש משהו בפנים הוא יצא, א"כ כיון שהם כבר חיכו שבעה ימים, ממילא אין לפליטה שום נפק"מ. אבל בזמנינו חזרנו להלכה ולמעשה כדברי מהרי"ץ, ופשיטא שמועיל שטיפה.

שאלה מהקהל: אולי לגבי כלה, אכן ישנה נפק"מ?

תשובת מרן שליט"א: גם כלה, מחכה שבעה, לפי המנהג שלהם.

שאלה מהקהל: המנהג של שבעה ושבעה, בא אחרי מהרי"ץ?

תשובת מרן שליט"א: לא. זה היה כבר בזמן הרמב"ם. ועוד מלפני כן. זה בא מתוך הבנה מוטעית בגמרא, כמו הסברתי בס"ד בבארות יצחק. אלא שהמנהג הזה של שבעה ושבעה, התפשט יותר ויותר מקרוב, מפני שגם אותם אלו אשר הלכו לפי הדין, כבר לא יכלו לעשות זאת, למנות ז' נקיים מיד שתפסוק, כיון שראו כי במציאות הדבר גורם להן קלקול בבדיקות, ושהדבר אינו מסתדר. אכן היה מנהג של שבעה ושבעה, בכל הדורות. אבל מהרי"ץ בזמנו כותב, כי 'יש נוהגים'. משמע, ישנו רק מיעוט הנוהגים כך. אבל לאחר מכן, זה נהיה המנהג של הרוב, בגלל שהם ראו כי א"א להמשיך את הדבר הזה, וחייבים לעשות שיהיה שבעה ושבעה. כלומר, התקבל והתפשט ונפוץ המנהג של שבעה ושבעה, בגלל שהמנהג הקודם, מה שהם עשו כפי הדין, כבר לא היה שייך במציאות. כי אם יעשו הפסק טהרה ע"י הבדיקות בחורים וסדקים וכו', הן לא מצליחות, כיון שזה גורם לשאלות, ואז יוצא שהיא לא היתה נטהרת. ממילא, היתה חובה לעשות שבעה ימים. ואם ישנם כאלה, שהיה להן יותר, אזי קבעו שהן יחכו עוד יום לאחר מכן, כגון שמונה ימים, ממתינה עוד יום לראות שאכן נקי לגמרי. ואם למשל ביום עשירי, אז יהיו אחד עשר ימים.

שאלה מהקהל: יוצא כי הנקודה היא, שבזמנם זה היה שעת הדוחק.

תשובת מרן שליט"א: יפה מאד. בדיוק. בזמנם התירו זאת, מחוסר ברירה, כי לא היה אפשרות אחרת. ממילא יוצא, כי משא"כ בזמנינו. חושבני, יתכן, כי הדבר הגיע, מתוך החומרא של מהרי"ץ. דהיינו, הרי כנראה בדורות הראשונים, בדקו באצבע. אבל אח"כ, כיון שהב"י כבר כתב [בסי' קצ"ו], שהדבר אינו מספיק, וצריך יותר מכך, עד מקום שהשמש דש, לכן הם החליטו לעשות ע"י מכחול, וממילא הדבר גרם ליותר שאלות. א"כ יוצא, כי החומרא הזאת, הביאה בסוף את הקולא. כך הוא הדבר, אם נרצה לדייק יותר, ולהיכנס לפרטי הפרטים.

לגבי הספר הזה, טהרת משה שחיברו הרב צפניה רצון [ערוסי. הערת העורך], עברתי על הספר הזה מהתחלה ועד הסוף, וברצוני להגיד לכם, כי הוא ממש זרוע שגיאות מהתחלה ועד הסוף, וישנם כאן הרבה בלבולים. אי אפשר להסביר לציבור כל פרט ופרט, אבל רק אגיד לכם ממש כמה נקודות.

לגבי מה שהוא כותב [בדף ק"ד], כי נהגו בעבר בנות יהודי תימן שהם בודקות רק בקינוח בלבד, הדבר אינו נכון, כי במציאות הרבה בדקו כמו שצריך, ואפילו בדורות האחרונים.

