א אסור לאיש ואשה להתייחד, בין פנויים ובין נשואים, בין קרובי משפחה (כגון עם דודהּ או חמיה או חתנה, וכדומה) ובין שאינם קרובי משפחה, בין אם היא ילדה (כדלקמן סעיף ח') ובין אם היא זקינה. כי דבר זה עלול לגרום גילוי ערוה חס ושלום, ברצון או באונס: 

מה נחשב ייחוד 

ב ייחוד, פירושו שנמצאים לבדם בבית אחד שדלתו נעולה, או שאין רשות לאדם אחר שיכנס לשם, גם אם הם בחדרים נפרדים, וכן אם הם במקום שומם מאין עובר, וכל כיוצא בזה, אפילו אין כוונתם לשהות שם אלא למשך זמן קצר מאד. ואם הדלת סגורה ולא נעולה, מותר (ויתבאר עוד לקמן סעיף ז'). ומדרכי הצניעות, שתישאר הדלת פתוחה לכל־הפחות מעט: 

ייחוד עם קרובי־משפחה 

ג האם מותרת להתייחד עם בנה, והאב עם בתו, גם כשהם נשואים, ואפילו לגור עמהם בקביעות. ויש אומרים שהוא הדין לנכדיהם ושאר יוצאי חלציהם. ולפי כל הדעות מותר לבעל ואשתו להתייחד בימי נדתה, כיון שתהיה מותרת אחרי טבילתה: 

ד עִם אח, יש אומרים שמותר להתייחד לפרקים (גם אם היא נדה, ואפילו נשואה) רק שלא יגורו יחד בקביעות. וכן הוא מנהג העולם להקל. וטוב להחמיר אם אפשר: 

ייחוד כשאשתו עמו 

ה אדם שאשתו נמצאת עמו, מותר גם לאשה אחרת, להתייחד עמהם, מפני שאשתו מְשַׁמְּרַתּוּ. אבל עִם גוי, אסורה להתייחד גם כשאשתו עמו, ואפילו עם הרבה גויים ונשותיהם עמהם אסורה להתייחד, מפני שהם פרוצים בעֲרָיוֹת ונשותיהם אינן מקפידות: 

ייחוד אשה עם כמה אנשים, ולהיפך 

ו אשה אחת או שתים, גם אם הן כשרות וצדקניות, אסורות להתייחד אפילו עם הרבה אנשים, דהיינו עשרה או יותר, אף־על־פי שהם כשרים וצדיקים ותלמידי־חכמים. הן בלילה והן ביום, הן בשדה והן בבית שבתוך העיר, וכל כיוצא באלו (כך הדין לפי מנהג הספרדים והתימנים. אך האשכנזים מקילים בזה, וסוברים שמותר לאשה אחת להתייחד עם שני אנשים כשרים, אם זה בעיר ובשעות היום. אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, אסור להתייחד אלא אם כן הם שלושה אנשים). אבל אם אחת מהן לפחות, היא אשתו של־אחד מן האנשים, מותר, גם אם הם אנשים רגילים: 

ואם הם פרוצים (דהיינו שחשודים על איסורי עריות וכדומה. ואף אם רק מחבקים או מנשקים אותן, וכל־שכן אם מרקדים עמהן), לעולם אסור להתייחד אפילו אם הם רבים, אלא אם כן נשותיהם עמהם. ובכלל פרוצים, אותם בני־אדם המסתכלים ב"טלויזיה" הטמאה וכדומה לה, או הקוראים בספרים וכתבים של־זמה ותועבה (כדלעיל פרק ראשון סעיף י"ד): 

כמו־כן איש אחד, אסור להתייחד בכל האופנים דלעיל, אפילו עם נשים רבות, אלא אם כן אשתו נמצאת עמהם: 

ואין היתר להתייחד אלא שלוש נשים (וכל־שכן יותר) עם שלושה אנשים (וכל־שכן יותר), כי אין לחשוש לפריצות גדולה כזו אפילו באנשים רגילים. אך אם הם פרוצים, אין להקל גם באופן זה: 

ייחוד כשבעלה בעיר, או בבית פתוח 

ז אשה שבעלה נמצא באותה עיר, מותרת להתייחד עִם איש זר, מפני שֶׁאֵימַת בעלה עליה. וזה אפילו כשהעיר גדולה: 

וכן בית שפתחו פתוח לרשות הרבים (ואף אם הוא סגור אלא שאינו נעול, וכדלעיל סעיף ב'. וכן אם הדלת פתוחה לחדר המדריגות), אין שם איסור ייחוד ביום ובתחילת הלילה, כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב, כיון שאפשר להיכנס. והוא הדין אם יש חלון שאפשר לראות דרכו: 

אך אם היה ליבו גס בה, דהיינו שהוא רגיל אליה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו, וכן אם בעלה הזהיר אותה שלא תתייחד עם איש זה, הרי אלו אסורים להתייחד אפילו כאשר בעלה בעיר, ואפילו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים: 

קטן וקטנה, חלוש וזקן 

ח מותר לאשה להתייחד עִם ילד קטן עד גיל תשע שנים. וכן מותר לאיש להתייחד עִם ילדה קטנה עד גיל שלוש שנים. ומעל גיל זה, אסור, ואפילו אם הם "מאומצים" או "חורגים": 

אדם חלוש, וכן זקן מופלג שאפסו חושיו ותשש כחו, יש אומרים שאף־על־פי כן אסור להתייחד עמו: 

זהירות מאיסור ייחוד 

ט צריך לשים לב שלא להיכשל באיסור ייחוד במקומות עבודה משותפים, וכן אשה או נערה ההולכת לבית אחרים לשמור על תינוק ("בֵּיְבִּי סִיטֵר"), וכן פנוי ופנויה הנפגשים קודם חתונתם^[א]. וכן אשה המבקרת אצל רופא (כדלעיל פרק שני הלכות מלבושי הנשים וצניעותן סעיף ט'), או איש המבקר אצל רופאה או "אחות": 

והאיסור הוא בין על האשה בין על האיש, ולכן על כל אחד מהם מוטל לפתוח את הדלת, או לצאת, ואפילו אם השני אינו יודע שיש איסור בדבר. ויש לעשות זאת (פתיחת הדלת, או היציאה) בצניעות, דהיינו בלי להסביר שזה מפני ייחוד: 

__________ 

^[א]  אין להפריז במספר הפגישות ובאריכותן שעות על־גבי שעות, זולתי לפי צורך ההיכרות (ובדרך כלל מספיק כארבע פגישות) שיוכלו להחליט בלב שוקט ובוטח. ואם הם מסופקים, יתייעצו עם תלמידי־חכמים מנוסים. ויזהרו שלא יִכָּשלו באיסור ייחוד, דהיינו כגון שלא ינעלו את דלת החדר, ושלא ילכו במקומות חשׁוכים, או שוממים מאין עובר, וכדומה. וכן ישָּׁמרו על נפשם מלהיטייל אז במבואות המטונפות במראות אסורות של־פריצות, ולא בכניסה לבתי־מלון ("לוֹבי") כתועבות הגויים ופורקי־עול וכדומה: 

גם צריכים הם לזכור כי כל עוד שלא נישאו, דינה כשאר אשה שנוהגים בה כל דיני ריחוק מן העריות, וכדלעיל פרק ראשון. ואף־על־פי שהיא פנויה, הרי בזמנינו נישאות כשהן גדולות, ונמצא שהיא נדָּה. ואם בא עליה, שניהם חייבים כרת רחמנא ליצלן. ורק לנשואה מותר ומצוה לטבול. הלכך צריכים הם אף להיזהר שלא להתקרב אחד לשני, כדי שלא יבואו לידי נגיעה כלל ועיקר, גם לא באצבעות ידיהם, ואף לא בהפסק בגדיהם. ולא ישוחחו בקלות־ראש, ולא יוציאו מפיהם דברי אהבה וחיבה, ואפילו ב"טלפון". אלא יתנהגו בכבוד ויקפידו על כל גדרי הצניעות. וכל שכן שאסור להם להתקרב בחיבוק ונישוק, שהם איסורים חמורים מאד. וחלילה להם מלדבר אף על ענייני ודיני טומאה וטהרה ודומיהם, דברים שהצניעות יפה להם [זולתי עם הרב שמלמד אותו סמוך לנישואין, והרבנית שמלמדת אותה]: 

