דין "לחם משנה" בשבת!

כתב מרן שליט"א בשולחן ערוך המקוצר ח"ב (שבת) סימן נ"ט סעיף כ"ב:

בכל סעודה חייב לברך על שתי ככרות שלמות. ואוחז שתיהן בידו זו על גבי זו בשעת ברכת המוציא (וראוי שיהיו אחוריהן פנימה, ופניהן חוצה) ובוצע אחת מהן. ובליל שבת ויום טוב, בוצע מהתחתונה (וטוב להניחה קרוב אליו יותר מהעליונה, כדי שלא יצטרך להעביר על המצוה). וביום מהעליונה {סג}. ואם אין לו ככר שני, יכול להשאיל משְּׁכֵנו, או ליקח מוקפא{סד}. ואפילו אוכל כמה סעודות, צריך לכל סעודה שתי ככרות שלמות{סה}. והמנהג שבעל־הבית לבדו מברך על לחם משנה, וכולם שומעים ומכוונים, ובוצע ומחלק לכולם {סו}. ואינם רשאים לטעום, עד שיטעום הוא{סז}. וסדר חלוקת הבציעה למסובין, הוא כמו שנתבאר לעיל סימן כ"ח סעיף י': 

ובהערה ס"ג כתב מרן שליט"א:

האחרונים העתיקו דברי המגן אברהם סק"א שהמדקדקים נוהגים לרשום בסכין על הככר קודם הברכה במקום שרוצה לבצוע, אך השתילי זיתים לא העתיקו, כי אין מנהגינו כן. וגם הצל"ח ובית מנוחה כתבו שאין נכון לרשום בסכין, הביאם הכף החיים סס"ק י"א.