הוא מביא [בדף ק"ט ובעוד מקומות], את מה שכתבתי בספר שערי קדושה, נתחבר בתימן ע"י מהר"ר יחיא עוזיירי [נדפס בשנת ה'תש"ע, דף 24], כביכול חזרתי בי ממה שכתבתי שלמעשה אין בידינו מנהגים קדומים בענייני נדה היפך פסק השו"ע יותר ממה שכתב מהרי"ץ, שהנה נגלה שיש עוד העניין הזה. אבל במקום שיבינו, כי 'ישנו עוד עניין', עשו מכך כאילו אני חוזר מן הכל. כבר שׂמים בפי דברים, שלא אמרתי, ושלא חשבתי, ושאינני חושב אותם. אדרבה, זאת טעות גמורה. דהיינו, אכן לגבי דבר אחד, כפי שהסברנו שם לגבי וסת הפלגות, וכן לגבי וסת הגוף, כי רק לכך הם חששו. אבל לבוא ולומר, שזאת חזרה כללית, על כל הדברים, 'לא מיניה ולא מקצתיה'.

עוד הוא כותב [בדף ק"י], בפרט שהביא על עדות הזקנות מבנות כמהר"ר שלמה קארה, ומעדויות של משפחות מיוחסות בצנעא, ואכן אחר חקירה ודרישה מפי בנות תימן מכל מחוזות תימן לא מצאתי בתימן אחת לרפואה שנהגה כדברי מהרי"ץ בשערי טהרה, אלא החזיקו במסורת אמותיהן הקדושות והטהורות. הם עשו מחקר. כמה השתתפו במחקר? הוא לא כתב. אבל אני יודע זאת. השתתפו במחקר סך הכל 22 נשים – ואיזה ערך יש לכך אם זה מתוך עשרות אלפים נשים – ולכן הם לא מצאו אחת שעשתה בדיקה כזאת. ואני, ברוך ה' לא למדתי באוניברסיטה, ועשיתי מחקר, ואכן מצאתי. וכי הם יכולים להכחיש זאת? אני יכול גם להגיד שמות. [בל"נ בשיעור מוצש"ק פינחס].

אבל במקום שהם יודו על האמת, הם הכניסו לי, כי כביכול מה שהבאתי את עדות הזקנות, זאת היא מתוך תשובה של חכם מסויים, שאינני רוצה להזכירו, זהו הרב יוסף בן דוד. ומאיפה העדויות של 'משפחות מיוחסות מצנעא'? מאיפה לקחתי זאת? הם אומרים כי זה כנראה מהקלטות של ראיונות של נשים צדקניות שבידי שנעשו בסתר המדרגה וכו'. ע"כ.

אני שמעתי עדויות מהקלטות? לא שמעתי ולא ראיתי את ההקלטות האלה מעולם. אבל, משערים ובודים דברים מן הלב. הרי כתבתי שם במפורש כך, חקרתי ודרשתי הדק היטב מפי רבנים רבים, זקנים וחשובים, יודעי דת ודין, ובכללם מצאצאי מהרי"ץ ההולכים בדרכו, וכן מזקינות חכמות ובקיאות, שהם נשות ת"ח ובנות ת"ח וכו'. לא שמעתי הקלטות, ולא כלום. שמעתי ישירות, או למרבה בטלפון. הם מדברים על העניין של בנות כמהר"ר שלמה קארה, אכן הבאתי זאת שם, אבל הם חושבים שהעתקתי זאת "קופי" מן התשובה של הרב שלהם. אבל תכף תראו, אני מקווה שיהיה לי זמן לכך, אקריא לכם את מה שכתבתי במקום נוסף, ואתם תראו ותשוו את האחד כלפי השני.

בכל אופן, אם במחקר שלהם הם לא מצאו כאלה נשים, סימן שהמחקר שלהם אינו מבוסס, כי במציאות אנחנו מצאנו שישנן הרבה כאלה. ועוד מעט תראו בל"נ, מה הדבר קשור לאבא מארי זצ"ל, ולאמי מנוחתה בגן עדן.

הם מביאים עוד [בדף ק"י סוף עמוד ב'], כי שאלו את הרב שלהם, הרב יוסף בן דוד, האם ניתן היום לנהוג כמנהג אמותינו בקינוח בלבד. והנה הוא, הרב שלהם, יודע שזה לא כולן. אבל הם מבלבלים, הם אומרים שכך היו כולן. ובזה הוא אכן צודק, ישנן כאלה וישנן כאלה. ועכ"פ הוא עונה על כך, וכמובן שאינני מסכים לתשובתו, אבל כוונתי כי מהתשובה שלו רואים, שהוא יודע יותר טוב מהם. אבל הם מציגים את הדברים, כחפצם. הוא עונה כך, מי שיש בידה מסורת שכך נהגה אמה או סבתה, הרי היא מותרת להחזיק במנהגה כדין.

ברצוני לומר לכם, בשום אופן אין להסכים לדבר זה. חלילה לסמוך על כך. חושבני ברור, כי אסור להגיד דבר כזה, כיון שזאת הקלה באיסור כרת רח"ל. וכי בגלל שאמה או סבתה כך נהגה, אפשר לומר זאת? הרי הסברנו, כי גם אם הסבתא או האמא נהגו כך, אם נהגו כך, אלה שנהגו כך, זה פשוט היה מתוך הכרח, מפני שלא היתה ברירה. אבל היום בזמנינו, הדבר אינו כן. כיום, הבעיא נפתרה. אולם הם, יש להם בראש, כי כביכול זהו המנהג מדורי דורות. ותכף תשמעו, כי הם חושבים שזאת מסורת, עד מרים הנביאה...

ובכלל, כל השיטה הזאת, לעשות את מסורת הנשים עיקר, איננה נכונה. לפי שיטתם, הרבנים לא קובעים, ואף אחת לא שמעה על הספר שערי טהרה, כי בלאו הכי הנשים אינן יודעות לקרוא וכו'. אינני מבין. הרי ישנם עשרות כתבי יד, של הספר שערי טהרה. מה, וכי עשו זאת בסתם? אנשים כתבו את הספרים, ולא קראו בהם? הרי אפילו ישנם הרבה תכאליל כת"י, שמובא בהם הספר שערי טהרה. הרי גם הדפיסו את הספר שערי טהרה. וכי גנזו אותם, ולא השתמשו בהם? עשרות ומאות ספרים, אם לא יותר, להיכן נעלמו? זה סתם, פשוט רואים כי הם אינם יודעים על מה שהם מדברים.

בקיצור, המסורת מדורי דורות היתה, כן לבדוק, ולעשות את הכל. אבל בתקופה שאחרי מהרי"ץ, השתנו הדברים, וכפי שביארנו לעיל. ועוד מעט תראו, כי אלו אינן השְׁערות שלי, אלא שהדברים מבוססים, וישנן ראיות לכך.

אותו הדבר הוא כותב [בדף קכ"א], בנות תימן, משפחת מהרי"ץ בעצמם, אף אחת לא נוהגת בהדחה. לא עשו שטיפה. לא הכירו את הדרך הזאת. נכון, יפה מאד. אבל זה בגלל שהם הנהיגו שבעה ושבעה, וממילא ירד כבר כל העניין הזה. אבל הרי מהרי"ץ בזמנו מעיד, כי כך היה המנהג. וכי הם יכולים להכחיש?

מהר"י בדיחי, שהוא כבר היה בתקופה שאחרי כן, כותב [בסי' מ"א] כך, כתב מהרי"ץ הבקי במנהגי ערי תימן וכו', הוא מביא את הספר שערי טהרה. ובסוף התשובה הוא כותב בזה"ל, בזמן הזה, הנשים במקומנו זה, חלוקות במנהגותיהן. יש נשים שנוהגות כדין וכשורה, בודקת עצמה בחורים ובסדקים וכו', עד מקום שיכולה וכו'. נו, וכי אפשר להכחיש זאת? לומר שאין דבר כזה? כיצד הדבר אפשרי?