וחס ושלום שתבוא לפגישה כשהיא מבושמת שהריח נודף ממנה, ולא מקושטת מדאי. גם ראוי שלא יאכלו ולא ישתו יחד על שלחן אחד בפני עצמם, כדי שלא יבואו לידי קירוב־דעת. ולא ילונו בדירה אחת, אפילו אם הוא יישן בין האנשים והיא בין הנשים. קל וחומר שלא יישנו באותו חדר אף־על־פי שאינו נעול. ולא טוב הדבר שהורגלו כיום בכמה מקומות, שהוא בא אחרי השידוכין לבקר בבית הוריה במשך כל יום השבת, וכן היא באה אצלם לשבת אחרת, אף על פי שבזמן השינה הוא או היא הולכים לבית אחר. ויש לעיין בכל זה, וביתר ענייני פגישות לצורך נישואין, בשלחן ערוך המקוצר הלכות שידוכין סימן ר"ה מסעיף י': 

ייחוד ב"מעלית" 

י "מעלית" אין בה איסור ייחוד, כיון שאחרים יכולים לפתוח בכל קומה וקומה, או על־כל־פנים תוך זמן מועט מאד: 

ודוקא במקומות ציבוריים, כגון בתי־חולים ובניינים משרדיים. אבל בבתים משותפים, ראוי להימנע משום צניעות, ומשום הרחק מן הַכֵּיעוּר, והכל לפי העניין: 

ייחוד בנסיעה ב"מכונית" 

יא גם בנסיעה ב"מכונית" אין איסור ייחוד בדרך־כלל, כיון שמצוי הרבה נוסעים בכבישים במכוניותיהם, או הולכים ושבים ברחובות, שיכולים לראותם דרך החלונות: 

אך בסמטאות חשוכות או ברחובות צדדיים או במקומות נדחים [או שחלונות המכונית מוגפים], וכן בשעות הלילה המאוחרות אף בעיר גדולה, אסור, ואפילו אם הנסיעה קצרה: 

איש אחד עם שתי נשים 

יב ישנם חמישה אופנים, שמותר בהם ייחוד איש אחד עם שתי נשים. א' אם הן כלה וחמותה, ב' או שהן צרות (דהיינו נשואות לאיש אחד), ג' או אשה ובת חמותה, ד' או אשה ובת בעלה, ה' או ששתיהן נשואות לשני אחים. כי מפני שהן שונאות זו את זו, אינן מחפות זו על זו, ולכן האחת יְרֵאה לעשות עבירה בפני השנייה: 

וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה ילדה קטנה, או ילד קטן, כשהם מגיל שש או שבע עד תשע. כי היא יְרֵאה אם תעשה עבירה בפניהם, שהם יגלו את סוֹדהּ: 

בזמנינו כל ירידת נשמות בני־אדם לעולם, לתקן את ענייני הקדושה 

יג בכל הדורות, הדבר הקשה ביותר בתורה לרוב בני־אדם לקיים, הוא הפרִישׁה מן העריות. הלכך מוטלת חובה על האדם לכוף את יצרו הרע, ולהיזהר ולהישמר מכל דבר רע, ובפרט מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול לעבירה. קל וחומר בזמנינו שפני הדור כפני הכלב רחמנא ליצלן, ובעוונותינו הרבים פָּרצה הפריצות שמדור המבול לא היתה כמותה, רָבתה ונתלבתה התאוה, לכן צריכים לדעת כי כל ביאת האדם כיום לָעולם, היא לתקן את ענייני הקדושה. הנשים בצניעותן, והגברים בשמירת העיניים והמחשבה. ואמרו חז"ל (מסכת דרך ארץ רבה סוף פרק א') שכל הרואה דבר־ערוה ואינו זן את עיניו ממנו, זוכה ומַקְבִּיל פני השכינה, שנאמר (ישעיה ל"ג, ט"ו. ט"ז) ועוצם עיניו מֵראות בְּרָע. מה כתוב אחריו, הוא מְרומים ישכון. וכתוב (שם י"ז) מֶלֶך ביפיו תחזינה עיניך, בקרוב במהרה בימינו אמן: