בעניין להניח "בּוֹבּוֹ" תחת מטפחת ראש האשה

יום שני כ"ב אייר התשע"ה בשכ"ו

מנשים באהל תבורך הרבנית י' זיידנר תליט"א על אשר כתבה ופירסמה דברים שכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, עפ"י פירש"י בספר ישעיה על הפסוק הלוך וטפוף תלכנה, מוכח שאסור מה שנתחדש מקרוב אצל הנשים להניח בּוֹבּוֹ תחת מטפחת ראשן, המיועד להגביה ולהבליט מאד את הראש מצד אחור וכלפי מעלה, וכפי שנוכחתי לראות בתמונות הוא פי שנים ויותר מאשר בלעדי זה. ירבו כמותה בישראל.

וכיון שנשאלתי לחוות דעתי הענייה בזה, אקדים מה שיש בכל זאת לדון ולפקפק לכאורה בדבר, אבל זה יהיה בגדר מקלקל ע"מ לתקן והורס ע"מ לבנות, דהיינו שהמטרה היא ללבן ולחזק לבסוף את האיסור, וכדלקמן.

והוא כי לכאורה יש לטעון שמפרשים אחרים מרבותינו הראשונים והאחרונים, מצינו שכתבו ביאורים שונים למלה וטפוף. כגון הר"י קרא פירש שהוא לשון דיבור, דהיינו שהיו הולכות ומדברות. וכעין זה כתב ר"י כספי שהכוונה הולכות ומפטפטות ביניהן בהבלים ושטיות. ולפי דעת אבן בלעם והר"א אבן עזרא פירושו לשון טף, הולכות מהלך טף. וכנראה כוונתם כהילוך אטי של טף דהיינו תינוקות, וכעין זה פירש במצודת דוד שהיו הולכות דרך גאוה בנחת וכו'. אי נמי כוונתם בהיפך, כפירוש המלבי"ם שם שכתב כעין הטף במרוצה. ולרד"ק ולרבינו ישעיה מטראני פירושו שהיו משחקות זו עם זו ברחובות ובשווקים כמו נערים בלי בושה. ולהר"א מבלגנצי פירושו ששמו עליהן שמן המור ובשמים ותמרוקים, כדי שיריחו האנשים את ריחן וימשכו אליהן וכו'.

אם־כן מה מחייב אותנו לקבל ולקבוע הלכה למעשה דוקא את פירוש רש"י בזה. בפרט שידוע הכלל כי רש"י בפירושו לתנ"ך הוא פרשן ולא פסקן, דהיינו שלא התכוין לפרש לפי ההלכה דוקא אלא מה שמתאים יותר לפשט הפסוקים. ולא עוד אלא שרש"י בעצמו הקדים שם להביא פירוש נוסף, שארוכה היתה מהלכת בצד שתי קצרות יעו"ש. וכל שכן שפירוש זה מובא למעלה בקודש בגמ' שבת דף ס"ב ע"ב יעו"ש ומשם שאב אותו רש"י. ומאידך בגמרא ביומא דף ט' ע"ב יש פירוש אחר לכך, שהיו מהלכות עקב בצד גודל. וע"ע פסיקתא דר"כ פיסקת ותאמר ציון דף קכ"ב ע"ב, וילקוט שמעוני שם רמז שצ"ז, ומדרש הגדול ריש פרשת מצורע דף שס"ח, ובמצויין שם. ובמהרש"א שם במסכת שבת. והפירוש השני שהעלה רש"י, הוא אליבא דתרגום יונתן בלבד. ומדוע נתפוס להלכה כפירוש השני, אדרבה יותר מסתבר לקבוע כפירוש הגמרא. ולכל הפחות יש מקום לומר, כי למקילות בזה יש על מה לסמוך, כיון שאין לדבר מקור מוסמך ומקובל על הכל. וכי שייך בכגון דא ספיקא דאורייתא לחומרא. מה גם שבספרי רבותינו הפוסקים, ראשונים ואחרונים, לא נזכר שמץ דבר מכל העניין הזה.

אבל יש ויש להשיב לכל הטענות הללו, כי למרות שנאמרו בזה ע"י רבותינו פירושים שונים, ולא רק בזה אלא גם ביתר פרטי התכשיטים והמלבושים שהוכיח עליהם הנביא ישעיה שם, מכל מקום כל בר דעת מבין שמסתבר מאד (כמו שמצינו כיו"ב בעניינים רבים) שאין הפירושים הללו נחלקים לעניין הלכה, רק בהבנת פירוש הפשט. וכל אחד מן החכמים טעמו ונימוקו עמו, כיצד לפרש מלה פלונית ואלמונית, ומאיזה שורש היא, ואופן דקדוק המלה המורה על משמעותה. אבל אין זה נוגע כלל לדינא, כי כולם מודים שכל הפירושים אמת, שהם דברים הנוגדים לצניעות, לפי שכל דבר הגורם להבלטה יתירה שאין לאשה בזה שום צורך עצמי רק להיראות ולהתייפות כלפי חוץ, הוא גרוע. ולכן לא תמצא שהמפרשים דוחים פירוש אחר שנֶּאמר במלים הללו, מצד שנראה להם שאין בכך גנאי וחסרון צניעות, רק כל הנדון שלהם הוא מצד הלשון, ותו לא.

ומה שבספרי הפוסקים לא נזכר דבר זה אינו מוכיח כלל, כי לא נתעוררה שאלה זו בזמניהם כפי המציאות שלהם. ועוד, אטו כי רוכלא ליחשבו וליזלו, הרי בכל דור ובכל מקום מתחדשים דברים כאלו. ואי אפשר לפרט ולכתוב את הכל. על כרחנו הדבר נתון לשיקול הדעת של גדולי תורה ויראה (ששתלם ה' בכל דור ודור להורות לישראל בכל דבר הלכה), אשר רגשי הצניעות והקדושה מפעמים בקרבם. ומכֹּחַ דימוי מילתא למילתא, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא.

יכולה אולי להתעורר טענה נוספת, כי רש"י דיבר על קליעת שערות וכו', ואם כן נדון דידן אולי שאני, כי ניכר וידוע שזה לא שערות שתתפאר בהם, ואינו אלא ספוג, כיון שרואים שזה מעוצב באופן מדוייק ואחיד. אבל הדעת נותנת שאין זו סיבה לחלק ולהקל. ואולי אדרבה זה יותר יפה.

במקום אחר אשיב בס"ד ובל"נ על דברי שו"ת שמש ומגן אהע"ז ס"ס י"ז, ושירת בן הלוי דף רמ"ח אות ח'.

סיבה נוספת להחמיר בכך, כי ידוע מחז"ל שכך דרכו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ומחר כך עד שאומר לו לעבוד ע"ז. כמו"כ בנ"ד. אם מקילים ראש בזה, מחר יבליטו ע"י ספוג וכיו"ב מקומות אחרים בגוף, ואחריתה מי ישורנה.

הלכך יש למהר ולבטל תופעה זו מקרב המחנה, להסיר מכשול זה מישראל טרם יפשׂה נגע צרעת הלז, פן יצא הקצף ח"ו ותתקיים הקללה האמורה בנביא [ישעיה שם פסוק י"ז] ושִׂפח (לשון צרעת) י"י קדקֹד בנות ציון וגו' רח"ל.

האם לא די לנו בכל הפריצות השולטת כיום, עד שיבואו להוסיף עליה. אתמהא.

המקום ברוך הוא יגדור כל פירצותינו, ולא יראה בנו ערות דבר וישוב חלילה מאחרינו, שובה י"י את שביתנו.

ואחרי ככלות הכל, הנני מצפה לשמוע חוות דעת ת"ח מוסמכים בכל זה, ואינני קובע את העניין הלכה למעשה במסמרות אא"כ יסכימו רבנים מובהקים לסברתי, שחלילה אינני אומר קַבלו דעתי. מִנאי ומנייהו תסתיים שמעתא, גדלו לי"י אתי.

ביקרא דאורייתא

הצ' יצחק בכמהר"נ רצאבי יצ"ו