נמשיך בעזרת ה'. הנה בדף ק"ח ישנו משהו, אשר כנראה המחבר חשב 'לעקוץ' אותי. תשמעו מה הוא אומר, הוא תמה עלי, איך התעלם מן המנהג הזה, שהוא פשוט ומפורסם בין הנשים. אך האמת היא, שאני לא התעלמתי מכך, הרי אני בעצמי הבאתי כי רובן נהגו כך. אבל הוא מוסיף, ברוב ככל מחוזות תימן, ערים וכפרים כאחד, ואף בעיר רצאבה בכלל, אחרי חקירה ודרישה. כביכול, איך אתה מדבר, הרי אתה בעצמך, בעיר שלך, אצלכם כך היו נוהגים?

אבל כנראה הוא לא יודע, שאני יודע את מי הם חקרו ודרשו. המדובר בהר"ר שלמה קרואני זצ"ל, שהוא קרוב משפחה שלי. אמוֹ ואמִי אחיות. הם שאלו את אשתו, שהיא כבר זקינה, שתאריך ימים, והם שאלו גם אותה את השאלות הללו. והם חושבים, שהדבר מעיד על מנהג עירנו.

א"כ, הנני מגלה להם, כי המשפחה הזאת, לא היתה ממש מתושבי העיר שלנו. הם הגיעו מקרוב לעירנו, הם באו ממקומות אחרים, הם לא מתושבי העיר העיקריים. ולא קבועים. משפחת קרואני, באו מהעיר סעוואן, ואביה הוא צאלח נפריין, הכרתי גם אותו בזקנותו. שכמדומני היה בכפר אחר, במקום אחר בסביבותינו. א"כ, הם לא יכולים להעיד על המנהג של העיר שלנו, בעוד שאינם היו תושבי העיר העיקריים, אלא הם הגיעו בזמן מסויים.

וכי זה נקרא שעשו חקירה ודרישה? התורה אומרת [דברים י"ג, ט"ו] וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב.

לאחר מכן [בדף קע"ד], הביאו כאן את התשובה של הרב שלהם. והוא החליט, כי מה שכתוב בגמ' 'בדיקת חורים וסדקים', זהו רק לעניין טהרות, דהיינו בזמן שהיו טהרות. לפענ"ד, הדבר אינו נכון בדעת הרמב"ם. ישנן ראיות מהרמב"ם, שהוא סובר כי הבדיקה צריכה להיות בפנים. הבאתי זאת כבר בתשובותי עולת יצחק [חלק א' סוף סימן ק"ב]. ישנן ראיות גם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות, כי הבדיקה היא בפנים, אבל לא ניכנס כעת לכל הנושא הזה.

בכל אופן, לגבי הפרט הזה, כתוב שם כך, אמרו לי שהיה למו"ר סלימאן אלקארהּ שתי בנות, שהיו מסדירות לנשים בכל בוקר בשבת שערי טהרה. וכשמגיעות לדין הזה, אומרות להן שזה לפנים היה, וכבר בטל. הוא נותן כאן מקום להבין, כביכול דין הזה היה בזמן שהיו טהרות, אבל בזמן הזה הוא כבר בטל. כמו שעלה בדעתנו. ובהערה י"ד כאן, נראה לו למחבר שלקחתי זאת מדברי הרב שלהם הנז"ל. הוא ראה זאת, במאמר שבתחילת ספר שערי קדושה שהזכרנו, של מהר"י עוזיירי.

אבל, הבאתי זאת ביתר הרחבה כבר לפני כן, בספר צניעות בת ישראל [עמ' י'], שנדפס לראשונה בשנת ה'תשס"ג, וכתבתי בזה"ל, וזה מקרוב נודע לי, כי מוה"ר שלמה אלקארה ראב"ד צנעא, אשר לא היו לו בנים כי אם בנות, היו שתים מבנותיו מלמדות לנשים בכל שחרית שבת את הספר שערי טהרה הלכות נדה, קטן הכמות ורב האיכות, שחיבר ג"ע מהרי"ץ זצוק"ל, שהיו בקיאות בו על פה. כל מי שישווה בין הדברים, יראה כי אינני מעתיק זאת מדברי רבם, אלא שהיו לי מקורות אחרים. ישנם כאן כמה וכמה הוספות דברים, אשר אינם כתובים בתשובת רבם. [ולהלן בשיעור מוצש"ק מטות, נביא בס"ד עניין נוסף שנודע לי מבני משפחתו].

בכל אופן, לגופו של עניין, הם בגדר 'שמעו ולא הבינו'. מארי סלימאן אלקארה, היה תלמיד תלמידו של מהרי"ץ. דהיינו, מארי יוסף אלקארה, שהיה אביו, היה תלמידו של מהרי"ץ. שניהם היו מגדולי הפוסקים בארץ תימן. א"כ ראשית, אם בנותיו של מארי סלימאן אלקארה לימדו כך, פירושו שהם למדו זאת מאביהם, ולא משום שיש לנשים מסורת מ"מרים הנביאה". דהיינו, נמנו וגמרו, חלק מחכמי העיר בכל אופן, ומארי סלימאן אלקארה בראשם, כי כיון שהדבר הזה גורם לקלקול, וא"א לספור שבעת נקיים, כי על ידי הבדיקות הן היו פוצעות את עצמן, ממילא החליטו כי עליהן לוותר על כך. א"כ, הם למדו בספר שערי טהרה, ואמרו כי הדין הזה בטל. פירושו, שהרבנים החליטו, שלא לקיים זאת, מכאן ואילך, כי במציאות הדבר גרם לקלקול, כיון שהבדיקות לא היו יוצאות נקיות. אבל זה אינו מפני, שהיתה לנשים מסורת כזאת מדורי דורות. הם פשוט לא הבינו, את מה שהם שמעו. הן לא קישרו זה בכלל לזמן חז"ל שעסקו בטהרות, ושזה לא נוגע לבעלה. הרבנים החליטו זאת, וממילא הדבר נתפשט הלאה.

אבל נראה לי, כי אחד מן הדברים החמור ביותר, הוא מה שכתוב בספר הזה [בדף רס"ה]. אינני יודע, מהיכן נכנסה להם השטות הזאת. הוא מביא כאן, כי הרב שלו ענה לו כך, היאך נתעלם מדברי החכם מכל אדם ואל תטוש תורת אמך, דוקא ולא אביך. בדיוק לעניין הזה התכוון. שמעתם? שלמה המלך אמר, שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ [משלי א', ח'], א"כ פירושו, שיש 'תורת אמנו'. דהיינו, ישנה תורה של הלכות טהרה, שאותה מלמדות הנשים.

לפענ"ד, זהו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. אין דבר כזה. אין בכלל פירוש כזה. הרי לפי מושגי ההלכה בש"ס, 'תורת אמך' היינו, כפי שהגמ' בפסחים [דף נ"א ע"א] אומרת, בני ביישן, נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא. אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן, אמרו לו, אבהתין אפשר להו, אנן לא אפשר לן? אמר להו, כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. אם כן, זהו 'תורת אמך'. ובגמ' במס' סנהדרין [דף ק"ב ע"א] כתוב, אין אמך, אלא כנסת ישראל. ובירושלמי מסכת ברכות [סוף פרק ט'] כתוב על הפסוק, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ [משלי כ"ג, כ"ב], אמר ר' זעירא, אם נזדקנה 'אומתך', עמוד וגדרה. כעת הם באים וממציאים לנו פירוש, כי הכוונה להלכות טהרה... גם על פי הפשט, שזאת 'תורת אמך' ממש, הפירוש הוא, שהאמא מחנכת את הילד לנט"י בבוקר, ולתפילה וברכות. זהו 'תורת אמך', על פי הפשט. אבל לפי חז"ל, הם דורשים את המלה 'אמך', שזאת כנסת ישראל, דהיינו האֵם, ועל כך נאמר 'ואל תטוש תורת אמך'.

