ביאור דעת מהרי"ץ בעניין שהולכים אחר התובע

יום רביעי כ"א תמוז התשע"ה בשכ"ו

שמח לבי ויגל כבודי לראות ספר אמרי שפר נקוב בשם שו"ת דברי אש בענייני אבן העזר וחשן המשפט, אשר פעל ועשה הרה"ג אלחנן שלום אלגרוד שליט"א דיין ומו"צ בעיקו"ת ירושלם תובב"א, צלל במים אדירים בש"ס ובפוס' ראשונים ואחרונים, והעלה מרגליות בידו לענות הלכה למעשה לשאלות מצויות שהגיעו לפתחו, ספרין פתיחו וכותלי ביהמ"ד יוכיחו, והוא יושב בשבת תחכמוני עדינו העצני. מתהלך במישרים, חופשׂ כל חדרים, ומאיר לארץ ולדרים.

ולהשתעשע בתורתו אזכיר מ"ש בסי' כ"ח דף רל"ה להקשות על דברי גאון עוזנו מהרי"ץ, דלהרמב"ם ושלחן ערוך נקיטינן כדינא דגמרא שהולכים אחר התובע, דלא כדעת הרמ"א אחר הנתבע, שאינו אלא מנהג מקומו, מה יענה מהרי"ץ על דברי שו"ת המבי"ט חלק (ג') [ב'] סס"י ל"ג שמהר"י קארו – בעל הש"ע – ושאר החכמים, חתמו והסכימו עמו שהולכים אחר הנתבע כמ"ש בשו"ת יביע אומר חחה"מ סי' ד' ד"ה והנה עכ"ד. ברם לענ"ד אפשר שאין זה מוכרח, כי יתכן שחתימת מהר"י קארו שם אינה על פרט זה שנזכר באגב תשו' המבי"ט, אלא על עיקר השאלה שהיתה על מי שרצה לעכב במצרים נכסי אחיו שבארץ ישראל, בגלל תביעות שאומר שיש לו עמו מירושת אביהם, שעל זה האריך תחילה המבי"ט שם שאינו בדין לעכב מאחר שאין לתובע פסק־דין או אמתלא, רק טענה גרידתא וכו'. ומעניין לעניין הכניס שם שצריך היה התובע לצעוק תחילה פה בבית דין אשר הנתבע שם, כמו שנוהגים האידנא שהתובע הולך אחר הנתבע שבעירו וכו', אבל לא זה היה הנושא. וממילא יש לו' שמהר"י קארו כיון שהסכים לעיקר העניין, לא נחת לפרט צדדי זה. והרי לא נז' שם בהדיא שהסכימו עמו, רק שחתמו, כאשר יראה ויבין כל המעיין שם. מה־גם שבסוף התשובה הוסיף המבי"ט נימוק נוסף שראוי התובע לבוא ממצרים, לכבוד אמו שתובעת ממנו ממון, וכן לכבוד אחיו [הנתבע] שהוא גדול וחכם ממנו. ושפיר חתמו.

ולא עוד אלא שבאותו נדון, אפשר דכולי עלמא מודו, וזאת על פי מה שהעליתי בס"ד בש"ע המקוצר הל' בית דין סי' רי"א ס"ד דף כ"ה כי הדברים נראים שהעיקר כדעת הסוברים שהנתבע צריך לילך אחר התובע וכו' [וכמובן שהדברים אמורים למנהגינו ק"ק התימנים יע"א, אשר להם במיוחד מיועד הספר שע"ה, ועל פי הוראת מהרי"ץ דלעיל. ומתאים הדבר לשיטתנו הכללית, שהולכים בדר"כ אחר עיקר הדין שבתלמוד וברמב"ם כידוע]. אמנם זה דוקא כשיש להם עדים או ראיה לדבריהם, ולא כשהם באים בטענה ריקנית יעוש"ב. והרואה יראה שם בתשו' המבי"ט שהעלה בשם תשו' מהרי"ו סי' קנ"ט דכשאין אנו יודעים אם יש ממש בתביעתו, אני דן שאינו יכול לעכב ממון חבירו אלא התובע הולך אחר הנתבע וכו'. שמזה למד המבי"ט לנדונו שאינו ידוע אם יש ממש בטענת התובע, אדרבה יש אמתלאות שאין לו שום תביעה עליו וכו' יעוש"ב.

וקיצרתי, כי המעיין בגוף הספרים, יבין לאשורם את כל הדברים. מה־גם שלקוצר הפנאי ומחמת חבילי טרדי"ן דרמו עלי, לא עיינתי בזה כעת אלא כמציץ מן החרכים ליישר ההדורים, ולפקוח עיני עורים, לחזות בכבוד גדולי המורים, אשר סביבם נוגה ויקרים.

ואסיים בברכת הנהנין שאחריה למעכ"ת הרב הגדול שליט"א מחבר ספרא דנא, אשר יגע בתורה"ק יומם ולילה, כן ירבה וכן יפרוץ להגדיל תורה ולהאדירה, ויזכה תמיד לדון דין אמת לאמיתו, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו מכון שבתו.

כעתירת

הצ' יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו