טעם לר"ח שבט / ט"ו בשבט

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו (משנה בתחילת ראש השנה). שם הנידון למצוות התלויות בארץ, מעשר פירות ושני שמיטה, לפי זמן החנטה נקבעת שנתו של העץ. לפני ט"ו בשבט, שנה שעברה. אחרי ט"ו בשבט, שנה זו. עץ הארז זכה שיבנו בו את בית המקדש, ככתוב (מ"א ו' ט"ו) ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים. גם המשכן נעשה מעצי שטים, שהוא מין ממיני הארז. יש גם בגמרא (בבא מציעא דף כ:) פקע ארזא דבי רב, פירש רש"י נשבר העמוד שביהמ"ד נשען עליו, ועוד דברים דומים לזה. לפי הפשט, ארז הוא עץ חזק שראוי לבניין בית המקדש, וכך גם העמודים בבית המדרש של רב. אך ודאי שיש רמז בדבר.

על דברי שלמה המלך בסוף קהלת, דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים, מפרש רש"י משמרות בשי"ן כתיב, רומז למשמרות כהונה שהם עשרים וארבעה, כנגד כ"ד ספרי הקדש. גם רבינו בחיי (במדבר י"ח י"ט ועוד מקומות) רומז את התורה שבכתב במידת כהן גדול, ולכן זכתה לו תורה כ"ד מתנות. כשמסתכלים מה העיקר במשכן ובבית המקדש, מגיעים לקודש הקדשים. ומה יש בקדש הקדשים, ארון העדות. ובתוכו יש ספר תורה עם לוחות שניות ושברי לוחות. הרי שעיקר העיקרים בבית המקדש היא התורה, וכפי שגם רואים את החיבור של כ"ד ספרים עם כ"ד משמרות וכ"ד מתנות כהונה.

באדם, כידוע, יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה. וגם כאן מצאנו במסכת נגעים פ"ו משנה ז', שעשרים וארבעה ראשי איברים הן. אפשר לומר, כמו שהתורה מחולקת לכ"ד ספרים, כך האדם מחולק לכ"ד ראשי איברים. וכך מצאנו גם בעץ הארז. בירושלמי כתובות סוף פרק שביעי, עשרים וארבעה מיני ארזים הם (וכן בשע"ה סימן קס"ה הערה כ"ח מכמה מדרשים). לא לחינם הודיעו לנו את זה חז"ל, כאן מבואר החיבור שלו לתורה ולבית המקדש, כ"ד מינים כנגד כ"ד ספרים, וכנגד כ"ד עניינים שהזכרנו בכהונה. יהי רצון שנזכה לכל זה בב"א.