מתוך השיעור השבועי מוצש"ק שמות ה'תשע"א
דיברנו בשיעורים האחרונים ובעוד הזדמנויות על נושא השמחות בזמנינו, על כך שעברו ופרצו את כל הגבולות. חושבני, שאם מתבוננים בדבר הזה שאמרנו, אנחנו מבינים בעצם מה קרה לדור שלנו. בדור הזה, לא רק בנקודה זו אלא בכמה וכמה דברים, אנחנו בבחינת דור עקש ופתלתול. יש הרבה דברים עקומים שבנויים בצורה לא נכונה, ובונים בנין על גבי בנין, ובבעצם בגלל שהיסוד אינו עומד נכון, ממילא כל הבניה עקומה. דהיינו, יש לאנשים צורך לשמוח, אז הם רוצים לשמוח ע"י שירים. דיברנו כבר [מוצש"ק ויגש ה'תשע"א] שמצד העניין של זכר לחרבן הדבר בכלל לא פשוט, ואם מותר לשמוע מוזיקה סתם בימות החול. עוד נברר כמה נקודות בנושא זה בל"נ, אבל דברנו שיש גזירת חז"ל שאחרי החרבן אסור לשמוע כלי זמר, מפני צער החרבן. א"כ ראשית, מי בכלל חושב על חרבן בית המקדש? אפילו בט' באב בקושי חושבים. העיקר שכבר יעבור הצום, מתי יגמר היום הזה, עד אחרי מנחה ושלום על ישראל. כבר מחכים, כל המזוודות מוכנות ללכת לנופש, כל ימי בין המצרים זה הכנות לבין הזמנים ללכת לנופש, העיקר שיעבור, מי נותן אל לבו את חרבן בית המקדש. שנית, רוצים לשמוח. אבל אסור לשמוח בגלל חרבן בית המקדש, אז עושים דברים שאסור לעשותם. וזה בדיוק מה שאנחנו אומרים, בגלל שהשמחה אינה במקום הרצוי, א"כ מחפשים לשמוח בדברים שאסור לעשותם. בגלל שזה צורך האדם, ממילא הוא מורה לעצמו הרבה היתרים. היום יש אנשים שהתרגלו לשמוע מוזיקה כל ימיהם, כל הזמן, 'כל ימיהם כחגים', כל היום טייפ אקורדיון ואורגן, כל הזמן שומעים שירים, בוקר ערב וצהרים, שירים מימין ומשמאל. ממילא מגיעים לחתונה, מה? עוד פעם יהיו שירים? את זה הם כבר מכירים, עכשיו צריך להשתגע, להביא שירים מהג'ונגל, רוק פופ וכדו'. ולצערינו התזמורות עושים כך כי הם יודעים שאנשים כבר לא יהנו משירים אחרים, כי כל היום שומעים שירים, זה כבר דבר פשוט, לכן צריך להביא משהו מיוחד. אחרת, מאיפה תהיה השמחה? נבנה דבר עקום ודבר גורר דבר, וזה מה שהרמב"ם אומר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלדיך בשמחה, לא שמחת במה שצריך, בקיום התורה והמצוות, ממילא זה גרר עד למצב הזה.
אתם יודעים, מהרי"ץ זיע"א נקרא גם ע"ש ספרו עץ חיים. למה זה נקרא עץ חיים? יש לי פירוש חדש. תגידו מה אתם חושבים. [הציבור עונה: עץ חיים היא למחזיקים בה. עץ חיים תאוה בו. השם של מהרי"ץ הוא חיים (יחיא). ואכל וחי לעולם] נכון, הוא בעצמו כותב שהוא היה חולה ויצא ממות לחיים ולכן קרא לספר עץ חיים. בסדר. הוא כותב בהקדמה, בשנה זו נהייתי ונחלתי, וכפשע ביני ובין המות, וגבר חסדו עלי והחייני ובטל אורות אזרני ויעמידני על רגלי וכו'. ולנס זה וכו' קראתי שם חיבור פירוש הסידור הזה עץ חיים.
אבל אני חושב עוד פירוש. הרי ידוע שכל עץ מביא פירות, מביא פירות בשנה אחת ומביא בשנה אחרת עוד פירות, אבל הפירות הם אחרים. כל שנה העץ מביא פירות חדשים שלא היו בשנה קודמת. חושבני, כי בכל פעם שאני מעיין במהרי"ץ, אני מוצא פירות חדשים, וזה עץ חיים. בכל פעם אני רואה דברים שלא ראיתי בעבר, פירות חדשים. העץ הזה הוא עץ חיים.
שמתי לב, ממש בזמן האחרון, שמהרי"ץ לאורך כל הדרך מדגיש באיזה מקומות צריך לשמוח בתפילה. הוא אומר, פה תשמח. אינני יודע אם אוכל להביא את הכל כי לא עברתי ממש דף דף, אבל נאמר כמה מהם. למשל, הוא כותב בשירת הים דף כ"ד עמוד א', אמירת השירה בכל יום בכוונה ובשמחה רבה כאילו אותה שעה גם הוא יצא ממצרים, היא סגולה נפלאה לכפרת עוונות. צריך להגיד שירת הים בכוונה ובשמחה רבה. נמשיך הלאה, קדושת ובא לציון [ע"ח ס"ח ע"א], והאומרו בכוונה ובשמחה זוכה לשרות עליו רוח הקודש, ולבא לידי השגה, ומצננים לו גיהנם. מי שרוצה רוח הקודש כתוב פה מה יעשה, יאמר שירת הים בכוונה ובשמחה. אח"כ, ברוך אלד'ינו וכו' שבראנו לכבודו [ס"ט ע"ב], צריך לומר בקשה זו בישוב ושמחה גדולה וכו'. הוא נותן לנו מקומות בתפילה מתי האדם צריך להיות שמח. כמובן אי אפשר לשמוח כך סתם באופן פתאומי, אלא צריך להתבונן בדברים כדי להגיע לידי שמחה. בשביל זה אמרנו שיש כמה דרכים במה תשמח. כמו שיש מקומות שאמרו לך תבכה, על מה אני אבכה? אלא שצריך בזה רגש. הלאה, הגענו לשיר של יום [דף ע"א ע"א], פה מהרי"ץ אומר אל תשמח, כשאומרים שיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש פה צריך להיות עצוב, ונהגו לומר בכל יום מימי השבוע השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן במקדש, כדי לזכור חרבן בית המקדש ולדאג על זה. למה אומרים את השיר שהיו הלויים אומרים? הרי עכשיו אין בית המקדש ואין לויים, אלא זה בא להזכיר לנו שנדאג, ולבקש מאת אלד'ינו יחזיר עטרה ליושנה ויחדש ימינו כקדם. לכך תיקנו זאת, לא סתם, 'זכר ליציאת מצרים'. הלאה, בערב שבת הוא מדבר כל ההכנות לשבת, וכותב [דף צ"ו ע"א] ובכן ילך לבית הכנסת שש ושמח ויתחיל לקרות שיר השירים וכו'. תלך בדרך ותהיה שש ושמח. אותו הדבר בפיוט יגדל אלד'ים חי [דף ק"י ע"ב], לומר יגדל אחר התפילה בנעימות ושמחה לכבוד היום, והוא מכלל העונג. מגיעים לשחרית שבת, פותח שליח ציבור בקול ששונים וצהלה ושמחה, אדון העולמים בעל הרחמים וכו'. גם באמירת ההבדלה [קמ"ט ע"ב] הוא כותב, יכין עצמו בשמחה וקול ששון להבדיל על היין. הכרזה של ר"ח [קנ"ב ע"ב], יהי רצון, ניגון אמירתו עצוב או שמח? אמרנו שעץ חיים זה פירות חדשים, ואומרים הניגון בלב נשבר. גם אני מכיר מילדותי חזנים שעשו בניגון כזה, אמנם זה שבת אבל הוא לא אומר שתבכה אלא לאמר הניגון בלב נשבר. בקיצור, יש לנו פה לכל אורך הדרך מתי לשמוח ומתי לא, וצריך לשים לב לזה בכל הדברים ובפרטים אחרים.
אם כן ראינו שזו עבודת ה' חשובה וגדולה מאד, ולדעת שבזה תלויה הרבה מההצלחה הרוחנית של האדם. צריכים לקחת זאת לתשומת לב. זה על הצד החיוב. ועל הצד השלילה, שכמובן לא לשמוח בדברים שאסור לשמוח בהם.