אמי המנוחה ע"ה, זכורני שראתה פעם את אחד הנכדים כשלמדנו יחד עם אאמו"ר זצ"ל, שהוא מתלוצץ קצת, נהג בקלות ראש. היא גערה בו מיד, צריך יראת שמים. אשריה ואשרי חלקה.

חושבני, כי הדבר חמור מאד, להמציא דבר כזה, וכביכול לעשות מזה יסוד בהלכה, לומר כי זאת הכוונה 'תורת אמך', שצריך ללכת בהלכות טהרה לפי הנשים, ולא לפי הרבנים. איפה נשמע דבר כזה? היכן יש לכך יסוד בש"ס או ברמב"ם?

הערה מהקהל: היסוד הוא באוניברסיטה.

תגובת מרן שליט"א: יפה. רחמנא ליצלן. כיצד אפשר להמציא דבר כזה? גם לגבי הרמב"ם, אם כן מדוע הרמב"ם ביטל את המנהג של ארבעים ושמונים? גם לזה יש להם מנהג ממרים הנביאה? ארבעים ושמונים, ושבעה ושבעה. איך הרמב"ם ביטל את זה? אלו ממש דברים חמורים.

אחר כך [בדף רס"ט], הוא מביא את מה שכתבתי, במאמר שבפתיחת ספר שערי קדושה הנז"ל, שלא נהגו בוסת הפלגה, ואף נשים עם משפחות מיוחסות, כולל משפחת מהרי"ץ. והוא מעיר על כך, ניתן לראות מדבריו שניכר שהעתיקם מדברי הרב יוסף בן דוד מלה במלה.

זה שקר וכזב. לא העתקתי, ולא ראיתי, ואינני יודע מה הוא שׂח. על מה הוא מדבר בכלל. חס ושלום.

אתם יודעים, פעם הפיצו שמועה, לפני כמה שנים, שאני תלמיד של אותו רב. אני אגיד לכם, מה מסתתר מאחורי זה. כנראה, הם לא יכולים לסבול זאת. הם כנראה חושבים, נדמה להם, שהתורה ומסורת תימן נמצאת רק אצלם. ואם הם רואים מישהו אחר, אזי חייב להיות שהוא למד אצלו. שלכל־הפחות זה "עבר דרכם". אבל זה שקר וכזב. לא למדתי אצלו. אדרבה, דיברתי איתו פא"פ כמה פעמים, וראיתי כמה טעיות יש לו, ושדבריו אינם נכונים. הדבר אינו קשור האחד לשני. גם בהמשך הוא כותב, העתיק מדבריו בתשובתו המפורסמת.

אבל כעת תשמעו, עכשיו הוא הגיע לאבא מארי זצ"ל. אני אומר לכם את הדברים, ממש ב'ראשי פרקים'. הוא כותב כך [בדף רפ"א], אגב מדברי מוה"ר ניסים רצאבי, שזה אבא מארי, אין להביא ראיה על עדות מנהג תימן בנדון הזה, כי הכרתיו ושכמותו שנהגו במדת חסידות וצניעות, וכידוע רבים וטובים גדולים וחסידים לא ידעו מהליכות נשותיהם, בעניין הזה כי הצניעות היתה רבה, ולרוב לא שאלו הנשים את בעליהן על כך. שמעתם? הוא כותב, כי אבא מארי זצ"ל, כיון שהיה חסיד וצנוע, הוא לא היה יודע מה אשתו עושה. אבל כבר אמרתי לכם מקודם, כי אבא מארי זצ"ל בהדיא אמר לי, 'אתה לא יודע כמה אמא שלך הצטערה בבדיקות'. כיצד הוא בא ומפרסם, כי אבא מארי לא ידע מה אשתו עושה?

בקיצור, אלו דברים בטלים ומבוטלים, לא שרירין ולא קיימין. ורק שתדעו, כי ממש נגעתי רק ב'אפס קצהו'.

הערה מהקהל: הספר הזה צריך גניזה?

תשובת מרן שליט"א: הספר הזה, אסור לבוא בקהל. ה' ירחם. וביערת וגו'.

לעיון בספר פסקי מהרי"ץ "שערי טהרה" - לחץ כאן